ביקורת ספרותית על היורשת מדלהי מאת ויקאס סווארופ
ספר בסדר

---

****


הספר הזה הוא כמו משחק טטריס, שבו כל הצורות נערמות זו על גבי זו כמעט עד הקצה ומשאירות מקום בדיוק לשני המקלות הארוכים שנכנסים ברגע האחרון בדיוק נמרץ למקומם ומורידים את כל השורות בבת אחת בקתרזיס מהבהב.

יש מצב שכל כך סמוך לקריאה של "שאנטראם" המבריק, אסור היה לי להתחיל עוד ספר על הודו, אבל כל הספרים האחרים על המדף נראו לי כל כך יבשים ואפרוריים בשלב הזה בחיי ("התיקונים" של פראנזן, אויש), והייתי חייב משהו זמין, שייכנס וייצא תוך כמה שעות בלי סיבוכים מיותרים, אז לקחתי את הממתק הזה בצבע עמבה, סתם כדי לקרוא משהו במהירות ולתת למוח איזה סיפוק קצר ולא מחייב.

כמו גם הספרים האחרים של סווארופ, הספר הזה קריא, מהנה, תזזיתי, לא אמין בשיט, לא מרגש, סנסציוני ומופרך ומגוחך ויש בו דרמה דה-לה-שמאטע בסגנון בוליוודי מצועצע, הוא נקרא במהירות ויישכח במהירות, הוא לא מזיק ולא מעצבן ולא יגרום לאף אחד לחשוב על משמעות הקיום או לדפיקות לב מואצות בגלל איזשהו משהו, אבל וואלאק, צריך גם כאלה. שלושה כוכבים קלאסי.

» ביקורות נוספות של אלון דה אלפרט
» ביקורות נוספות על היורשת מדלהי