ביקורת ספרותית על היורשת מדלהי מאת ויקאס סווארופ
ספר לא משהו

---

הקסם נשאר? לא.
טוב שהואלתם לקרוא עד כאן וזה כל המידע בערך שאתם צריכים.
לא? רוצים עוד קצת פירוט? נו, טוב.
אז הקסם לא נשאר. איזה קסם? הקסם שהפך את "נער החידות ממוביי" לרב מכר ובצדק. הגימיק שם היה חזק והחזיק מים כמו כל תוכנית ריאליטי, כשהיא טובה. מכאן נדלג על ספרו השני והזניח של סווארופ ונפנה לשלישי, הנבנה כמובן בעטיפה על הראשון. גם כאן גימיק. ספרי גימיק טובים כשהם טובים ורעים מאוד כשהגימיק בולט ולא מבוצע טוב במיוחד. במובן זה הספר מתעתע. לקורא ברור שזה גימיק, הציפיה להפתעה כלשהי, מין טוויסט שיסיט הכל לוואו אחד גדול בסוף ויעשה הכל שווה, מושך להמשיך לקרוא. ומה בסוף? מין פססססססססססס של יציאת אוויר חלושה מהבלון.
סאפנה סינהה, גיבורת הסיפור, מאופיינת בכל מאפיין אפשרי של חוסר אפיון. לא מראה מיוחד, לא צבע עיניים בולט, לא יכולות שכליות בולטות ולא יכולות ספורטיביות. היא כן מוכרת מוכשרת מאוד בחנות חשמל ואלקטרוניקה גדולה, מאלה המסוגלים לאחר השכמה אכזרית באישון לילה לדקלם תכונותיה הביזאריות של כל טלוויזיית LCD, LED ופלסמה. אם אתם רואים בזה מאפיין מנצח, אז דעו שגם בזה אין כל חשיבות לסיפור.
אל סאפנה ניגש יום אחד גבר מבוגר, מרשים במראהו וניכר בעושרו. הוא מציע לה הצעה שהלב קונה והמוח דוחה: להיות המנכ"לית הבאה של אחד הקונצרנים הגדולים בהודו, משהו כמו עשרה מיליארד דולר שוויו, לאחר מעבר 7 מבחנים. סאפנה מבינה שזו הצעה שגבר לא מציע לאישה בהודו, נאה וחכמה ככל שתהיה. אבל בחיים כמו בחיים, קשה לסרב להצעה לקבל מיד עם החתימה על החוזה 100,000 רופיות הודיות בעיקר שהכסף חשוב ו... חסר. בלית ברירה היא פונה לחתום על החוזה, מיד מבקשת כפול ומקבלת. מה עכשיו? עכשיו צריך לעמוד בשבעה מבחנים. אלא שיש בעיה קטנה: אין מס' כיתה, אפילו לא באיזה מקום המבחנים נעשים, לא באיזו שעה ולא על איזה חומר. בסוף מתברר שזה באוניברסיטה של החיים, החומר פתוח ומה שיהיה יהיה.
המבחנים מתחילים לרוץ, כל מיני אפיזודות בדרגת קושי עולה ובדרגה כזו או אחרת של סכנה חולפות מול עיניה. לאחר כל מבחן שכזה היא נקראת אל המיליארדר לשיחה ותשבחות. המבחנים לא באמת מעניינים אותנו הקוראים, אבל ממשיכים לקרוא כי זה עוד ספר על הודו הצבעונית, ברור שזה גימיק ולכן נזכה בסוף לישועה, בלה, בלה, בלה.
בסוף חל שיבוש מבורך, הטוויסט המיוחל מפציע, אבל ההפתעה הגדולה מעלה פיהוק גדול, "אווירון" קורא סווארופ ואנחנו פותחים את הפה ומקבלים את ההסבר לכל התעלומה בשלמותה בכמה עמודים אחרונים, כדי שלא ניוותר בחושך.
מה השורה התחתונה? מדובר בספר טיסה אמיתי. לקרוא, אם חייבים, ולהטיס משום שחייבים.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על היורשת מדלהי