ביקורת ספרותית על היורשת מדלהי מאת ויקאס סווארופ
ספר לא משהו

---

את הספר ניתן להכתיר בתובנה העיקרית הבאה:
לא פלא שיש לנו הרבה דנקנרים בארץ, אם כדי לנהל תאגיד של הרבה מיליארדים נדרשים מבחנים כמו שיש בספר.
אני חושד כי אלו המבחנים של ה"דנקנרים", בארץ על ידי הבנקים וחברות האשראי. הם מוותרים להם קצת ומעגלים את התוצאות, כאשר המיומנות העיקרית היא יכולת ההתדיינות בבית המישפט.
קצת נסחפתי בדוגמה, כי מדובר בהודו והעלילה היא " מיוחדת" בתכונותיה.
סאפנה סינהה, היא עובדת במכירות מכשירים חשמליים. יום אחד ניגש אליה מנכ"ל תאגיד ענק ומציע לה מאה אלף רופי וכס המנכלות של התאגיד בתנאי שתעמוד בשבעה מבחנים של החיים ( שממילא היתה נאלצת לעמוד בהם) וזהו.
המטלות בוחנות מרכיבים באופי הבסיסי שלה ושל האדם בכלל.
בקיצור מין תהליך יונגיאני, שמזכיר את המבחנים של פסיכה כדי לזכות מחדש בארוס במיתולוגיה היוונית .( במאמר מוסגר אני ממליץ מאוד לקרוא את הניתוח של פרופסור נוימן בספר " ארוס ופסיכה").
אבל מול היופי הספרותי של המיתולוגיה היוונית שלוטשה בסיפור מדור לדור, אנו מקבלים סופרת שמנסה " לנצל הצלחה" של ספרה הקודם, שהיה עדיין בעל איזונים, וליצור נער החידות הנשי.
הכתיבה נעשית בשיטת " ציק צאק " או באנגלית BIG BANG THANK YOU MADAM.
כשהתבשיל מתחיל להקדיח, מגבירים את כמות התבלינים ומוסיפים רצח קטן או גדול והסתבכות.
לבסוף כמו בסרט בוליבודי, הרוצח מתוודה על כל חטאיו (גם אלו שלא התבקש לגלות), השמש זורחת הצדק מנצח ו.. הפתעה, זאת נשאיר לקורא למצוא לבד אם ישרוד עד שם.
ועכשיו אני מתוודה על טעות בביקורת.
איני בטוח כי הטייקונים הישראלים או טייקונים אחרים בעולם, היו עוברים את כל המבחנים בהם עמדה גיבורת הספר.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על היורשת מדלהי