ביקורת ספרותית על המסע המופלא של אדוארד טולין מאת קייט די קמילו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 30 בדצמבר, 2013
ע"י נצחיה


כשהילדים שלי היו קטנים היתה לנו קלטת שמע. כן, זו היתה התקופה העתיקה הזאת שבה עוד היה לנו טייפ קלטות, ושבה שמעו סיפורים מתוך קלטת. בכל אופן קלטת השמע המדוברת נקראה "המסע אל האי אולי" והיתה תסכית של הסיפור בשם הזה שכתבה מרים ילן-שטקליס. היה לנו גם את הסיפור כתוב, באדיבות סבתא שטרחה וקנתה את הספר "שיר הגדי" המחודש. אבל את הקלטת אהבו יותר. הסיפור של האי אולי עוסק בדני, וברותי ובבובה של רותי, שאם אני זוכרת נכון קראו לה אלישבע. אלישבע נשברה, ודני, עם הדוב, ועם עוד כמה חברים נוסעים במסע לילי מופלא אל האי אולי, שם גר מתקן הצעצועים המופלא, והוא יתקן את אלישבע ויחזיר לה את חייה מקדם. זו היתה קלטת נהדרת, והילדים אהבו אותה מאוד. נראה לי שזה סיפור ישן. מהתקופה שבה היתה לילדה בובה אחת, והיא ליוותה אותה כל שנות הילדות. מהתקופה שבה הבובה הזאת קיבלה שם, ואישיות.

מלבד טייפ לקלטות, היה לנו גם מחשב, ומאוחר יותר גם מכשיר די.וי.די שבאמצעותו ראינו סרטים. אחד הסרטים האהובים על הילדים שלי, מבית מדרשם של דיסני ופיקסר, היה "צעצוע של סיפור 2". וודי, בובת הקאובוי האהובה על הילד אנדי נקרעת, ובהשתלשלות של חוסר הבנה גדול היא גם נמכרת לאספן צעצועים. גם בסרט הזה מגיע מקום של כבוד לאמן הצעצועים שמשחזר את הבובה. בהמשך מגלה וודי שגופו אמנם שלם, אך ליבו ונאמנותו נקרעים. האם לחזור לאנדי, הילד, או להישאר עם שאר הבובות של האספן ובהן ג'סי הנאווה, ולזכות לחיי נצח במוזיאון. הסרט הזה היה כל כך אהוב, ונצפה כל כך הרבה פעמים, עד שהבת שלי התחפשה בפורים לג'סי, בובת הקאוגירל, חברתו של וודי.

ושוב סיבכתי, ואני מבקשת סליחה. לספר שבאתי לספר עליו עכשיו יש כריכה קשה, דפים בצבע קרם, אותיות גדולות ומנוקדות ואיורים שנעשו ביד אומן. כך שבלי קשר לעלילה, הוא קנה אותי בעצם קיומו. הגיבור, אדוארד טוליין, הוא ארנב. בובת חרסינה של ארנב. וכמו בשני הסיפורים הקודמים שהזכרתי, זו בובה שיש לה רגשות, ושרגשותיה הם עיקר הסיפור. הארנב עובר תלאות רבות, משנה בעלויות, ונאמנויות, שמות, מגדר, ביגוד, מעמד סוציו-אקונומי. הוא טובע, נרמס, נדרך, ממוסמר לעמוד, ומה לא. עד שבאדיבות אומן צעצועים מופלא הוא משוחזר, הוא מאמן את רגשותיו, פותח אותם, ובסוף גם יש סוף טוב.

מה יש בבובות האלה, שכל כך אוהבים להאניש אותם? להכניס להם, מעבר לשמות ולבגדים, גם רגשות ושאר תכונות אנושיים? והאם היום, בעידן בו יש לילדות עשרות בובות ברבי וקולקציית בגדים מלאה, הוא גם ידבר אל הדור הצעיר? אין לי מושג. אני מאוד אהבתי את הסיפור. הבת שלי, בת תשע, לא מאוד התחברה. בכל זאת, וליתר ביטחון כנראה, היא אסרה עלי למסור הלאה את עשרות בובות הפרווה שצוברות אבק בארון שלה.
14 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אפרתי (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
איפה שתרצי.
נצחיה (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
בני ברק? אני? חלילה וחס. אני מגיעה רק לתל אביב.
אפרתי (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
אולי תבואי אלי??? אני בבני ברק אם את מגיעה פעם לעיר הקדושה.
נצחיה (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
טופי, תודה רבה על המחמאות והעידוד.
נצחיה (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
אפרתי, הממ... רגע. "באה אליי הביתה" נשמע רעיון לא רע. אולי כדאי לקצר, ואז נוכל לשבת יחד על כוס קפה או משהו.
נצחיה (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
גלית, תודה רבה. אל דאגה, אני לא מתכוונת לקצר. לא בשביל זה הגעתי לאתר.
טופי (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
אכן ואכן. יופי נצחיה!! כל ביקורת הכוללת סיפור תבורך!! וככל שהסיפור יתארך כך תארך ההנאה!
אפרתי (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
אם תקצרי אני באה אליך הביתה להתחשבן איתך.
גלית (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
יקירתי תמשיכי לסבך ולהאריך יש לך קוראים קבועים שמאוד נהנים מהתיבול שאת נותת לביקורות..
נצחיה (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
יערה - לשאלתך. כי ככה מתחשק לי, וככה כיף לי. את מוזמנת בשמחה רבה לדלג על הסקירות שלי. הן כ-ו-ל-ן ארוכות. על ספרי ילדים, על ספרי מבוגרים, ועל הכל.
יערה (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
בישביל מה לסיפורי ילדים כול כך ארוך כתוב
יערה (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
בישביל מה לסיפורי ילדים כול כך ארוך כתוב
נצחיה (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
אני דווקא לא מאנישה חפצים. לבת שלי היתה ידידה שקראה לכל דבר בשם, כולל למחשב שלה, ולטלפון הנייד, ולכל דבר אחר.
אני מאנישה רק את האוטו שלי, ועובדה שהוא "אוטו" ולא מכונית, כי הוא לחלוטין זכר. אם אני אאניש את השאר - אני אצטרך כל חיי רק לדאוג לכל עשרות הדברים ששכחתי ושריסקתי.

ותודה.
cujo (לפני 11 שנים ו-9 חודשים)
אני מאניש את כל החפצים שלי עד היום אני דואג לתיק שאבד לי בטיול של כיתה ד בחולות קיסריה. לבד גלמוד ועזוב - יום אחד אני אחזור לחפש אותו אם אני רק אזכור כמה צעדים זה היה מאמת המים. אהבתי את הסיבוך שלך:)





©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ