ביקורת ספרותית על מעשה בטבעת (מהדורת 2007) מאת אילן שיינפלד
ספר מעולה

---

אילן שיינפלד הוא פשוט גאון. כן, גאון, במלוא מובן המילה. הלוואי שאזכה לראות עוד כמה ספרים שייכתבו תחת עטו.

*************************

החוויה הראשונית שהייתה לי משיינפלד הייתה דווקא מהספר "כשהמתים חזרו". ספר זה מחולק ל-3 חלקים - הראשון מתאר את הסיפור המשפחתי של משפחה יהודית שילדיה נפוצים ברחבי תבל, והמשפחה נאלצת להתמודד עם תלאותיה של מלחמת העולם השנייה. החלק השני התמקד בדמות ספציפית, והחלק השלישי הפך למין בדיחה מוזרה, ואולי קצת מגוחכת, ובמרכזו תחיית המתים.
למרות השוני בין רמת החלקים השונים (שהלכה וירדה), שיינפלד היה זכור לי מאוד לטובה. ראשית - וכנראה אחת המרכזיות - היא צורת הכתיבה, שנעשה בין צורה עתיקה, צורה שמשלבת הרבה ביטויים ומונחים מהמקורות היהודיים, במשלב שפה גבוה ובחן רב. הסיבה השנייה היא היכולת שלו לספר סיפור. נכון, הוא מוליד הרבה דמויות, נותן לגורל להתנגש בהן, ובזאת אחר זאת מעלים אותן לעולם הבא, אבל אי אפשר שלא להישאב לתוך הקסם שפרץ מהספר.

ידעתי שאני חייב לנסות את "מעשה בטבעת". בדקתי אם גם הוא מחולק לכמה חלקים, ושמחתי שלא. קיוויתי שהוא יצליח לשמור את רמתו לאורך כל הספר - ולא התבדיתי.

ראשיתו של הסיפור בחיה-ריינע, ילדה הנולדת בכאב, ומגלה סימנים של חולי במחלת הנפילה. אף תרופה לא נמצאת, אך ביד אמן ובקסם בלתי מוסבר, הוכנה טבעת במיוחד עבורה שמצליחה לרפא אותה מן החולי.
לאה היא זונה, החולה אף היא במחלת הנפילה. בן הזוג שלה שומע על טבעת הקסם, ומחליט לגנוב אותה. לאה נרפאת מהמחלה, אך גופה של ריינע-חיה בוגד בה והמחלה חוזרת.
באופן זה ממשיך הסיפור, ועוקב אחרי דורות אחרי דורות שעסוקים במציאת הטבעת ובכוחות הריפוי שלה.

אז מדוע אהבתי את הספר?

ראשית, העלילה. היא נעה בקצב מהיר מאוד, נודדת מארץ לארץ, ומביאה כאב לדמויות שבספר. יש אפילו כמה קטעים קשים, ומעט מזעזעים. אבל זה בדיוק סגנון הספרים שאני אוהב - סיפור בדוי על דורות של משפחות המצטלבות זה בזה, שבסיס הספר מכיל עובדות היסטוריות אמתיות. במקרה הזה, הספר נסוב בעיקר סביב ארגון הסרסורים היהודיים, "צבי מגדל", שפעל בבואנוס איירס למשך כמאה שנה במאה הקודמת (ואף נוסד לפני כן). הסיפור מתמקד בזונות, שרובן נחטפות ונכלאות בבתי הסרסורים בעודן צעירות תמימות, ומוכרחות לעבוד כזונות, כאשר בריחה תוביל לעונש חמור. אי אפשר לקרוא את סיפורן ולא לזעוק מכאב.
אגב, כיאה לספרים מהסוג הזה, הדמויות לא עמוקות, ולמרות שאני נהנה יותר לקרוא ספרים שהדמויות בו הן עגולות ומתחבטות, הרגשתי בספר הזה שזה לא חסר לי באמת.

גם הכתיבה מדהימה בעיני. שיינפלד פשוט מסוגל לקחת סיטואציה, ולתאר אותה באופן הכי כואב שאפשר. ציטוטים שאהבתי:
1. "לפני שנים רבות חיו בשדלץ בני זוג אחד. שם האיש נפתלי בריינע ושם אשתו ברוריה, וחייהם נתאמללו מאוד. שש פעמים הרתה מרת בריינע ללדת, וכל פעם הייתה יולדת בן או בת. בתחילה נראו התינוקות הללו בריאים, אבל אחרי שלושה-ארבעה ירחים היו מתחילים לפרכס בגפיהם, ובקרקעית עיניהם היה נגלה כתם בצבע דובדבן. לא חלפו שנתיים מאז שנראה הכתם ועד שנפטרו מן העולם".
2. "חתונה יש בה בדרך כלל טעם של אושר ושל שמחה, על אחת כמה וכמה חתונה יהודית, שבה מזדווגת שכינה עם אלוקיה, ועם ישראל זוכה להעמיד בנים ובנות ולהגדיל ולפאר ולרומם את שם אלוקיו ולעשות זרעו כחול אשר על שפת הים לרוב. אבל חתונה שאירעה, חס ושלום, אחרי פעמיים שבעה, פעם אחת מצד הכלה ופעם אחת מצד החתן, היא אירוע נטול שמחה. ..... כאן לא יועילו לא המעדנים, לא היין, גם לא הנגנים הנודדים....."
3. "מאז מצא את עצמו שב מדי פעם אל אותו פארק בהמבורג, אבל ונכלם, מוסר את עצמו בכניעות הדעת בידי השד שלו, ובלבד שירווה את צימאונו ויניח לו ללמוד בשלווה לעוד יום-יומיים, לקרוא ולכתוב, מבלי שהיצר הזה, הנושה בו, ימשיך להטרידו."

דרך אגב, שיינפלד, שהוא אב גאה לילד ביחד עם בן זוגו, אוהב מאוד להכניס את תשוקותיו בסיפורו. ספר נועד, ככל הנראה, בראש ובראשונה, למען יכולת פרסום והוצאת הגיגיך. ב"כשהמתים חזרו" הרגשתי שהוא קצת נתן ביטוי מוגזם לתשוקותיו, מה שהפך את החלק השלישי בספר למעט מגוחך ולא אמין (גם במסגרת הפנטזיה שבה נכתב הספר). לעומת זאת, הרגשתי שכאן הוא מתאר בכאב רב את סיפורו שלו, ובאופן כללי את סיפור חייהם של להט"בים אחרים, מה שהוסיף על המסגרת הסיפורית ולא גרע ממנה.

לא הרגשתי שהפאן המאגי שיש בספר פוגע בי. נהפוך הוא - נכנסתי לזה לגמרי (למרות שאני בכלל לא אוהב לקרוא ספרי פנטזיה). שיינפלד אף רומז לנו בסוף הספר, שהטבעת הפיזית המרפאת מהחולי, היא אולי דימוי למשהו עמוק וגדול מזה. הוא גורם לנו לחשוב שסיפורה של הטבעת הוא סיפורו של כל יהודי, ששורשיו בנדודים למען ריפוי והישרדות.

*************************

אילן שיינפלד הוא פשוט גאון. כן, גאון, במלוא מובן המילה. הלוואי שאזכה לראות עוד כמה ספרים שייכתבו תחת עטו.

» ביקורות נוספות של ronen
» ביקורות נוספות על מעשה בטבעת (מהדורת 2007)