• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אני כריסטיאנה פ.

אני כריסטיאנה פ.

מאת קאי הרמן

הביקורת של גלית

תמונה של גלית
אני כריסטיאנה פ.

אני כריסטיאנה פ.

מאת קאי הרמן

הביקורת של גלית

תמונה של גלית
הוצאה לאור:אדם
שנת הוצאה:1982
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
Shirley
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 11 שנים

“קראתי את הספר לפני יותר משנה; ככל שעובר הזמן ואני קוראת יותר ויותר ספרים, אני חושבת שזה הספר שהכי”

29/89
ביקורות על אני כריסטיאנה פ.
הבאה
ayeljon
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•1 דקות קריאה

קראתי את הספר בנשימה אחת ובסיומו של הספר נשארה בי מחשבה על גודל של הכאב בסיפורה האמיתי של כריסטיאנה
כמה הוא עוצמתי ונחרט בראש.

הידרדרותה של ילדה טובה לשפל המדרגה - מסמים קלים לסמים קשים, לראות את המוות מול העיניים.
לעמוד בקצה של הבור ולהבין שאוטוטו היא נופלת לתוך הבור השחור והאפל


הנוער נמצא במצבים ובהתמודדיות לא קלות - כדי להיות "הכי הכי".

לשם כך הם רוצים להיות בחברה הכי קולית, הם מתנהגים כמוה אפילו אם יש לזה מחיר ואפילו אם זה לא האופי או החינוך שקיבלו מהבית העיקר להיות במרכז העניינים ובמקום הכי מדובר הכי חזק הכי רחוק.

במקום ה- "הכי הכי" כדי להיות "הכי הכי".

המחשבה של הנוער להיות במקום הכי הכי מדובר נותן להם את הכוח, העוצמה, ההתרגשות שבשבילו הם מוכנים למכור ולעשות הכל בשביל להיות שם.

כמה שננסה לחיות בחברה נקיה הדברים הרעים קיימים. לנסות להרחיק ולהגן על הנוער מפניהם זה קשה כי הדברים הרעים נמצאים בכל מקום.

קל להתפתות לדברים הרעים שבאים בקלות ומרגשים למרות שזה כל כך מפחיד ולשם כך שימרו על נפשתכם.

ספר חזק עם הרבה כאב. הניצוץ של הרצון, התקוה ואמונה נתנה כוח חזק לסוף.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מלכי
מלכי
תמונה של עולם
עולם
תמונה של בוקי
בוקי
תמונה של tuvia
tuvia
תמונה של sunwing
sunwing
5קוראים|גיל ממוצע51|60%נשים

על המבקרת

תמונה של גלית

גלית

חברה מזה 16 שנים
13 ביקורות•1 נבחרות•60 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלאסית
תמונה של גלית
גלית
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות13
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה60
דירוג ממוצע5.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת6ספרות מקורית4ספרות קלאסית1

דיון על הביקורת

1 תגובה
לי יניני
לי יניני•לפני 12 שנים

אני זוכרת שקראתי אותו בשקיקה לפני המון המון שנים . ספר טוב שהותיר בי המון מחשבות

1 תגובה בסך הכל

ביקורות נוספות של גלית

חלון פנורמי (עטיפת הסרט)

חלון פנורמי (עטיפת הסרט)

ריצ'רד ייטס

אדם לבדו מחפש את אושרו. בחלומות גדולים, קטנים. אושר רק שלו בלי מחויבות.

כאשר מתחתנים, החיים הופכים להיות שיגרתיים, עם אחריות רבה. האושר האישי הופך לאושר משפחתי.

זוג אידאלי ונורמטבי: ילדים, עקרת בית מופלאה, אב מפרנס ובית מקסים.
שימור האושר בחיי הנישואים היא מילת המפתח לחיים מאושרים ומימוש חיים טובים ורגועים.
פתאום באמצע החיים מחפשים את החלמות שהיו פעם ולא התגשמו או לא מומשו.
מתבגרים והערך העליון שלך לאושר הפנימי הוא המשפחה. אושר בדברים הקטנים, אושר בשגרת החיים.
ישנם רגשות מעורבים, מבולבלים אשר מתעתעים באושר והתוצאה הופכת לקיצונית ...
מרגש וסוחף

לפני 11 שנים•גלית
הכתם האנושי

הכתם האנושי

פיליפ רות

מהו הכתם האנושי העומד מאחורי הסיפור?!

במחשבותיי כבר תיארתי לעצמי שמן הסתם -
כתם הוא דבר שאי אפשר להסיר, הוא רודף אותך והוא נשאר לכל החיים.

חוויתי את הרגשת הגיבור בסיפור -

שיש כתם אתה נמוך וזה הופך אותך לשאוף להגיע כמה שיותר גבוה, כדי להוכיח שאתה לא פחות טוב ואפילו מוצלח
אתה מושך למעלה, כדי לא לחוות את ההשפלה של העבר וההרגשה של סוג ב בחברה.

שגיאה קטנה ואתה משלם ביוקר - אולם לא מגלה את סודך שמה זה עלול לפגוע בך, ואפילו לספוג את הבושה הגדולה
שאתה לא מן "הסוג המשובח - סוג א"

הגיבור מרחיק את המשפחה הקרובה ואהובה אליו בשביל להרחיק את הכתם.
כדי להגיע לשאיפות שלו בחיים הוא מאבד אותם נשאר מנוקר, בודד ועם הרבה מטען בלב.

בעלילת הסיפור ישנה ההתמודדות עם הסוד הפנימי בפני החברה. נושא הסיפור - קבלת האדם ללא שפיטה של גזענות.
הסיפור שונה ומיוחד.

הסיפור נכתב עם מערבולת של רגשות, בצורה מושכת והרבה כאב...

לפני 12 שנים•גלית
הגשרים של מחוז מדיסון

הגשרים של מחוז מדיסון

רוברט ג'יימס וולר

הרבה ביקורות כבר נכתבו על סיפור האהבה המרגש הזה, שמן הסתם, אי אפשר להתעלם או להפנים את סיפור האהבה היפה הזה.

הרגשתי את הצורך להתייחס היות ורגשות רבות במהלך הקריאה הציפו אותי. הכמיהה להרגיש נאהב ואוהב אשר באה לביטוי ממקומות פנימיים עמוקים.

פרנצסקה אישה נשואה עם ילדים, מסורה עד מאוד, טובת לב, צנועה, פשוטה ומדהימה באישיותיה, נפגשת עם רגשותיה העזים לרוברט אל אהבה הרפתקנית.

פרנצסקה היא אישה שממלאה את משפחתה באהבתה אך בתוך ליבה היא מרגישה רייקנות.

היא נסחפת למערבולת של רגשות בין אהבתה לבעלה הטוב לב, אב לתפארת ואיש עבודה לבין אהבה חסרת גבולות, אהבה לרוברט, המחסירה כל פעימה, אהבה אחרת שנותנת לה להרגיש לאהוב את עצמה.

אהבה של התחשבות, הקשבה והנאה.

פתאום ההתגלות לדעת להנות מהחיים ולאהוב אותם.

היא נלחמת ברגשותיה ונתקלת בבחירה בין המשפחה - אהבה קיימת לבין - אהבה חדשה חסרת תקנה..

האם לעזוב את האהבה האמינה והקבועה שיש לה, שזה טוב. נותן לה יציבות. לבין אהבה חסרת גבולות.

ההתלבטות קורעת את הלב שהרי כמה חשוב הרגשתה של האהבה.

החשוב ביותר לאהבה החדשה והיפה, לדעת לשמר את האהבה שתהיה חזקה תמיד, זה לא קל, החיים שוחקים אותנו. לפעמים שוכחים שהאהבה קיימת..

סיפור אהבה מקסים שנוגע חזק ברגשות

לפני 13 שנים•גלית
בחזרה מטואיצ'י

בחזרה מטואיצ'י

יוסי גינסברג

איך חווית טיול שאמורה להיות מופלאה, הופכת לסיוט לחוויה שלא תשכח לעולם.

הסופר "לוקח" את הקורא לתוך החוויה שהוא חווה.
מנסה להמחיש כמה שיותר את המציאות הכואבת ואת כושר ההישרדות שבו הוא היה נתון, כדי לקרב את הקורא לסיפור שבעצם לא רגיל : זהו סיפור אמיתי שכל המסע שהסופר חווה מקרב את הקורא לתחושותיו של הסופר, כל רגעי הקושי, ההישרדות, הסבל והרצון לחזור הביתה בשלום.

הסיפור מרגש, מנתק את הקורא מהמציאות ו"מכניס" אותו לחוויה המיוחדת של הסופר - מומלץ!

לפני 13 שנים•גלית
אלף שמשות זוהרות

אלף שמשות זוהרות

חאלד חוסייני

הסיפור "לקח אותי" רחוק רחוק .. אל מקום מאוד מנוכר,
שובנסטי ושמרני.
הספר הצליח לגרום לי לתאר בדמיוני את השפלת הנשים באפגניסטן וזה עוד בשנים של שנות ה-90 שהיו מאוד מתקדמות ומאוד מפותחות באיזורים אחרים בעולם.
שם באפגניסטן החיים היו כמו בימי הביניים.
האישה היא ברמה מאוד נמוכה, לא נחשבת - עבד,
הבעל הוא הקובע והמחליט הכל, האישה צריכה לספק את רצונו - מלך. הספר מתאר איך האנשים חיו שם בפשטות נוראית, המשטר היה פרוץ (אנשים בעלי כוח הצליחו להנהיג את המשטר) והאנשים הפשוטים היו חייבים לקבל על עצמם את החוקים הקפדניים והקשים שהטילו עליהם.

הסיפור סחף אותי לדמיין את צורת החיים הכואבת וגרם לי
להתרגש ולהרגיש כמה כוח רצון יש לחיות את החיים בשפיות.

לפני 14 שנים•גלית
ככה לא בונים חופה

ככה לא בונים חופה

טל בניה

הספר מתוק, מתוק!! הסיפור מתאר חיי רווק התוהה בהמון מחשבה היכן טוב יותר?! חיי הרווקות או חיי הזוגיות?
האם חיי הלילה הת"א כל כך סוערים ויפים?
הוא מתאר את הדברים החיובים והדברים השלילים שבכל מצב, בלקיחת הדברים באמונה ובאופטימיות.

הסיפור נכתב בצורה יפה, מצחיקה ואופטימית יש בסיפור המון משפטים ששווים להפנימם ולאמצם...

..."לכל דבר יש מחיר..." האמנם?


"...אולי החיים שלי יותר משתנים ודינמיים, אבל זה הכל סתם, הבל הבלים..."

"...למה בכלל המיתוס שנקרא נישואים כל כך נחשק למרות חוסר ההצלחה? האם יש איזשהו תקדים של שאיפה אובססיבית להשגת יעד.."


האם הדשא של השכן ירוק יותר? או ששמא כדאי להפיק את המיטב בחלקך איפה שאתה נמצא (בטוב או ברע). הסיפור מעביר לקורא איך להמתיק את דרכך. לא לצלול אל תהום, אל הדכאון אל "החור השחור", וזה לא משנה איפה תהיה בצד הרווק או בצד של הזוגיות הכוח לבנית הזוגיות נמצאת בידים שלך, תמיד תפנה לכיון האור. אתה יכול להרים ולהאיר את המקום שבו הנמצא בכל מיני דרכים.

"...תייחל, תפנטז, תהיה אפטימי - אבל אל תשלה את עצמך. אין צפוי...אין בטוח...אין מוחלט.. אין מושלם"

הספר מפתיע, קליל , נותן המון עצות טובות וחמות, משאיר המון חיוך על הפנים.
ממומלץ!!!
גלית

לפני 15 שנים•גלית
חלומות בטטראן, בגדאד

חלומות בטטראן, בגדאד

בדרי פטל

עניין אותי איך החיים היו בעירק. חיפשתי בסיפור שבספר שיירתק אותי ויקרב אותי לחיים של היהודים בעירק בקרב המוסלמים.

הספר הוא אוטוביוגרפיה של המחבר פטל בדרי על חוויותיו החזקות שחווה במקום שבו הוא נולד בטטראן. המחבר מספר על ילדותו המתוקה והפשוטה במקום פשוט ועם משפחה גדולה שסובבה אותו כל חייו. כמה החיים הפשוטים היו קשים אך עם כל זאת גם נעימים. תמיד מצא ברע גם את הטוב.

הסיפור מתוק עם טעם עדין על המנהגים העירקים. הוא מקרב בנגיעות עדינות. סיפור נחמד להרגיש בקטנה את החיים של עירק של פעם.

גלית

לפני 15 שנים•גלית
בשם כל בני ביתי

בשם כל בני ביתי

מרטין גריי

החיים!!!! הכוח לחיים!!!!!! מעלות החיים!!! עוצמת החיים!!!
כמה כוח צריך להיאחז בחיים.....???
הספר מתאר הישרדות כואבת בחיים. כאב של מעמקי הנשמה. הישרדות קשה מבחינה נפשית ופיזית. כמה יכלו לשרוד, להתגבר ולהתחזק וכמה התחלשו ונפלו.
האחיזה בחיים מתוארת בספר בצורה חזקה!!!!
רגעי הנחמה והחסד מתוארים בצורה חמה ואוהבת.
הסיפור מתאר את האהבה החזקה למשפחה לכל אורך הספר. המשפחה לא נשכחת לרגע במשפט החוזר והחזק מכל

"בשם כל בני ביתי".

הספר סוחף בכתיבתו. מעביר בכתיבתו את תחושתו, הרגשתו ואופיו החזק של הגיבור לכל אורך הדרך. הסיפור עצוב כואב ומשאיר הרבה לעוצמה והערכה לחיים!!!

גלית



תיאור

לפני 15 שנים•גלית
רודף העפיפונים

רודף העפיפונים

חאלד חוסייני

זהו ספר מרגש ומרתק כאחד. הספר עוסק בנושאים שאין להם זמן מוגדר ואנו נתקלים בהם גם כיום בעידן העכשווי כמו למשל: חברות, אי קבלת השונה, מלחמות על רקע גזעני, שנאה גזענית ועוד..
כמו כן הספר הוא ריאלסטי, ומשאיר את הקוראים עם המון חומר למחשבה על החברה האנושית על האדם כפרט. הספר מציג צדדים רבים של בני אדם ותכונות אנושיות רעות מול טובות כמו: פחד כפיות טובה, טוב לב ונאמנות. הספר הוא אונברסלי. הוא יכול להתאים לכל אחד מאיתנו. הסיפור הוא על שנות ה- 60 אבל המסרים והרעיונות מתאימים גם לימינו.
הסיפור מלא עניין ורגש שסוחף את הקורא אל תוך הסיפור ומביא את הקורא לגלות חמלה, כעס, שנאה, רחמים ואפילו כאב כלפי דברים מסויימים.

גלית

לפני 15 שנים•גלית

ביקורות נוספות על "אני כריסטיאנה פ."

אני כריסטיאנה פ.

אני כריסטיאנה פ.

קאי הרמן

מתקשר אלי לפעמים סוכן מהביטוח, מישהו שלא מכיר אותי, ומיד מתחיל בשאלות המאפשרות לשפר את מצב ביטוח החיים שלי (לא ברור אם השיפור הוא עבורי, או החברה שבה הוא עובד והתמריצים שלו...).
אתה מעשן? לא
אתה שותה? לא
תרופות מסוג כלשהו? לא.
הסוכן משתולל מעונג על חיי הנקיים מכל כימיקלים ואני תוהה בקול רם: תגיד, סוכן יקר, אם אני לא שותה, לא מעשן ולא מתמסטל, איזה חיים אלה לדעתך?
עכשיו זום-אאוט ממני וזום–אין לכריסטיאנה פ', שהספר שכתבה על ילדי תחנת הרכבת של גן החיות בברלין הוא קריאה מרעננת וחשובה.
רק בת 12 היתה כּריסטיאנֶה פֶלְשֵׁרִינוֹ וכבר היתה על סמים, מלאה בהם וריקה מחיים של ממש, אלא אם נחשיב חיים מלאי סמים לחיים. כריסטיאנה עדיין חיה היום (אפריל 2023), צעירה ממני בשנתיים וחצי, והצליחה לעבור חיים שלמים עם סמים, זנות ופרסום. חייה המשפחתיים כילדה לא היו סוגים בשושנים, בלשון המעטה, מה שאפשר לה להתמקד בחיים מחוץ לבית, להיות מושפעים מהם ועד מהרה להיות אחת מהחבר'ה, מסוממת רוב הזמן, יודעת שהיא כזו, ולדחות את הקץ, כלומר, החשיפה ל-H, להרואין. חשיפה זו אכן מתממשת, ממש בתוך ההופעה של דיוויד בואי, האליל החשוב ביותר של בני הנוער באותה עת, הרוצים לחוות את הגדול מכולם כשהם בהכרה אלטרנטיבית. כשנכנסים ל-H, החיים מקבלים גוון אחר, גוון של צורך דחוף להשיג כסף. זה כבר לא אפדרין או וליום או חשיש.
אבל הקריאה אינה רשומון או ביוגרפיה בלבד של עוד מכורה אחת, אמנם מפורסמת, אמנם אותנטית, אלא קריאה על דור מזוין, דור ריקני, אלה הגרים תמיד בשולי הערים הגדולות, הפעם ברלין, אלה המחפשים משמעות, יוצאי משפחות הרוסות ונכנסים לעולם של הדומים להם, הרזים, הדקורים, עמוסי החומרים הכימיים, לקראת או בתוך קריז כואב ומגרד. זהו עולם עם כימיקלים זולים ונגישים וכל הגבהת גבה או מבט תמה לנוכח התופעה הם תמימות על סף הטיפשות.
היכן ההורים, המורים, המבוגרים האחרים? שאלה טובה ותשובה פשוטה: עסוקים בלחיות אף הם חיים שאינם חיים. הספר מגלה גם את נקודת המבט שלהם, אפילו של כומר שהיה אמור להחזיק מקום יחסית נקי ובטוח לאותם צעירים מכורים. ההצליח? סתם שאלה רטורית.
ועכשיו לשלב הבא, השלב שנדיר שמכורים אמתיים מדלגים עליו, שלב ההתמכרות המוחלטת והצורך לממן אותה. אז איך מממנים באזור שבו ממילא אין עושר אמיתי ולא מדומה? בהתחלה משנוררים, מבקשים כמה מרקים לרכבת ואחר כך יש תעריף למציצה או זיון מלא, גם לבנים, מגייז. פשוט. כריסטיאנה מתארת את הכל באגביות, משל כל אחד יכול, צריך רק לרצות. האגביות הזו רק מעמידה באור יקרות את שבריריות האנושיות. אנחנו חושבים שאנחנו עמידים לכל. אז אנחנו חושבים. כל חבריה עסקו בקניה, מכירה, סקס, הקאה. עברו מקריז לקריז, מכדור לכדור, מהשגת מזרק ומחט נקיה לעוד מחט נקיה. לא תמיד היתה. אז חטפו צהבת על הדרך.
אם לרגע נדמה לכם, שהסדרה אופוריה מתארת את התחתית האנושית, המיץ של הזבל, קראו את הספר הזה. בכתיבה רהוטה, ללא חלוקה כמעט לפרקים, תקבלו עדות מדהימה של ההתחלה, הנפילה, הניסיון להגמל והחזרה לשם, כי קצת זה בעצם טוב, רק טיפה. משנכנסת האמונה, עפה התבונה.
ובסוף מה? בסוף, בשליש האחרון, רכבת הרים של ניסיונות גמילה וחזרה להזרקה כאילו כלום לא קרה. בתחילה ניסיון הגמילה פשוט ולאחר כמה ימי קריז וכאבים, הכל נעלם והתחושה היא שזהו, חלום רע נגמר. אבל הגלישה חזרה פשוטה, הרצון הנפשי להמצא שוב תחת טריפ חזק מכל ושוב נמצאים בתחנת הרכבת, שוב בקרבת מוכרי הסמים, שוב ניסיון גמילה, שוב צהבת, שוב אשפוז, שוב בריחה. מעגל אינסופי. מקומות גמילה רציניים, בטח לצעירים, אין. זה לא אומר שאין מקומות כאלה, שתמורת ממון רב יקבלו כל אחד, כמו נארקונון מהכנסייה הסיינטולוגית. כסף עושים מכניסה לסמים וגם מניסיונות יציאה. עולם מקסים.
אמה של כריסטיאנה שוב נכנסת לתמונה אחרי שאביה הרים ידיים. היא שולחת את כריסטיאנה לאמה שלה ובת דודתה של כריסטיאנה בהמבורג. שם בכפר מסוים הכל אחרת ולכאורה סוף טוב. ספר חזק מאוד שתקופה מסויימת, ואולי עדיין, היה ספר שהוא חובת קריאה ולימוד בבתי הספר בגרמניה.
מרתק עד מאוד.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•מורי
אני כריסטיאנה פ.

אני כריסטיאנה פ.

קאי הרמן

מזה זמן רב שאינני קוראת דבר מה משמעותי. המיקוד שלי הוא כעת בלימודים, בשיפור עצמי, בנסיונות למגר כאבים ותחלואים. אני מאזינה לפודקסטים מרתקים (התמכרתי ל-״על החיים ועל המוות״ של דפנה לוי - מומלץ בחום) והקריאה לא זורמת לי כמו פעם.
החלטתי לחזור לאהבתי הישנה ויהי מה ועל כן בחרתי בספר ששנים דחיתי את קריאתו.
הוא העלה אבק על המדף בבית הורי אך מעולם לא העזתי לעלעל בו.
הוא הציץ אלי מעבר למדפי הספרייה העירונית בהיותי ילדה אך אני העדפתי לקרוא ספרי שואה.
וכעת נתקלתי בו בפעם השלישית באתר ״עברית״ ולא יכולתי להתעלם יותר.
רכשתיו מיד ופצחתי בקריאה.
חייה של כרסטיאנה פלשרינו נחשפו בפני כמו עצם שבורה והכאב היה עצום.
הגיל הצעיר שבר אותי. ילדה בת 13 ממשפחה הרוסה מתמכרת לסמים קשים ומתדרדרת לזנות בברלין של שנות השבעים.
הספר נכתב ע״י שני עיתונאים שראיינו את כרסטיאנה וכתבו את סיפורה.
הסיפור כתוב מנקודת מבטה של הגיבורה אך ישנם פרקים אחדים שכתבו ע״י אמה או הרשויות.
גמעתי את הספר ולא רוויתי.
השפה קצת הטרידה אותי; מתיילדת ופשוטה ייתכן וציפיתי ליותר אך במחשבה שניה עד כמה יכולה להיות מתוחכמת ילדונת בת 13? כשסיימתי את הספר לא יכולתי להרגע; חשבתי על ילדיי, חשבתי על המצב הנוכחי: בארה״ב, בבתי הספר והגעתי למסקנה ששום דבר לא השתנה בעצם.
החלטתי לראות את הסרט שיצא בעקבות הספר וחיפשתי אותו באינטרנט.
הצפייה בו הייתה קשה מנשוא והיו כמה סצנות קשות שבהן הסבתי את מבטי.
השחקן שנבחר לגלם את הבחור שהיה חבר של כרסטיאנה, דטלף, הזכיר לי את בני בעיניו היפות ומבטו הביישני ופתאום קלטתי שזה יכול היה להיות הוא: מוטל על המיטה, מזיע כולו, רועד, בוכה ומקיא.
החולי עבר מהם אלי ולא יכולתי להרגע.
ההסנפות, ההזרקות, העישון, האלכוהול.
זה היה סיוט אחד גדול ומתמשך והסרט שהיה עכור וישן ללא תרגום ובגרמנית שידר אותנטיות מחרידה שעד עכשיו לא יוצאת לי מהראש.
זהו ספר חשוב לקריאה אך אותו סרט אומלל בתקציב מוגבל שבו צפיתי, היה טוב בעיני הרבה יותר, חזק בעיני יותר מכל משפט ועוצמתי יותר מכל עדות בכתב.
אני משוכנעת שיש להקרינו בבתי הספר כאן, בארה״ב ולשוחח אודותיו.
ספר וסרט שנותרים בתודעה ומרעידים את אמות הסיפים.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•shila1973
אני כריסטיאנה פ.

אני כריסטיאנה פ.

קאי הרמן

באיזה עולם הספר הזה נועד להיות מסמך שמרחיק ילדים מסמים? אני מזדעזעת לחשוב שיש נוער שנחשף לסיפור הזה בגיל צעיר כל כך. הספר הזה עוסק בעוד נושאים קשים מלבד ההתמכרות לסמים. אני לא מצליחה לדמיין את אחיות שלי או התלמידות שלי קוראות על ילדות בנות 11-12 שמוכרות את הגוף שלהן בצמתים, על סרסורים, פדופילים ועוד שפע תיאורי אימה אלימים ומחרידים. אין שום סיבה בעולם שילד או ילדה מתחת לגיל 18 יתקרבו לספר הזה. אתם יכולים לקרוא לי תמימה ואתם יכולים לעקם פה. נפשם של בני נוער עדינה ושברירית גם אם מבחוץ זה נראה אחרת.

אם כבר מדברים על קהל הקוראים - הספר לא מנוסח בצורה שגורמת לקורא להרגיש דחייה מהעולם הזה. מתחילתו ועד סופו כריסטיאנה סוגדת לנרקומנים ושואפת להיות במקומם. היא לא מפסיקה לדבר על כמה מכורים "אמיתיים" מגניבים בעיניה, כאילו הם איזה מודל לחיקוי. הטון הזה לא משתנה במהלך הספר או מופיע לצד קול הגיוני שמבהיר שזאת חשיבה לא בריאה - זה מרגיש כאילו כריסטיאנה עדיין חושבת כך.
אני לא יודעת מה היו ההשלכות של זה במציאות, אבל אני מתארת לעצמי שישנם כאלה שתפסו את מה שכתוב בספר הזה כמודל ונירמלו את המציאות המעוותת הזו.

אם שמים בצד את מטרת הספר ואת נושא הגיל, ומסתכלים על הסיפור העצוב הזה כמו שהוא - הלב יוצא אל כריסטיאנה. ילדה שגדלה בתקופה של דיכוי ילדים וחוותה אלימות ופחדים. ילדה שלא מצאה את המקום שלה והזרם הוביל אותה למי שופכין. אני לא באמת מעכלת שילדה בת 13 מספרת את הסיפור הזה ולא אישה בת 30, זה לא משהו שאני מצליחה לדמיין… זה שובר את הלב לדעת שיש בני אדם שזו המציאות שלהם ואין מי שיעזור להם להתמודד עם התוצאות ההרסניות של חייהם. הייתי שמחה לקרוא יותר על תהליך הגמילה של כריסטאנה ועל החיים שלה אחרי ההתמכרות. מה עלה בגורלם של שאר חבריה? האם הקשר עם אמה ואחותה השתפר? האם היא חזרה בשלב כלשהו לברלין? הרגשתי שהספר נגדע בשלב הכי קריטי של הסיפור - החזרה לחיים.

נקודת המבט העיקרית בספר היא של כרסטיאנה, אך לפעמים היו הצצות קצרות לנקודות מבט נוספות. קולה של אמא של כריסטיאנה היה האהוב עליי. הקול שלה היה כל כך אנושי ואמיתי, היא הצליחה להעביר דרך מספר פסקאות קשת רחבה של רגשות ופחדים. ריחמתי על אמא שלה, היא הייתה מודעת לטעויות שלה וניסתה לתקן את החיים שלה ושל בתה, ולא משנה כמה היא ניסתה והשתדלה הכל המשיך לקרוס.

דבר אחרון שלא היה לי ברור; אני קראתי את הגרסה הישנה של הספר שיצא בשנת 1982. לפי מה שידוע לי, בשנים האלו השפה העברית כבר קמה לתחייה והייתה בשימוש. אז למה בספר הופיעו משפטים כמו: "היינו ממש happy" או "הנרקומנים האלה היו coolים ברמות"? בסך הכול הספר היה ערוך בצורה מספקת, לא הבנתי מה היה הקטע המוזר הזה עם המילים באנגלית.

לפני 3 שנים•עדן
אני כריסטיאנה פ.

אני כריסטיאנה פ.

קאי הרמן

יש לי וידוי, אני בחיים לא קראתי ספר אוטוביוגרפי, או ביוגרפי וגם לא יותר מדי ספרם המבוססים על סיפור אמתי. כלומר קראתי את זה, אבל זה הספר הראשון. כשקראתי את הספר הזה הבנתי למה נמנעתי שנים מקריאה של ספרים שמבוססים על... או אמתיים. אני הרגשתי במהלך הקריאה, כי אני נחרדת מהמקרים המתוארים בספר. אני חושבת שזה נבע לאור העבודה שזה אמתי. קראתי ספרים שהם לאו יותר גרועים, אלא משתווים פחות או יותר, אם אפשר להשוות בכלל, שלא זעזעו אותי במיוחד. אני מאמינה שזה נבע בעיקר לפרט שזה היה ספר אוטוביוגרפי. אנשים עושים דברים רעים ופוגעים בעצמם ובסביבה, קראתי ספרים כאלו. הבעיה הייתה שזה היה אוטוביוגרפי. חוץ מזה מאוד אהבתי את הספר. הוא פרט לי על מיתרי הרגש. הוא בעיקר גרם לי לחוש רחמים כלפיה וכלפי הסביבה שבה היא גדלה. אהבתי את הרגש בעיקר שהספר הזה הביא לי. אין לי עוד משהו חשוב לומר. תודה ושלום.

לפני שנתיים•
★★★★★
•גאולה
אני כריסטיאנה פ.

אני כריסטיאנה פ.

קאי הרמן

יש בי חור כרגע. כן, חור. הוא לא מוחשי. אבל הוא גדול, כואב, ודוקר.
אתם בטח מכירים אותו, הכאב העמום-חודר הזה של אכזבה מדהימה על סיפור שאתם מרגישים שנגדע בטרם עת.
זה לא רק זה. אלא שגם הסיפור עצמו מעיק ומחלחל מתחת לפני השטח. אמיתי, מצמרר, וזוועתי.
בשיר "pieces" של "red" - ששמעתי ברקע כשסיימתי את הספר - יש משפט שחקוק בראשי.
"I come to you in pieces
so you can make me whole."
הבעיה היא שכרגע אי אפשר לכסות את החור. (אם לשפוט את זה לפי ההרגשה שלי - בור) אף אחד לא יוכל.

אולי אני סתם דרמטית. ספרים בדרך כלל משפיעים עליי בצורות מדהימות. אני בוכה הרבה בגלל ספרים. אם הייתי יכולה למיין את הבכי שלי - 99% ממנו הולך על ספרים.
כשעצרתי לכמה דקות מחשבה אחרי שקראתי את הראיון עם כריסטיאנה, באמת בכיתי. אתה מגולל בראש שלך את כל מה שעבר בספר, ואתה פשוט מצטמרר כל כך. וזה בכלל לא קשור למה שעובר עליי במציאות, פשוט בכיתי מזעזוע ומ...אולי מכל הכאב שפשוט פורץ מהספר ומוצא את עצמו מוטח בפרצוף שלך.

אני אישית לא חושבת שכריסטיאנה התחילה לבחור את הבחירות שלה ולעשות את הדברים שעשתה (הדברים השגויים) בגלל המצב בבית. למרות שהוא לא היה רגיל.
אני חושבת שזה בעיקר בגלל ההתחברות עם הגורמים הלא נכונים. הבדידות גורמת לאנשים לעשות דברים... מטורפים.
היא התחילה בקטן, והמשיכה כדי לא להישאר לבד.

כל הספר אנחנו צופים בכריסטיאנה טובעת, עולה מעל לפני המים, ואז נתפסת עמוק יותר בזרם.
כל הספר היא מפרפרת בתוך המים. עיוורת למה שהיא עושה. הורגת את עצמה לאט לאט.
מחשיש היא מדלגת להרואין, ההרואין מוביל אותה בסופו של דבר לזנות.
זה השפל. מסתכלים על בן אדם ורואים אותו ממוטט. שום דבר כבר לא נשאר לו. אפילו לא הכבוד העצמי שלו. הכל בשביל עוד מנה של סם שתשכך ותזיק רק לאדם עצמו.

כשאני מדוכאת, אני חושבת על הגרוע ביותר.
ככה רוב האנשים המדוכאים. אובדנות. אנחנו חושבים איך להידרדר ולפטור את עצמינו מהחיים שלנו.
אולי זאת רק אני. אבל אל תיקראו לפסיכולוג. אני פשוט ככה.
אז נניח שאנחנו לא רק אני שחושבת ככה.
כרגע אני מדוכאת מהקריאה, והמחשבה על מנת יתר... זה פשוט לא מפתה. זה מעורר סלידה.
אני חושבת שאני בחיים לא אגע בסמים. אבל אין לדעת.

כשהייתי היום בספריית בית הספר ונתקלתי בספר הזה, נזכרתי בביקורת שכבר קראתי עליו. ממזמן. לפני כמה חודשים טובים.
אבל פשוט הייתי חייבת לקחת אותו.
כשניגשתי אל הספרנית, עוד לפני שתייגה אותו, היא הסתכלה עליו, ואז עליי, ואמרה לי שאני לוקחת ספר חזק מאוד.
כשהיום, אחריי סיום הספר, אמרתי שאני דפקתי ראש בקיר בגלל ספר. כששאלו אותי איזה ספר, ואני עניתי, אמרו לי שהקיר מסכן.
אז אני לא היחידה שהושפעת מהספר הזה. לפי מה שאני ראיתי, הוא גורם לאנשים לצקצק בלשון וללבוש הבעה מוזרה.

כמובן שקריאת הספר גרמה לי לקרוא על אודותיו. קראתי על אודותיה של המספרת. הסתכלתי וראיתי שהתמכרה שוב לסמים. זאת הייתה מכה. הרי בסופו של הספר, הקורא מסתכל ורואה שהיא סוג של התאקלמה.
למרות שהסוף הפתוח... לא מספק. הוא לפחות שמח.
מאכזב לגלות שכריסטיאנה חזרה לסמים.
כתוב באודותיה שבתקופת הפרסום שלה התמכרה והתנתקה מהשימוש לסמים לחליפין. אני לא בטוחה אם היא עכשיו מכורה, אבל הנפילה שלה, פעם נוספת, פשוט מאכזבת.

על הכריכה של הספר, רואים נערה. פשוט נערה. והמילים הלבנות בגדול. שם הספר. אני חושבת שהכריכה יפהפייה. וקל לה להיחרט בזיכרון הקוראים.
אין לי שום רצון למחות או לבקר את העלילה. הרי הכל אמיתי. וגם אין לי תלונות עליה. מה שכריסטיאנה עוברת בספר מצמרר, מעורר הזדהות, ופשוט מדהים ומכאיב.
שפת הרחוב צרמה לי הרבה פעמים. גם המילים באנגלית שהופיעו בצירוף מילים בעברית פשוט עצבנו והוציאו אותי מרצף הקריאה.
ולמרות זאת, בספר הזה פשוט ביליתי הנאה טהורה. לקחתי אותו היום מהספרייה, ולא יכולתי להיפרד ממנו. וכשנפרדתי? נפער החור.
הכאב בספר היה כל כך עצום, והחור כל כך העיק עליי בקריאה, שפשוט הגעתי למצב שאני מדמיינת שהיא לוקחת מנת יתר והורגת את עצמה. הכאב שלה היה כל כך גדול, ופשוט לא מצאתי פיתרון יותר טוב בשבילה. היא לא הצליחה לצאת מהבוץ.

אני לא יודעת איך יגיבו אנשים לקריאת הספר. אני דיי בטוחה שיופיע החור גם אצליהם. ולא רק אצלי. אני יודעת שהחור ילווה אותי זמן מה עד שירפה ממני לגמרי. אבל זה עניין טבעי, השארת חותם של ספרים חזקים.
זה פשוט ספר שאי אפשר לשכוח.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
אני כריסטיאנה פ.

אני כריסטיאנה פ.

קאי הרמן

ספר חזק. חד.
הספר היחיד שעזבתי באמצע. לא יכולתי להמשיך לקרוא אותו. התיאורים שם כל כך מוחשיים, אמיתיים, כנים ומרתיעים. אולי כי אין לי משיכה לכל העולם הזה של הסמים,
אולי כי אני סולדת ממנו כל כך.
אולי כי מעולם לא נחשפתי לאותו עולם.
אולי כי מדובר בילדים בגילאי 13 ומעלה וזה לכשעצמו מזעזע אותי.

מעבר לתחושות האישיות שלי,
אני חושבת שאופן כתיבת הספר היא מבריקה, מכניסה אותך לתחושות של הדמויות, כאילו אתה חלק מהתחושות הללו. כאילו אתה נמצא שם בגרמניה של שנות השבעים.
נוכח בכל הזוועות שמתרחשות שם.

התיאורים אמיתיים עד כאב.

לפני 15 שנים•Hill
אני כריסטיאנה פ.

אני כריסטיאנה פ.

קאי הרמן

וואו כמה שהסיפור האמיתי הזה עצוב!
זהו סיפורה המצמרר של כריסטיאנה שנחשפת לסמים בגיל 12.
הספר סוחף ומרתק מאוד, בכל דף נוסף שקראתי, הכאב התגבר.

זה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לילד בגיל הזה, לרוב מושפעים מהחברה, אם אתה לא חלק מהם, אז אתה לא נחשב לאחד מהם, מנדים אותך כליל.

בתחילת הקריאה הייתי מאוד עצובה עקב ההידרדרות של הנערים, מסמים קלים עברו לסמים כבדים וממכרים במיוחד, באמצע הספר זה היה מבחינתי שיא הכאב, הנערות מוכרות את גופן בכדי שיהיה להן כסף לסם.

כל ההתעללות האכזרית שהם עוברים, לא נתפסים בראש. רוב הזמן הם במצוקה רבה.
הרצון והתקווה לגמול אותם מהסמים הנוראיים, נכשל בכל פעם מחדש, הם נותרים חסרי ישע ואונים, ומתייאשים מהמצב בו הם נמצאים.

מקריאת הספר ניתן למנוע מצבים כאלה אצל בני נוער, קיימים המון אותות אזהרה ולימוד לקחים.

אהבתי מאוד, ממליצה בחום לכולם.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
אני כריסטיאנה פ.

אני כריסטיאנה פ.

קאי הרמן

את כריסטיאנה פ', אני קוראת כמה זמן מה. זמן רב מאוד, יחסית לספר שנחשב ללא ארוך במיוחד, במדף הספרים שלי.
לוקח לי זמן לעכל אותו, לוקח לי זמן להבין אותו עד הסוף, לוקח לי זמן לקלוט בדיוק מה קורה.
כי זב פשוט הרגיש כאילו אני עברתי הכל עם כריסטיאנה, כאילו ממש הייתי שם.
התיאור היה כל כך חד, כל כך צבעוני, כל כך חיי, שיכולתי לדמיין הכל בעיניי. את כל הזוועות שעוברות עליה. את כל הדברים שהיא חווה.


סיפורה המצמרר של כריסטיאנה לא בוחל בשום תיאור, אף המזעזע והבלתי ייאמן ביותר. הקורא עובר ביחד עם כריסטיאנה, מהשימוש בחשיש, ההתמכרות להירואין, וההעיסוק המחייב בזנות. באינטילגינטיות מפליאה לגילה, כריסטיאנה אינה חוששת לחשוף כל פרט ופרט בסיפורה, הכעס כלפיי החברה, האדישות הקיימת. בתיאור נוגע ללב היא חושפת את פחדיה העמוקים ביותר, את התשוקה להירואין, את התלות ביחס ומגע אנושי, את השאיפה לחיות חיים רגילים ונורמליים, נטולי כל השפלה וסקסיזם.

תחילה - כריסטיאנה צופה במשתמשי ההרואין, במין קטנות כזאת. כאילו היא משתמשת בחשיש בסה"כ, והם, הם משתמשים בהרואין. היא מסתכלת עליהם מלמטה, אינה מודעת בכלל כמה החיים שלהם איומים, וכמה שהחיים שלה עומדים להשתנות.
היא מייחלת לזה - להיות כמוהם. להסתכל על כולם מלמעלה, או איך שהיא מכנה את זה; להיות cool.
זה כשהיא בת 13. אחרי שהיא כבר בת 15, ומכורת להירואין, היא מתחרטת. היא מבינה שחיי ההירואין לא כאלו זוהרים, ושהגוף שלה, תלוי במשהו.
היא מנסה להיגמל, אבל כל פעם מחדש היא חוזרת לסמים, או שהיא נמצאת ב- turkey מזעזע כפי שהיא מכנה את זה.

אני כריטיאנה פ', זה ספר נפלא, מדהים, ומומלץ. לאחרונה שמעתי שהורים חוששים לתת לילדהם המתבגרים לקרוא אותו מחשש שהוא "לא לגילם."
נכנסתי לשוק.
אני חושבת שהורים צריכים להכריח את הילדים שלהם לקרוא אותו, בשביל שהם יהיו מודעים לסכנות הסם, ואני בטוחה שלפחות מחצית מהאנשים שיקראו אותו - יהנו ממנו ללא ספק.

אני הכי נהנתי מסיפור אהבתם של דטלף וכריסטיאנה. אומנם, היה לי עצוב נורא שלבסוף הוא נגמר בצורה האיומה הזאת, אחרי כל מה שהם עברו. אבל ידעתי שזה לטובת כריסטיאנה.

בקיצור, מומלץ בטירוף, במיוחד למתבגרים!!!

לפני 15 שנים• ~דניאל~
אני כריסטיאנה פ.

אני כריסטיאנה פ.

קאי הרמן

עוד לא יצא לי לקרוא ספר קשה כל כך, ובנושא שכזה. הייתי המומה מכל הזוועות שעברה כריסטיאנה בחייה, והכל בגלל הדבר הנורא הזה שנקרא סמים. במהלך הקריאה, ניסיתי איכשהו להתחבר לכריסטיאנה ולהבין מדוע היא החלה להזריק לעצמה הרואין. חשבתי שאולי זה בגלל אביה שהיכה אותה כאשר היתה עוד קטנה, אולי זה בגלל אמה והחבר שלה שלא התייחס אליה בכבוד, או שאולי הכל בגלל דטלף שאותו היא כל כך אהבה ושהחל עם כל סיפור ההרואין עוד לפניה. כעסתי על כריסטיאנה בכל פעם שהיא ניסתה להיגמל מההרואין, וחזרה אליו שוב. כל כך כעסתי שהיא לא מוצאת בעצמה את הכח להיגמל ממנו סופית, חשבתי שאולי היא פשוט בעלת אופי מאוד חלש. אם היא היתה חזקה מבחינת אופי, היא לא היתה חוזרת להרואין כל פעם מחדש. זה כאילו שההרואין משך אותה אליו בעצמו, גרם לה לחשוב שהוא יכול לעזור לה במצבים שבהם היא מרגישה רע. רציתי להיות שם לידה, ולעצור אותה בכל פעם שעלתה לה המחשבה להזריק לעצמה הרואין.
לא יכולתי להבין למה כריסטיאנה כל כך אהבה את דטלף, הוא היה חלש יותר ממנה, הוא בכלל לא היה מסוגל להיגמל, יותר נכון הוא לא רצה להיגמל. דווקא בגללו כריסטאינה חזרה כל פעם אל ההרואין, אחרי אותם ימים שהיא ניסתה להתנקות ממנו.
כמה כאב לי על כריסטיאנה, כמה ריחמתי עליה שהיא נאלצה לעסוק בזנות כדי להשיג כסף בשביל ההרואין. ההרואין שבכלל לא היה שווה את זה שהיא תשפיל את עצמה ככה ותמכור את גופה בזול.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•לינוש :)
דירוג
5.0
לפני 13 שנים

“ספר חובה לבני נוער, חזק , מטלטל , מדכא אותנטי. כשהגיבורה מתארת את הרקע והסביבה בה גדלה סביבה קרה,”