ביקורת ספרותית על ליקוי חמה - דמדומים #3 מאת סטפני מאייר
ספר לא משהו

---

שיא השפל של הסדרה.
קצת עצוב לי שהתחלתי לקרוא את הסדרה בתור מישהו שאוהב אותה, והספר הזה פשוט הרס.
האמת? הספר הראשון לא רע בכלל, ואולי אפילו טוב מאוד. יש בו חסרונות, והמון קיטצ', אבל הוא מאוד מהנה וכתוב טוב.
אבל מה קרה פה? כשהסדרה מתקרבת לשיאה? המשיכו לקרוא (או שאנשך אתכם)
---
אעבור על הדמויות-
בלה- לא מתקדמת לשום מקום. אותו סמרטוט מוכר וחיוור, שרק יודע להיתלות על אנשים, ולעבור ממערכת יחסים (דפוקה) למערכת יחסית (דפוקה אפילו יותר).

אדוארד- מאחורי המושלמות שלו מסתתר בנאדם רכושני, חומרני, ועוד דברים שכבר אמרתי. מצחיק שעד שיש לו פגמים, הסופרת לא
מתייחסת אליהם. איפה הקטע שבו בלה עומדת על שלה? איפה ה"גירל פאוור"? כנראה ברח ל"משחקי הרעב"...

ג'ייקוב- חמוד, אבל באיזשהו מקום מעיק, לא נותן מנוחה. רק מאיץ ומאיץ, לא נותן לבלה לנשום.

אבא של בלה- עציץ.

אליס- חמודה

כל שאר הדמויות- עציצים.

ועכשיו נגיע לעלילה.
בלה קרועה מבפנים בין ידידה הטוב, שהיה כמו אח בשבילה, לבין המאהב המושלם- אדוארד.
היא מגלה כמה שטויות על הזאבים (שנועדו בשביל למלא דפים, וכמה שטיקים פנטסטיים מגניבים), ובורחת מערפדית ג'ינג'ית שממלאת את משבצת "הרעה" בצורה נוראית. אין בה שום רגש, שום דבר מרתק, רק בקטע של "אני ערפדית ג'ינג'ית צמאת נקמה שתבוא ותהרוג אותך! ראעאררר" אין לה כל כך סיפור רקע, מניעים, היא פשוט בובה על חוטים של הסופרת שנועדה לעשות קצת אקשן.
ובעצם זה כל מה שיש לספר (המאוד ארוך) הזה להציע.

ועכשיו אפרט את דעתי האישית. הספר לא לגמרי רע, אני מאוד אוהב את הכתיבה של סטפני מאייר, וגם אם הגיבורה היא כמו בלה (וזה אומר הרבה) היא מתארת אותה בצורה הכי מובהקת וטובה. אני מאוד אוהב את התיאורים שלה (חוץ מהאינסוף דרכים לתאר את השלמות הלא נתפסת של אדוארד), ובאישזהו מקום הספר היווה פה ושם זמן נחמד וכיפי. זאת הסיבה לשני הכוכבים שנתתי לו.
מה לא היה בסדר?
המון סצנות מעיקות. לדוגמא- הסצנה ליד המחנה בשלג, שבה ג'ייקוב עושה לבלה אוליטמטום בו הוא אומר "זה או שאת בוחרת בי, או שאני הולך לקרב ומת" והכל נעשה ברוח תחרותית (עם אדוארד כמובן). עד כמה אפשר להיות פאתטי? עד כמה אפשר לכפות על בחורה מערכת יחסים, עד שהיא כבר רוצה בה, מותשת ומבולבלת?
ואני לא מאשים רק אותו, גם בלה מטומטמת שהיא נתנה לו להתנהג ככה.
ג'ייקוב בכללי מעיק לאורך כל הספר, וזה חבל כי בספר הקודם חיבבתי אותו.

ועכשיו נעבור לאדוארד. אדוארד אדוארד... באמת חשבתם שהוא מושלם?
טעיתם טעות מרה...
מדובר בבחור די נחמד, אך רכושני, אובססיבי ומאוד חומרני. אחת הסצנות היותר גרועות בספר היו כשהוא "חטף" את בלה (והסתומה לקחה את זה כאטרקציה). מה הוא חושב? שאם הוא רוצה להרחיק אותה מהידיד/חבר שלה, הוא יסגור אותה בחדר, יקנה לה מיטה מזהב והכל יסתדר? כאילו, מה עבר על הסופרת שהיא חשבה על הרעיון האידיוטי הזה?
סטפני, מותק, קצת איבדת את זה.

אז לסיכום, לספר יש יתרונות מועטים, אבל הרבה יותר חסרונות.
לחובבי הז'אנר- תקראו את הספר הראשון, הוא די שווה קריאה.
בשום באופן אל תבזבזו זמן יקר על הספר הארוך, המייגע וחסר הפואנטה הזה.

» ביקורות נוספות של RayOfLight
» ביקורות נוספות על ליקוי חמה - דמדומים #3