ביקורת ספרותית על איך לצייר איש מת מאת שרה הול
ספר טוב

---

כבר כמה שבועות שאני מסתובבת עם חשק לספר קטן מרגש, כזה שעוסק בתסבוכות נפשו של איזה גיבור (רצוי גיבורה), משהו שיהיה טוב גם בלי השלכות חברתיות ומשמעויות היסטוריות. למרבה הצער, חנויות ספרים, ספריות ואפילו האתר הזה לא מחלקים ספרים לפי קטגוריות כאלו, וכך נאלצתי לקרוא ולהתאכזב ("היברו פבלישינג קומפני", ניסיון פולקלוריסטי שהשתבש) או לקרוא ולא להתרגש ("הכלה המשחררת", א.ב. יהושע מצוין אך קר למדי) עד שנתקלתי בספר הזה.

"איך לצייר איש מת" מספר את סיפורם של ארבעה אנשים, ארבעה דורות של אמנים, ובוחן את מה שמרכיב אותם - האמנות, החיים, המורים הגדולים והאובדן. כמה השראה אפשר לקבל מאדם שמעולם לא פגשת? מה רואה האמנות במציאות שאי אפשר לראות אחרת? ובעיקר, איך אפשר להמשיך לחיות שחלק משמעותי מחייך נלקח ממך?

מיסטר ג'ורג'ו הוא אמן איטלקי נודע, שמזדקן תחת צל של סערה פוליטית וביקורת אמנותית ומעמיד את המתעניינים בו במבחן של מרחק ומאמץ, מסרב להסביר את משיכתו לבקבוקים שהוא מצייר. הגיל וההזדקנות גורמים לו להביט באופן מפוכח בחייו, בדברים הפשוטים שמרכיבים אותם, שלכאורה אין ביניהם לבין השראה אמנותית כלום ובכל זאת הם יוצרים את הקסם החמקמק הזה.
אנט היא נערה צעירה, בת לאב מת ולאם דתית ונוקשה, שאובדן הראייה שלה הופך אותה תלויה בסיפוריה של אימה ובריחות הפרחים שהיא מוכרת בשוק, נזכרת בשיעורים הספורים שהצייר המפורסם לימד אותה, משבח את האימפרסיוניזם שיצרה ראייתה המדרדרת.
בצד השני של אירופה, צייר בריטי מזדקן מוצא את עצמו לכוד תחת הסלעים שהביאו לו את פרסומו ונאלץ להיזכר בחייו הסוערים ובאמן האיטלקי איתו התכתב בנעוריו בעוד כמה שנים מאוחר יותר, מנסה ביתו הצלמת להתמודד עם מות אחיה התאום ועם ניסיונה לגבש "אני" עצמאי, בר שליטה, שמרגיש את העולם סביבו.

כל ארבע הדמויות האלו כתובות ביד אמן, מרגשות, מרתקות ומעוררות הזדהות. שרה הול הצליחה לאפיין כל דמות בנפרד ועם זאת להרכיב אותן לכדי עלילה שלמה, לתאר נופים שונים בתכלית בצבעים חיים ומשלימים, לבחון רגשות קשים וסוערים בשפה מדויקת ועדינה. היו אינסוף בורות ליפול בהם, ואיכשהו היא לא נפלה באף אחד מהם. אפילו הרווחים בעלילה משאירים מקום למחשבה ולהרהור וממחישים את אותו חלל שמתקיים בין האדם ליצירה, בין הבקבוק הסתמי למשמעות שיצק בו האדם שבחר בו. הקריאה בספר היא חוויה מענגת, בין אם בנבכי הנפש של הגיבורים או בפילוסופיה הזהירה של יצירות אמנות, והוא מומלץ בחום.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על איך לצייר איש מת