"ניסית להתמודד, למען ההורים שלך. למען הנשימה הלא רצונית שלך ולמען לבך, הממשיך לחלום גם ללוא הסכמתך.לכל דבר ועניין, ולמראית עין, את מתפקדת באופן מספק. את קמה בבוקר, מתרחצת, הולכת לגלריה ועובדת. את לא מתבססת בצואתף, לא צורחת על זרים ברחוב. את מקבלת את הדברים. אפילו קנית ספר על שכול. מצאת את עצמך במדור ספרי העזרה העצמית בחנות ווטרסטו בשבוע שעבר, מושכת ספר ורוד חיוור מן המדף. ועוד לפני שהספקת לחשוב בכלל המוכרת העבירה את הספר בקופה, לקחה את הכרטיס, ביקשה שתאשרי את המחיר ואת הקוד הסודי. אולי חשבת שתמצאי כך את המפתח להתאוששות. אולי חשבת שהספר יאפשא לך לגשת אל היגון צעד אחרי צעד, יתן לך משלב מספיק עדין כדי לתאר את איכויות היגון שלך. הוא לא הועיל הרבה. שום דבר בו לא נשמע אמיתי. שום דבר בו לא נשמע הגיוני. המילים חלפו לנגד עינייך ולא הצליחו לתאר את המצב שבו את שרויה. את נפטרת ממנו - מסרת אותו לחנות אוקספאם על הפארק. מה חשבת לך? שתוכלי ללמוד את המוות כאילו היה היריון או קדם נגרות? שתמצאי את הפרק "תאום לא זהה שאבד" ותכתבי הערות בשוליים? שזה ממש יעזור?"
==
מה שגרם לי להרים את הספר הוא הוצאת מחברות לספרות, ציור הבקבוק על הכריכה. מה שגרם לי לקחת אותו הביתה הוא שם המתרגם - אביעד שטיר - אותו יצא לי להכיר פה ושם דרך פייסבוק. הספר הזה המתואר כרומן מביא את סיפוריהם של ארבעה אנשים, כולם נמצאים במובן מסויים בתוך בקבוק וצריכים לעבור בפתח צר כדי להשתחרר ולצאת החוצה, כולם עושים את זה בעזרת סוג כזה או אחר של אומנות. כך שזה ספר על משברים וספר על אומנות וגם על השילוב ביניהם.
הדמות הראשונה היא סוזן קולדיקאט, צעירה לונדונית שהיא אומנית מחוננת ועובדת בגלריה. סוזן, המצוטטת בפתיחה של הסקירה הזאת, ובעצם כך כתוב כל החלק שלה - בצורה הלא שגורה של גוף שני נוכחת - שוכלת את אחיה התאום דני בתאונה קשה, והיא מנסה להתמודד עם השכול, עם הצער של ההורים, עם בן הזוג שלה נייתן ועם המאהב שלה שהוא בן הזוג של בעלת הגלריה. היא לא מעזה לצלפ, כי בפילם של המצלמה שלה לכודות התמונות האחרונות של אחיה, ובמקום זה אוצרת תערוכה של חפצים אישיים אם כי סימבוליים של אומנים שונים, כמו המקטרת של מגריט. החלק של סוזן נקרא "משבר הראי".
הדמות השניה היא פיטר, אביהם של סוזן ודני. פיטר חי בצפון אנגליה והוא מצייר נופים של ההרים עליהם הוא מטפס. יום אחד בזמן לא ברור מבחינת הכרונולוגיה של הסיפור הוא מטייל ומוצא את עצמו לכוד בהרים כשסלע גדול מרסק לו את הרגל וסלעים אחרים חוסמים את הדרך שלו. אורח החיים האומנותי וחסר השגרה שלו גורם לכך שלוקח זמן עד שהמשפחה או מישהו מהמכרים יודע לדאוג, ולכן הוא מתמודד לבדו עם הכאב, הבדידות, הקור והגשם, וגם עם זכרונות אישיים מתקופות שונות, כולל אשתו הראשונה והמכורה לסמים איתה חי בארצות הברית וכולל התכתבות שהיתה לו עם צייר איטלקי אי אז. החלק הזה נקרא "השוטה שעל הגבעה", הוא כתוב בגוף שלישי, והוא זה שהכי קשה לקריאה מבחינת התיאורים הנמצאים בו, אם כי הקורא נרמז, מתוך הסיפור של סוזן, שפיטר לא מת שם בין הסלעים באותו זמן.
הדמות השלישית מספרת בגוף ראשון. החלק שלה נקרא "יומני הבקבוק" ולמעשה הוא נקרא "מתורגם מתוך יומני הבקבוק" משום שלכאורה הוא נכתב באיטלקית. הכותב הוא ג'ורג'יו, אותו אמן שפיטר התכתב איתו. ג'ורג'יו כותב בשנות השישים של המאה הקודמת, הוא צייר בסוף ימיו שאשתו היהודייה וביתם נתפסו בזמן שלטון הנאצים ושולחו אל מותן. בעת כתיבת היומן ג'ורג'יו חי לבד, נעזר בכפריה בורה מהכפר הסמוך לנקות חלק מהבית שלו ולבשל עבורו. הוא כבר לא מצייר דיוקנאות כפי שנהג בעבר אלא רק בקבוקים שהוא מעמיד זה לצד זה. בזמנו הפנוי הוא הולך לבית הספר שבכפר ומלמד ילדים עקרונות בסיסיים באומנות. הדמות של יומני הבקבוק מבוססת על האמן ג'ורג'יו מורנדה שהציור שלו "Natura Morta" כלומר טבע דומם או טבע מת נמצא על עטיפת הספר.
והדמות הרביעית היא אנט טמברוני, והיא אחת מתלמידותיו של הצייר, והיא מתמודדת עם כמות המחסומים הגדולה ביותר בשל נסיבות החיים שלה. אנט סובלת ממחלה ניוונית שגרמה לה בהדרגה לאבד את הראייה שלה. בעודה בבית הספר אמר לה הצייר שעל אף שהיא בקושי רואה היא מיטיבה לצייר. כעת אנט היא עיוורת ממש, הוצאה מבית הספר על ידי אימה המגוננת והחוששת והיא עוזרת לפרנסת המשפחה ומוכרת פרחים בדוכן בשוק, כך שחוץ מעיוורון פיזי היא גם סובלת מבערות וחסך בהשכלה, ומבדידות. בזמנה הפנוי אנט הולכת לבית הקברות, שם היא מטפחת את קברו של אביה שנפטר וכן את קברו של ג'ורג'יו.
===
אלה הסיפורים שבספר. יש בהם הרבה אומנות אבל גם הרבה פיוטיות. המתרגם אמר לי שהוא "מהורהר ואיטי" ושהוא קיבל ביקורות טובות בזמנו (2011) אבל נעלם די מהר מתחת לראדר. העלילות עצמן הן קטנות ומינוריות למדי ועיקר ההתפתחות היא פנימית ולא חיצונית. הספורת כללה הרבה מונחים זרים מתחום האומנות הפלסטית ומתחומים נוספים ולכן מספר הערות השוליים גדול, אבל לא נזקוף זאת לחובתה. עם זאת בגלל הקשרים הקלושים בין הדמויות לא תמיד ברורה הבחירה לבנות את הספר כרומן עם פרקים השזורים זה בזה ולא כארבע נובלות שעומדות כל אחת בזכות עצמה. כתוצאה מכך חלק מהקריאה מתעסקת בקשר בין פרק לפרק במקום להבין שהקשר הוא אולי קשר תמטי ורעיוני ולא ממש קשר עלילתי. אני ממליצה למי שמתאים לו.

















