היינו בסיפריה, אני ושתי חברותיי, אחת בעל טעם דומה לשלי, נכנה אותה ניני ואחת בעל טעם הפוך לגמרי ואני מתכוונת אהבה את "לנצח" "יומני הערפד" ו-"קיץ אחד ביחד". (השילוש האפל טהטהטהטהטהההה....) אז שלפתי את הספר הזה מהמדף והצגתי אותי לפני ניני, שונאת מושבעת של סיגלית דיל. היא גילגלה את עיניה " תפסיקי לקרא ספרי דרמה גרועים! אולי תקראי "נשים קטנות"? "כבר קראתי את זה!" "למה את צועקת עליי?" "כי את אף פעם לא מסכימה איתי!" "אויש נו באמת!" "צאי לי מהביקורת!". בסוף לקחתי את הספר והיה שקט, ניני לקחה את פרוייקט רוזי שאני מתה לקרא וטריס לקחה את הספר השני בסדרת "יומני הערפד" . (תקוללי טריס!).
אוקי דוקי, (וואו, זה צירוף מילים משונה שאף פעם לא השתמשתי בו! יששש אמא גיליתי מילה חדשה! כדאי לך להכניס את זה לספר שאת מתרגמת! חמודה החם עלה לך יותר מדי? אמא!) בואו נתחיל.
די היתאכזבתי, ציפיתי שהספר יהיה ברמה של "טירת כחולי העין", אבל הוא לא.
מסופר על דנה, שנוסעת לפנימייה בגלל האוזניים שלה או משהו כזה, אני כבר לא זוכרת ואני לא אספלייר את הספר. (וואו! ספויילר בצורת עתיד! אמא!! טוב, אני לוקחת אותך לרופא) הוכים לרופא.... חוזרים. היא מגיעה ויש שם בניין מסתורי ואפלולי. מה היא עושה, היא הולכת לעברו, השער נסגר מעצמו והיא חושבת, "המממ.. בניין מוזר ואפלולי, אין פה ילדים, השער נסגר מעצמו.... בואו נכנס !!" הו, דנה. את כל כך חכמה שזה הורג, אותך.
זה נראה כאילו לדיל (למה אני מכנה את הסופרים בשם המשפחה שלהם? הביקורת אלי! הביקורת!) נגמרו הרעיונות והיא מנסה לשחזר אותם.
הבנו שאת אוהבת מסתורין אבל זה כבר טו מאצ' (מה? את חושבת שאם תכתבי באנגלית-עיברית זה יעשה אותך מגניבה יותר? אויש תסתמי!). לא הבנתי 2 שליש מהספר וממה שהבנתי היא רק פירטה על הנבואות העתיקות.
העולם מחולק ל-2 סוגים, הטובים והרעים. יש תאומי אופל ותאומי אור. הפנימיות מנסות לאתר את התאומים הללו (לכל תאופ אור יש כפיל שהוא נראה כמוהו והוא תאום חושך). נדוש!!! משעמם!.
לא נמאס לה? אני חושבת שהיא צריכה להתחיל לכתוב דברים אחרים, אולי תנסה ז'אנר אחר.
טוב, להיתראות לך סיגלית דיל ושלום פרוייקט רוזי.
סוף. (למה את כותבת את זה בכל ביקורת?)
















