ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 2 באוקטובר, 2013
ע"י רוּדָה
ע"י רוּדָה
למרות שהרוב כתבו על כך שהחיים השתגעו, אתם השתגעתם. ובעצם, מה רע בשיגעון.
מהיריד של סטימצקי, לספרייה לקחת את 'התלקחות' - אלא מה. ומסיימת בתקווה לעוד.
אני מחזיקה אצבעות, שהיריד יישאר שם. ואני נושמת לרווחה. אה, רגע, לא. הוא לא שם.
אז אני נהיית המשוטטת הראשית ברחבי 'צומת ספרים'. לעזאזל, נגמר? רק כמה ספרי 'התלקחות' אחרונים.
סטימצקי. גם שם אין, אני ממש מיואשת, עד שמתחת לכמה ספרים על ערפדים אני מוצאת.
כריכה יפה, בלי ספק, כשאר הספרים. והכתיבה, מזוויעה ובו- זמנית מדהימה אותי.
השגעונות לא היו הכרחיים, אבל אני מוכרחה להגיד שזה עשה את קטניס ליותר חזקה - וגם חשף חולשה, יחדיו.
המוות של פרים, ובכללי המוות של אנשים על ימין ועל שמאל, לא היו צפויים ואפילו חבטו והלמו בחוזקה.
ובכול זאת, הקשר עם נורי היה קצת קיטשי, הרי בצורה כלשהי זה היה ברור. למרות שכמעט שכנו ממנו, פתאום חזר? בוקר טוב.
ולמה בדיוק ציפיתם, תסבירו לי.
שקטניס למרות כול הסיכויים תבחר בגייל, ופיטה ישלים עם עתיד מלא בזכרונות של צרעות- ציד ושברון לב?
שפרים תחייה לה בשלווה, הילדה ה'מושלמת', המקור של קטניס, המקור של המרד, זאת שבעצם גרמה לקטניס להיות במשחקי הרעב עד רמת העורבני- החקיין? אז קטניס הייתה רק פרצוף יפה וחלשה, קצת מאכזב, אבל עד כדי כך שתתנו לספר שלושה כוכבים?! פויה!
מ- ע - ו - ל -ה.
(חוץ מההסבר על העתיד. התיאור של הילדים היה טיפשי, היה כדאי לתאר את הספר קצת מעבר לכך, והיי, אני רק זורקת, אבל לא היה צריך להשמיד את כול עיר הקפיטול ולהשים את אנדרטאות הזיכרון על הזירות? היה יותר טוב, לדעתי.)
קורא אחד אהב את הביקורת
1 הקוראים שאהבו את הביקורת
