ביקורת ספרותית על הנוסע הסמוי - ספריה לעם #630 מאת ז'ורז' סימנון
ספר טוב

---

ז'יל הוא נער בן 19 שכל חייו חי חיי נדודים עם אביו ואימו שאהבו מאד זה את זה. לאחר מותם הוא מגיע אל עיר חוף קטנה בצרפת, עיר הולדת הוריו שמעולם לא היה בה ושאינו מכיר בה איש, שם מתברר לו שירש הון רב מדוד שהיה בעל השפעה רבה. בבת אחת עליו להתמודד עם אורח חיים שלא הכיר, עם אנשים שאינו יודע את טיבם, עם מסורת רבת שנים שאף פעם לא לקח בה חלק ועם אחריות גדולה. והוא אדם ישר. לא קל להיות אדם ישר ובעל אחריות גדולה.

הוא מאד מלנכולי, הספר. הרבה מאד בדידות יש בו, גם של מי שחי בקרב אנשים זרים אבל גם בדידות של אנשים בעלי משפחה ומכרים רבים שלמרות כל אלה אין להם כלום עם שום אדם. וגם שגרה. שגרת חיים שאפשר למדוד ואפשר להתחקות אחריה, אבל היא לא מולידה לא שלווה ולא שקט אלא רק מעוררת רצון למצוא בה פירצה. באקלים האפרורי, תחת הרושם של עיר קטנה ויגעה, צריך הנער הזה לברוא לו חיים תוך שהוא לומד להתבונן בעצמו ובאנשים המקיפים אותו, והתהליך הזה, בו ראייתו מתחדדת והוא מבין יותר, כתוב היטב כך שהכל משתמע ונעשה מובן, לו ולי.

ולצד ההבנה הזאת יש הרבה מאד חמלה. גם איזו אמונה בטוב הלב. כי לא משנה מה תעשה כל אחת מהדמויות, תמיד יוצגו גם הנסיבות או החולשות שהביאו אותה לנהוג כפי שנהגה.

קראתי אותו בחופשה בחום הבלתי מופרך, גם לא על ידי המזגן, של יותר מידי מעלות בצל של הפרגולה של החדר ליד הכנרת, כשהאיש שלי נשאר בבית, כי חופש של ארבעה ימים מהאישה והילדים, גם אם זה סתם בבית, לא יכול להזיק, אפילו לא לזוגיות, הבת שלי משתכשכת עם ילדות אחרות באגם של המדינה והבן שלי נמצא רב הזמן בחדר, כי הוא אחד שמאמין בטכנולוגיה, גם כשהיא לא ממש מוכיחה את עצמה. היתה שמש חזקה וגם כמה אנשים שאני מאד אוהבת, הכל בניגוד מאד בולט לתחושות שהספר הזה מעורר.

ונהניתי.

» ביקורות נוספות של סוריקטה
» ביקורות נוספות על הנוסע הסמוי - ספריה לעם #630