ביקורת ספרותית על הנוסע הסמוי - ספריה לעם #630 מאת ז'ורז' סימנון
ספר טוב

---

העטיפה של "הנוסע הסמוי" לז'ורז' סימנון מיטיבה להמחיש את האווירה של רומן קצר (261 עמודים קטנים [ברוטו], רווחים גדולים בין השורות, מחיר לצרכן: 88 ₪) זה: צדודיתו של איש צעיר השרוי בצל כך שרק מתארי פניו וגופו נראים, יושב על סיפון אוניה שקוע בשרעפים כשמעבר לו ניבטת עיר נמל ערפילית.

ז'יל מובואזן, צעיר בן תשע-עשרה שהתייתם מהוריו זה לא כבר, מגיע לראשונה בחייו אל לַה-רוֹשֶל, עיירת חוף צרפתית קטנה, עיר מכורתם של הוריו, בה התאהבו ואותה החליטו לעזוב עבור קריירת הופעות קרקס בחו"ל. מייד עם הגיעו הוא מגלה להפתעתו כי דודו, איש עשיר, מפוקפק ורב-השפעה, נפטר זה לא מכבר והוא – ז'יל – הינו היורש היחיד אם... אם יגור בבית דודו יחד עם אלמנת הדוד.

במהרה מתחוור לז'יל כי מסתורין אופף את דודו המת ואת האופן שבו הצליח לקנות לו את השפעתו הרבה על הכלכלה והפוליטיקה של לַה-רוֹשֶל. לחצים הולכים וגוברים, ההופכים לאיומים, מבהירים לו חיש מהר כי פרנסי העיר מצפים ממנו להתיישר על פי תכתיביהם. ובעוד הוא נאבק על עצמאותו, ז'יל מוצא גם אהבה.

מן העמוד הראשון של הרומן, יוצר סימנון אווירה דחוסה, מעיקה, קונספירטיבית-כמעט של חשדות וחוסר וודאות, כחשרת עבים ההולכת ומתקדרת מעל ראשו של ז'יל, כערפל האופף את לַה-רוֹשֶל. האתגר הניצב בפני ז'יל כפול: עליו לא רק לגלות כיצד לעמוד בפני הלחצים המופעלים עליו ולהבין מי הם ידידיו ומי הם אויביו – עליו גם להבין את עצמו, מי הוא ומה הם רצונותיו. ולא ברור איזה משני אתגרים אלו קשה יותר.

"הנוסע הסמוי" בתרגומו המשובח של יהושע קנז הוא רומן מותח ו"בלעתי" אותו תוך שעות ספורות. אני בהחלט ממליץ עליו. ועם זאת, הספר אינו חף מפגמים. סימנון מיטיב לבנות את המתח בהדרגה ובכישרון רב, אך נדמה כי הוא ממהר מדי "לפרוק" אותו בסופו של הרומן, כמעט נדמה כי אצה לו הדרך להתחיל לכתוב את הרומן הבא. ואולי זה אכן המקרה – שכן סימנון היה בעל הספק כתיבה על-אנושי וכתב מאות רומנים. לסימנון היה הספק עצום ביותר מתחום אחד. משהחליט לחדול מכתיבה ספרותית, נפנה לתיעוד קורות חייו, ומתברר שמספר הנשים "שהיו לו" גדול עשרות מונים ממספר הספרים שכתב:

http://www.trussel.com/maig/people80.htm

אין מה לומר, סימנון היה איש רב פעלים. יכול היה להיות מעניין להיות זבוב על הקיר ב"מפגש פסגה" דמיוני בינו לבין קזנובה. אהמממ, אבל אנחנו, בענייני ספרים עסקינן. מדהים לקרוא על אופן הכתיבה של סימנון. נראה כי לאחר "תקופת דגירה" על רומן (כדי שלא אובן שלא כהלכה – אני מתכוון לספר), המוצר המוגמר כבר שכן במוחו, ואז סימנון היה מדפיס את הספר בקצב מסחרר של כשישים עד שמונים (!) עמודים ליום, ללא הפסקות, ללא טיוטות ותיקונים. מי יודע, ייתכן שעם "חיווט" קצת שונה במוחו, סימנון היה כותב כמה עשרות רומנים בלבד, אבל יצירות מופת גדולות. ובכל זאת, גם כך, הוא הותיר לנו הקוראים רומנים מהנים רבים.

» ביקורות נוספות של עולם
» ביקורות נוספות על הנוסע הסמוי - ספריה לעם #630