ביקורת ספרותית על הנוסע הסמוי - ספריה לעם #630 מאת ז'ורז' סימנון
ספר טוב

---

ז'יל מובואזן יורד מספינה נורווגית לחוף עיר קטנה בצרפת. הוא בן 19, בן לזוג אמנים המופיעים בכל רחבי אירופה. הוריו מתו מחנק בבית מלון כתוצאה מארובה סתומה של תנור.

עם חזרתו לעיר הקטנה הוא חוזר למקום בו הוא לא גדל, אולי לדודו, אח אביו, אולי לדודתו, אחות אמו. אלא שכבר עם שובו מספרים לו שדודו מת זה ארבעה חודשים ומחכים רק לו, לז'יל, כדי להקריא את הצוואה, ממנה עולה שהוא היורש היחיד של כל הונו הגדול מאוד של דודו אוקטאב, החזק והשנוא בעיר. יחד עם הקראת הצוואה הוא מקבל מפתח לכספת הנמצאת בחדר השינה של בית דודו, אבל את חמשת אותיות קוד הכספת הוא יצטרך למצוא לבד. לכל האנשים החזקים בעיר הקטנה ברור שמה שמצוי בכספת אלה סודות מחרידים, שרצוי מאוד שלא יגיעו לאזני איש.

סימנון כרגיל רוקח עלילה בלשית, אבל זו לא עלילה בלשית קלאסית. אין כאן בלש של ממש, כן קיים סוד שצריך לגלותו, אבל דרכו של ז'יל לא סוגה בשושנים. כולם מלגלגים לגילו הצעיר, לחוסר ניסיונו, לתמימותו. מנגד, הוא לא ביקש עושר שכזה. אבל בעיר הקטנה כולם מכירים את כולם ותמיד יש תיבת פנדורה לפתוח וסתם שלדים ישנים בארונות. סימנון מעניק לנו עלילה העוסקת יותר באנשים ופחות בסוד הנורא שיתגלה.

אז, כן, הסוד מתגלה, עוד דברים מתרחשים גם בזמן שז'יל מתאקלם בעיר הקטנה וגם אלה מתגלים. אבל החשוב מכל זו האוירה, הצפעונים האנושיים החוצים את דרכו של הצעיר, הלשון הנשלחת, הארס המובטח והמילים המבטיחות רע. ז'יל פועל כנגד של הסיכויים מצעיר ביישן הוא הופך לצעיר נחוש, זכר לכל האמרגנים שעשקו את הוריו. הוא עומד על שלו, מצליח לגלות את קוד הכספת ומכאן מתגלגלים דברים לא מפתיעים במיוחד, אבל מראים מהם אנשים וכיצד הם מורכבים כשסודות מתגלים.

ספר אוירה נהדר, עלילה מותחת במידה וספרות במיטבה. התרגום של קנז חורק כתמיד.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על הנוסע הסמוי - ספריה לעם #630