ביקורת ספרותית על יומן הסנונית מאת אמלי נותומב
ספר בסדר

---

אם הייתי מספרת לכם סיפור המתרחש בצרפת על אדם שמונע מחוסר אהבה והופך לרוצח
ועל כך שחושיו מחודדים והוא נכנס לחנות בשמים ומשתכר מריחות הבשמים במטרה לעורר את חושיו
ועל כך שכשהוא אוכל עוף הוא נרגע רק לאחר שכרסם את כל העוף כולו כולל העצמות על מה הייתם חושבים?
על הבושם של פטריק זיסקינד נדמה לי?

בספר מצאתי עוד אינספור רמזים לכך שהשראת הספר באה כנראה מהבושם.

ניסיתי להבין את המסר שנותומב מנסה להעביר בספר וחשבתי על הפשע המושלם כבר כתבו בלי סוף על האנושיות המוגבלת של בני אנוש כבר דשו אינספור פעמים כנראה קטונתי מלהבין. כשאני קוראת ספרות אקסטרימית אני תמיד חושבת על בנוניותי לכאורה על כך שמעולם אפילו לא היתה לי מחשבה מרחיקת לכת בכיוון ושלא לדבר על להביא את זה לכלל כתיבה.....

כשאני קוראת ספרים של נותומב אני לא יכולה לההימנע מהמחשבה שהיא נעה בין גאונות לשיגעון
התוכן של הספר חולני ומבעית ואפילו עורר בי בחילה אמיתית.
יחד עם זאת, היא בורכה בכשרון כתיבה יוצא דופן ולא בכדי היא מוערכת בשל כתיבתה ואפילו קראתי פעם שספריה נלמדים באוניברסיטה בצרפת. (היא יפנית שנדדה על פני רחבי התבל).

"נותומב פירסמה עד כה כ- 20 ספרים כשבכל שנה היא כותבת שלושה ספרים בעט כדורי ומחליטה איזה מהם יתפרסם ואת השניים האחרים היא גונזת".אני מצטטת מהכריכה האחורית.

ספריה מעוררים מחשבה וכתובים בכשרון, אך שוב אני לא יכולה להימנע מהעובדה שיש בכתיבתה משהו מאוד חולני
והיא בהחלט שייכת לז'אנר של ספרים מסוג הביזארי ביותר ומעוררי מחשבה הרבה אחרי שסיימתם לקרוא אותם.

לבעלי לב חזק ולסקרנים אפשר לקרוא את הספר.

» ביקורות נוספות של אהובה
» ביקורות נוספות על יומן הסנונית