ביקורת ספרותית על לקראת קץ הזמן - ספריה לעם #457 מאת ג'ון אפדייק
ספר לא משהו דירוג של שני כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 1 באוגוסט, 2013
ע"י סוריקטה


זה לא שהוא לגמרי לא מעניין. יש סיפור ויש לו מה להגיד. הוא אפילו כתוב טוב. את ההמלצה שקראתי עליו כתבה מרגרט אטווד בניו יורק טיימס, אבל אחרי 236 עמודים, מתוך 360 שיש בספר כולו, אני חושבת שאני מבינה איזה סוג של המלצה זאת. סופר מצויין, אחד שבאמת יודע לכתוב, (אולי אפילו חבר טוב, אבל את זה אני לא יודעת), שהוציא עוד ספר, כזה שיש בו אמירה ואם מתאמצים מספיק, אפשר, אולי, גם להנות ממנו. אני לא הצלחתי.

הפעם הראשונה בה נשברתי היתה בעמוד 150, אבל מפאת היעדר חומר קריאה החלטתי לנסות לחזור אליו אחרי שאקרא משהו אחר. חזרתי, אבל אחרי 86 עמודים נוספים נטשתי.

יש פה כמה סיפורים.

הסיפור המרכזי הוא של פנסיונר טרי, יועץ השקעות שנשוי בשנית, עסוק בעצמו ובמיניות שלו. כל זה קורה ב 2020, אחרי מלחמת ארה"ב-סין, במצב שכנראה צריך היה לבטא איזה חוסר שליטה וחוסר ביטחון בסיסי, אבל לא ממש מצליח לייצר את התחושה הזו.

במקביל מתרחשות גיחות אחורה בזמן, לכל מיני תקופות, בהן מתרחשים סיפורים לא ממש קשורים, שלגמרי לא הצלחתי להבין למה הוא מספר לי אותם. אין הרבה כאלה, כך שזה לא באמת הפריע לי, רק שזה היה מיותר מבחינתי.

מה שבאמת הפריע אילו תיאורי הטבע. לא ממש תיאורי טבע. יותר תיאורי צמחים. לג'ון אפדייק, מסתבר, יש ידע רחב מאד בבוטניקה שחלקים ניכרים ממנו הוא שופך בספר הזה. בעמוד אחד יכולים להופיע אורנים אוסטריים, חבצלות, אירוסים סיביריים, ספיריאה, אנקיאנתוס, רודודנדרון, אזליאה, לילך, כל אחד מהם מלווה בתיאור עלעליו, ניצניו, מראה פריחתו וצורת הגיזום. זה לא נעשה סתם. הוא משתמש בזה כדי לבטא את הזמן בשנה, את חלוף הזמן. וזה לא משהו שלא נעשה קודם. ב"שמים כחולים אדמה לבנה" הזמן חולף באמצעות תיאורי טבע פיוטיים וזה עשוי נהדר. גם כאן, בהתחלה זה קצת מצא חן בעיני, אבל עם הזמן היה עוד ועוד ועוד מזה, עד שפשוט נמאס לי. אני לא דקדקנית, ועודף הפרטים פשוט ייגע אותי. חובבי גינון אולי יאהבו את זה מאד.

אני חושבת שאם הוא היה מפשיט את כל התפאורה ומשאיר רק את הסיפור של הגבר הזה, בן ה 66, ששואל את עצמו מה היה לו בחיים, מה נשאר לו מהם, מה יש לו עם הנשים שעזב, מה יש לו עם הנשים שלא עזב, מה הזמן עושה לו, אם הוא היה משאיר רק את זה, הייתי ממליצה.
16 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
dushka (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
היחיד שלו שהצלחתי עד הסוף זה המכשפות מאיסטוויק, שהוא ספר מקסים בעיני.
סוריקטה (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אנקה, את המכשפות מאיסטוויק קראתי, אמנם לפני לא מעט שנים, אבל אני זוכרת שנהניתי. אני באמת חושבת שהוא סופר טוב, ואפילו בספר הזה מרגישים בכך. את בק שלו אני עדיין מתכוונת לקרוא.
סוריקטה (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
תודה, yaelhar
סוריקטה (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
תודה עולם-נפלא-נורא. עם כל הצחוק, אני לפעמים באמת מרגישה ככה, שפשוט עוד לא הגעתי לחלק המצויין, וזה גורם לי לפעמים לסיים ספרים שאין סיבה טובה לקרוא אותם.
אנקה (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
האם קראת ספרים אחרים שלו ? לפני כמה עשורים אפדייק היה באופנה אולי עכשו הוא מחוצה לה :)
yaelhar (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
אוי, האכזבה! יש המון סימנים לספר שהולך להיות חוויה - התקציר, ההמלצות, לפעמים אפילו ההוצאה. וכפוגשים אותו בקריאה והוא נפל, זאת ההגדרה של אכזבה. יופי של ביקורת.
עולם (לפני 3 שנים ו-5 חודשים)
ביקורת מדוייקת ומשעשעת. יש סופרים כאלה, שהמבקרים אוהבים לאהוב, והקוראים לא תמיד מצליחים. כמובן שהמבקרים צודקים ואנחנו, הקוראים, טועים. קיימת גם האפשרות שאפדייק מסנן ב250 העמודים הראשונים את הקוראים כך שיוותרו רק יודעי ח"ן הראויים לו, ואז מעניק להם 110 עמודים של יצירת מופת חד-פעמית. לעולם לא נדע.





©2006-2015 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ