ביקורת ספרותית על יוצר ההדים מאת ריצ'רד פאוארס
ספר טוב

---

(איזו התרגשות, ראשונה לכתוב ביקורת על הספר. לא קרה לי מאז "קיצור תולדות האנושות").

מכל שלל התחומים של העולם המדעי-אקדמי, פסיכולוגיה היא בלי ספק הנושא המועדף על כותבי רומנים למיניהם, ובהתאם לטרנד האחרון, פגיעות ראש למיניהן מככבות במיוחד. בשנים האחרונות לא רק קראתי המוני ספרים שהנושא הזה תפס בהם מקום מרכזי, אלא גם עשיתי תואר בפסיכולוגיה שלימוד אותי קצת יותר לעניין ולעומק על כל התחום הבאמת מרתק הזה. ככה שכשאני מגיעה לספר שעל כריכתו האחורית מבטיח עלילה מרתקת הקשורה בנזק מוחי טראומטי כלשהו, אני קצת מסויגת. אלא ש"יוצר ההדים" הוא הוכחה שאפשר לקחת גם נושאים שכבר נחרשו ולהעלות אותם לכדי סיפור אנושי עשיר ומצוין.

פגוע המוח בספר הזה הוא מארק, צעיר אמריקאי פוחז למדי שמתהפך עם הטנדר שלו לתעלה בלילה חורפי קר במיוחד. מארק מתאושש במהירות מפתיעה, פרט לדבר אחד: הוא מסרב לזהות את אחותו קרין, שנטשה את חייה כדי לטפל בו ולשקם אותו, ומתעקש שהיא מתחזה. מארק, מסתבר, סובל מתסמונת נדירה הקרויה "תסמונת קפגרה" המונעת מאנשים לזהות דווקא את הקרובים להם ביותר. על פניו, מדובר בסיפור קלאסי של פגיעה והשתקמות, קצת יחסי אחים, קצת סיפורים צבעוניים מהספרות הרפואית הפופולרית, שום דבר ששווה להתייחס אליו. אלא שריצ'רד פאווארס, סופר עלום לקהל הישראלי עד כה, עושה כאן הרבה הרבה יותר.

עמוד אחרי עמוד, פרק אחרי פרק, פאווארס מפרק עוד חלק בסיפור, מגלה עוד רובד ומקדם את הספר עוד שלב. הוא מתחיל עם קרין ועם ניסיונה הכושל לברוח מעיירת הולדתה ומילדותה הקשה, אישה נואשת לרצות וסבוכת רגשות, שלא יכולה לעיתים לשאת את אחיה אבל מקדישה את כל חייה לגידולו. משם הוא ממשיך אל ג'רלד ובר, חוקר מוח פופולרי שמתייסר עם זהותו המקצועית, דימויו הציבורי, הזדקנותו ובעיקר המשמעות של מפעל חייו בכתיבת ספרי מדע עממיים. בהמשך נכונים לנו גם פעיל סביבתי שהפנים את הטבע לכדי דרך חיים, אחות סיעודית מסתורית ותיאורים מרהיבים של להקות העגורים שסביבתם הטבעית מצויה בסכנת הכחדה. המימד הפסיכולוגי-נוירולוגי בספר מתבטא בשפע של סיפורים ומידע, שלא נלקחו מתוך קורס "מבוא לנוירופסיכולוגיה", כתובים בדיוק רמה אחת מעל הניסוח השטחי המתבקש ומתקדמים לכדי דיון פילוסופי עמוק וחף מיומרנות על זיכרון, זהות, אחידות העצמי ותעלומת התודעה שלנו עצמנו. כל זה נכתב בשפה עשירה ומדויקת, מרחיבה את הלב בתיאורי הטבע והרגשות, משעשעת וזורמת בדיאלוגים החיים בין גיבורי הספר, מהסוג שכיף להתענג עליו עוד ועוד.

קשה קצת להגדיר מה כל כך מיוחד במה שפאווארס עושה. נדמה לי שזה קשור בהבנה של כתיבת ספר, בצורה ובמסלול שהוא אמור לקבל. הוא יודע ליצור את מהלך העלילה, ההתפתחות שלה, לקדם אותה בטבעיות משלב לשלב בלי דבר מהחיפזון המוגזם או האפוסיות היומרנית שנפוצים בספרים רבים. בין אם אלה הדמויות האנושיות ומעוררות ההזדהות, ניתוח הרגשות והיחסים המשפחתיים או המינון המדויק של פילוסופיה ושאלות מעוררות מחשבה, הכל כתוב היטב ובהצלחה מפתיעה. ספר שעושה את כל אלה בצורה כה טובה ומצליח גם להתלכד לכדי סיפור מעניין וייחודי הוא לא אירוע תדיר, וכדאי מאוד מאוד לא לפספס אותו.

» ביקורות נוספות של מירב
» ביקורות נוספות על יוצר ההדים