ספר לא משהו
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 29 ביולי, 2009
ע"י י. קליש
ע"י י. קליש
לפני שלקחתי את הספר, קראתי את חוות דעתו של הקורא Stroblle מקריית אונו, ומן הסתם אמרתי לעצמי: "כזה גרוע - לא יכול להיות, הבחור בטח מגזים".
לאחר ש"צלחתי" חצי ספר, שהיו מבחינתי מאה עמודים יותר מדי... מצאתי את עצמי מזדהה עם דעתו - בצורה כמעט מוחלטת.
הספר מביא את סיפורו של נער שגדל במקום מסוים וכעבור כחמישים שנה, כשהוא פרופסור להיסטוריה של האומנות, חוזר לכפר אל מקום שבו בילה חופשה עם משפחתו, על שפת הים.
מאד מוזר לקרוא את חוויות ילדותו המתוארות בשפה מאד זרה לסיטואציות המובאות בפנינו, בעבר ובהווה.
אביא דוגמה או שתיים מהספר, למה כוונתי:
"...חשתי שאני חודר דרך קרום התודעה גרידא לתוך מצב אחר, מצב עלום שם, שהחוקים הרגילים אינם תקפים בו, שהזמן נע בו בצורה שונה אם הוא נע בכלל, שבו איני חי ואיני הדבר האחר ובכל זאת נוכח ביתר חיוניות מכפי שיכולתי להיות נוכח אי פעם במה שאנו מכנים בלית ברירה בשם העולם האמיתי. ואפילו שנים לפני כן, כשעמדתי, לדוגמה, עם גברת גרייס בחדר המגורים המואר, או ישבתי עם קלואי בחשכת הקולנוע, הייתי שם ולא הייתי שם, הייתי עצמי וגם רוח הרפאים של עצמי, כלוא בתוך הרגע ובכל זאת על סף הסתלקות. אולי החיים כולם אינם אלא הכנה ארוכה להסתלקות מהם."
תסכימו אתי שזה לא בדיוק הסופר הרוקי מורקמי...
ועוד דוגמה, כמעט ארעית, למי שזקוק ל"חיזוק" נוסף:
"קלואי הייתה שקועה בתלישת נקודות הגלד מעל צלקת אדומה מתחת למרפקה, שם נשרטה מקוץ יום קודם לכן. בחנתי את פצע השרך בקרסולי, תלם ורוד זועם בין גדות משוננות שקופות של עור לבנבן. לא זב ממנו דם, אך במעמקי החריץ בהק נוזל הלימפה הצלול - דם האלים..."
ועל כל זה, ואף יותר, מלא גב הספר בתשבחות על כישרון הסיפור של באנוויל, שהוא: "אחד מאמני הפרוזה הגדולים של דורנו." לא פחות!
מצטער, שיסלחו לי המבקרים, הסופרים והפייטנים, הפעם, אני ממש לא בצד המתלהב.
8 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אילה
(לפני 6 שנים ו-10 חודשים)
הקריאה שלך משקפת ראייה מוגבלת מאוד של ספרות. הסיפור הוא רטרוספקטיבי במובהק ומסתכל על העבר מנקודת המבט הבוגרת של ההווה, עם עירוב של תחושות העבר. בכך יופיו ועומקו של הסיפור. אם החמצת את זה וציפית ללשון ילדית, אין פלא שלא נהנית. להשוות את מורקמי השטוח והפופוליסטי לבאנוול? נו, באמת.
|
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים)
יעקב אולי זה התרגום או אולי הפינה שהשתלחנה מסביב לשולחן?
תודה שהזהרת. כמעט כמעט קניתי ספר שלו אבל איזשהו חוש טמיר הזהיר מנע ממני את הטעות.
|
|
|
י. קליש
(לפני 13 שנים)
כמובן ש"תשובה" היא המילה הראשונה.
|
|
|
י. קליש
(לפני 13 שנים)
שובה (מאוחרת) לתום (המגיבה הראשונה).
במשפטים הבאים סיימתי את חוות דעתי על "קורות הציפור המכנית" של מורקמי. וכדי לחסוך הסברים העתקתי אותם הנה, ומקווה שהדבר עונה לך על שאלתך. לסיום, אם אתם בקטע של עולמות שמתקיימים במקביל, מטאפורות ואולי אפילו...תורת הקוונטים (שהרי חיים יכולים להתקיים בשני מקומות במקביל), ואינכם חוששים "לענות" את עצמכם בסיפורים ממש מטורפים, שלרבים מהם אין, ולא כלום, לנעשה בחיינו - לכו על מורקמי!!!
|
|
|
יוֹסֵף
(לפני 16 שנים)
יעקב ו- stroblle
את הספר 'הים' לא קראתי, אבל קראתי ספר אחר של באנוויל 'המוקצה' ודווקא די נהניתי, לא מהטובים ביותר שקראתי, אבל נחמד ואינטלקטואלי למדי. גם אני, כמו תום, דווקא די מתרשם מהציטוט הראשון שהבאת, איש איש וטעמו.
|
|
|
Strobe
(לפני 16 שנים)
יעקב,
באיחור של חודש אני מגיב לך. כתבת ביקורת נכונה על הספר והצלחת להעביר בפירוט את מה שאני הרגשתי כשקראתי את הספר. |
|
|
תום
(לפני 16 שנים ו-2 חודשים)
יעקב
קראתי את הספר לפני הרבה זמן....ובכל זאת,להגנתו אומר, שדווקא הציטוט הראשון שכתבת דיבר אלי ובעיני הוא יפה מאוד (וממש לא הבנתי את השוואה להרוקי מורקמי. "זה לא בדיוק הסופר הרוקי מורקמי"...נכון זה גם לא טולסטוי וגם לא יהודית קציר...זה שהספר הזה מתיר אווירה אפרורית לא אומר שהוא קורבן האבטיפוס של כל הרבי מכר האלו של מורקמי).
בכל אופן...אני ממש נהנתי מהכתיבה של באנוויל ומה-'דכאון הקיומי' שלו. הדבר הכי חזק שזכור לי מהספר אלו תיאורי הים המדהימים...והכתיבה שלו,שבעיני,יפה. אז אני כן בצד המתלהב:) תום. |
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
