ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 18 ביולי, 2013
ע"י גוטי
ע"י גוטי
בעוד שלושים ושש שנים, מאה שישים ושמונה ימים, ארבע עשר שעות ושלוש שניות מעכשיו יפגע בכדור הארץ כוכב שביט בעוצמת פיצוץ כזו ששום דבר חי לא ימשיך להתקיים. לפיכך נשאלת השאלה: האם משהו ממה שאני עושה משנה בכלל? כך מתחיל הספר הנפלא של רון קורי.
זהו סיפור על משפחה כל אמריקנית: אמא דבי, אבא ג'ון ג'וניור, שני בנים: ג'וניור הבן ורודני, חברתו של הבן הצעיר איימי והדוד רודני אח של האם. סיפור מאוד אמריקני - כלומר, אוירה של: בייסבול, אופנועי הארלי דייוידסון, וציז בורגר כפול עם צ'יפס בחומץ, קוקאין ויציאה לדייג.
כתיבה מיוחדת, קשה לעזוב את הסיפור, מושך. מסוג הספרים שלוקחים יום חופש רק לא להפסיק לקרוא. זוהי פנטזיה נהדרת שברור לי לגמרי שהסופר כנראה היה ילד שקרא המון מדע בדיוני והיה מכור לחוברות קומיקס. מן כזה "ילד כאפות" חנון על בעל דמיון מפותח. הסיפור מסופר כל פעם מפי דמות אחרת, ובהתאמה גם ממקומות שונים בהתאם להתפתחות העלילה.
האב הוא "ותרן" מלחמת ויאטנאם, איש קשה יום שעובד במאפיה מן טיפוס מעט אלים ומחוספס. האם היא עקרת בית אמריקנית משועממת שמכורה לסדרות כמו "אופרה" ולטיפה המרה. הבן הגדול הוא שחקן בייסבול עם כשרון מולד לכך ובעל שכל מעט רפה בעקבות שימוש בקוקאין. והבן הצעיר ג'וניור – הדמות המרכזית, הוא ילד מחונן שבטוח מגיל צעיר שהעולם הולך לקראת אבדון [כוכב השביט וכל זה], דבר שמשפיע מאוד על מעשיו והתנהגותו. הדוד הוא צעיר הולל שחי את החיים הפרועים, כלומר – הרבה סמים, סקס ורוקנרול וקייטי, חברתו של ג'וניור הבן, היא משהו אחר. נערה חכמה ומודעת לעצמה ולמציאות.
יותר מזה אי אפשר לספר. רק אומר כי חיי המשפחה משתנים ומתגלגלים בצורה כל כך פנטסטית ומרתקת שזה ממש סוריאליסטי [לעיתים חסר הגיון לחלוטין] והזוי מה שקורה איתם. אתם פשוט חייבים להאמין לי וזהו.
מתוך ההתרחשויות הרבות [לעיתים ריבוי יתר של התרחשויות בבחינת "תפסת מרובה לא תפסת] שקורות בסיפור צצה הפילוסופיה של רון קורי שבמילים פשוטות אומרת: בחיים שלנו הכל משנה ושום דבר לא משנה. כלומר, גם אם אנו יכולים לבחור בחיים אחרים על מנת למנוע רגעי עצב בחיינו תמיד נבחר את אותם חיים עצמם. ולכן, אומר קורי, צריך לקבל את החיים כפשוטם על הרגעים היפים והפחות, בשמחה ואהבה.
ספר מקסים ומרתק. יש בו הומור, מתח, התרחשויות מורטות עצבים וקטעים נוגעים ללב.
11 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
גוטי
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
תודה דולמוש, למה לחכות לחופש הבא? תעשי לך חופש ..חחחחחח!
|
|
חני
(לפני 12 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת יפה
בחופש הבא אני אזכור זאת:)
|
11 הקוראים שאהבו את הביקורת