ביקורת ספרותית על חמניות עיוורות - ספריה לעם #609 מאת אלברטו מנדס
ספר מעולה

---

פעם רקמנו חלומות גדולים ותמימים, כשהתעוררנו נותרו רק שברים.

כך הייתה מלחמת האזרחים של ספרד, הייה בה חלום גדול ותמים, לנצח את הרוע על ידי הטוב (הם לא יעברו) והתפכחות גדולה מהחלום שהפך לשבר גדול, בדמותו של מוות, סבל ותבוסת מפסידים. את תבוסת המפסידים מתאר מנדס ביצירתו המופלאה חמניות עיוורות - המהוות דימוי לשמשות מאירות שלפתע הפכו לחשוכות.

חמניות עיוורות - סיפרו הקצר של אלברטו מנדס, הוא למעשה ארבע סיפורים נפרדים הקשורים ביניהם בתיאורם אנשים מובסים בסופה של מלחמת האזרחים בספרד. תיאורי התבוסה מכמירי לב, כתובים בשפה פיוטית נפלאה, תמציתית ומדויקת, שיש בה לצד תיאורים מדויקים, תיאורים חלקיים וחידתיים שאתגרו אותי למחשבה בניסיון להבנת הפערים והקצות הלא סגורים של הסיפורים.

גיבור הסיפור הראשון הוא סרן אלגריה, מהצבא הלאומני, רגע לפני ניצחון צבאו במדריד, הוא מחליט לעבור את הקווים ולהסגיר את עצמו לרפובליקאים הנואשים, שמצידם מותירים אותו מאחור, לנפילתו בשבי הצבא שממנו ערק, מצב אבסורדי, המותיר את שני הצדדים תוהים לגבי שיקול דעתו ומניעו של הסרן. סיפורו של הסרן הוא סוג של כתב חידה בו נשתלים רמזים מעברו באמצעותם ניסיתי להבין את הקשר בין הבחירה שעשה כמובס והקשרה לאדם שהייה קודם למלחמה, סטודנט למשפטים שעסק במצפון - ובמוסר טבעי, וצעיר שיש לו אהובה שלבטח זוכרת אותו כאדם שהיה לפני המלחמה. דרך חייל הבריגאדה הנופל של רוברט קאפה ראיתי רגע של מוות המיצג תבוסה. דרך הסרן החי המביט אל מותו, חשתי בתבוסה קשה יותר. מנדס מטשטש את הגבול בין החיים למתים, המובסים הם סוג של חיים מתים.

גיבור הסיפור השני הוא פרח משוררים (מושג מדהים בפני עצמו), שהייה סוג של משורר מגויס, מילותיו היוו נחמה לפצועים, אך גם שרתו גנרלים שהצדיקו באמצעותן את מחיר המלחמה, ובכך הפך המשורר לקורבן של עצמו. הוא בורח מהסיוט שלו, ממי לא כול כך ברור, בבריחתו מצטרפת אליו אהובתו בהריונה בחודש השמיני, הם נתקעים במעבר הרים, נאבקים בכדי לשרוד, ומובסים בבדידות על רקע הרים מושלגים, ובין חיות שגוועות, כמו ביצירתו של פיקסו גרניקה - בה לאדם ולחייה גורל משותף. מאותו מאבק נותר רק יומן התבוסה.

סיפרו של מנדס מטלטל בעוצמתו, לא הניח לי לרגע, הוא עוסק בתמצית האדם, כזהו שעולמו חרב, ולמרות מצבו הוא מנסה לשלוט בגורלו, אך החלטתו מובילה אותו לתבוסה נוספת. זמן רב לאחר שסיימתי לקרוא את הספר המשכתי לחשוב על מסריו, והגעתי למחשבה, שהספר מעביר לנו תחושות ועוצמות של כאב אנושי הנכונות גם לתקופתנו. בעולם שבו אנחנו לרוב מעדיפים חזקים, ומנצחים, בעולם ההולך והופך למקוטב לא תזיק לנו מעט חמלה, לאנשים שלידנו, ולאלו שלצד מסלולי חיינו, שנושאים בקרבם תחושות תבוסה ונואשות. יש בספר אזהרה כמעט נבואית - ניצחונם של המנצחים עלול להפוך לתבוסתם.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על חמניות עיוורות - ספריה לעם #609