פעם רקמנו חלומות גדולים ותמימים, כשהתעוררנו נותרו רק שברים.

כך הייתה מלחמת האזרחים של ספרד, הייה בה חלום גדול ותמים, לנצח את הרוע על ידי הטוב (הם לא יעברו) והתפכחות גדולה מהחלום שהפך לשבר גדול, בדמותו של מוות, סבל ותבוסת מפסידים. את תבוסת המפסידים מתאר מנדס ביצירתו המופלאה חמניות עיוורות - המהוות דימוי לשמשות מאירות שלפתע הפכו לחשוכות.

חמניות עיוורות - סיפרו הקצר של <mark>אלברטו מנדס</mark>, הוא למעשה

אתחיל בגילוי נאות: מלחמות אזרחים הוא נושא שתמיד ענין אותי וסקרן אותי. קראתי רבות על מלחמת האזרחים בארה"ב, על מה שקרה ביוון לאחר מלחמת העולם השנייה וכמובן גם מלחמות הבלקן בשנות ה-90 של המאה הקודמת, מלחמה בה לחמו כולם נגד כולם.

נדמה לי שהיה זה וינסטון צ'רצ'יל שאמר פעם כי ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים. המשפט הזה ישב לי בראש בזמן קריאת ספרו של <mark>מנדס</mark> מכיוון שהוא מביא לנו את סיפורם של המנוצחים והמובס

וואו. הספר הזה הוא יצירה גאונית. ההתייחסות הכי מקורית ומתוחכמת שיצא לי לראות למלחמת האזרחים בספרד. ויודעים מה? למלחמה בכלל. ויותר מהכל יש פה מסר חזק של שמירה על צלם אנוש, של מצפוניות.
הספר מחולק לארבעה חלקים, ארבע תבוסות כמו שקורא להן הסופר, אבל הגורל של גיבורי כל החלקים מוכתב על ידי אותן הנסיבות וגם החיים שלהם נקשרים אלה באלה. כי כל בני האדם אחים, וכל בני האדם ערבים אלה לאלה.
<mark>אלברטו מנדס</mark> הוא פש

חמניות עיוורות / <mark>אלברטו מנדס</mark>
הוצאת עם עובד (ספריה לעם)
174 עמ`

זו פעם ראשונה שאני קוראת ספר שמתעסק במלחמת האזרחים בספרד, ככה שאין לי למה להשוות. אני מודה שיש לי חתיכת חור בהשכלה בכל מה שנוגע לתקופה האפלה הזו בתולדות ספרד ולכן לקחתי את הספר הזה בידיים עם חששות מסוימים.
מאותה סיבה בדיוק היה לי קשה בדפים הראשונים. ההבדל הדק הזה בין "ספרי היסטוריה" לבין רומנים היסטורים לפעמים מקשה עלי (שנאתי שנ

חמניות עיוורות הוא הספר העצוב ביותר שקראתי ,לפי מיטב זכרוני. זהו ספר אנטי מלחמתי מכמיר לב, חזק ומטלטל. הסבל חסר התוחלת שאזרחים וחיילים נחשפים אליו, אין לו סיבה אחרת לפי דעתו של <mark>אלברטו מנדס</mark>, אלא הרצון להרוג אפילו לא הרצון לנצח. אין מנצחים במלחמה כולם סובלים, כולם מובסים. הספר קצר ומורכב מארבעה פרקים שעומדים בפני עצמם אך גם מחוברים בעדינות באופן לא מחייב ע"י הזכרת שמות מפרק אחד בשני. הספר כתוב נפלא

עד לפני כמה שנים כשקראתי ספרים שהתרחשו בזמן מלחמת האזרחים בספרד לא היה שם עניין שנתפס בעיני כרלוונטי לחיים שלי. בשנים האחרונות אני מוצאת את עצמי קוראת וחושבת על מה שיהיה כאן ועד כמה זה יהיה דומה אם בכלל.

הספר של <mark>מנדס</mark> כתוב בנימה צנועה, אולי מפני שהוא הבין מספיק גם באנשים וגם במלחמות.

הצניעות הזאת, ביחס לעמדות, מעסיקה אותי מאד בזמן האחרון. מקורה אולי בהבנה שהיא לכאורה פשוטה מאד וטריוויאלית שז

מלחמת האזרחים בספרד דרך ארבע תבוסות קשות וכואבות. קראתי את הספר מיד אחרי זכייתה ההיסטורית של ספרד בגביע העולם בכדורגל, ולאחריו ספרד נדמית לי יותר מתמיד כעוף החול הקם מן האפר.
בהקדמה לספר, אותה ציטט <mark>מנדס</mark> מקרלוס פירה, כתוב "להתאבל פירושו להתקרב אל קיומו של חלל". וזוהי אכן הדרך שבה בחר <mark>מנדס</mark> להתאבל על קרבנותיה הרבים של המלחמה.
הספר מתחיל קצת לפני שהמלחמה מסתיימת, בכניעתו של צבא הרפובליקה, ומביא את ס