• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאת מאיר שלו

הביקורת של חיה

תמונה של חיה
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאת מאיר שלו

הביקורת של חיה

תמונה של חיה
הוצאה לאור:עם עובד
שנת הוצאה:2009
סדרה:ספריה לעם #613
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
עקיבא
לפני 15 שנים

“עוד סוכריה מבית מאיר שלו לקרוא לאט לאט ולהנות”

39/98
ביקורות על הדבר היה ככה
הבאה
אריגה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
2.0
לפני 15 שנים

“אז ככה... ספר חמוד, קריא ומשעשע -אך לא יותר. מאיר שלו בשפתו המוכרת - הפעם על משפחתו הפרטית - אך עם א”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 12 שנים•2 דקות קריאה

מדובר בספר טוב ומומלץ בחום

לכל אדם סיפור חיים הפותח במילים "הדבר היה ככה..." ולמרות שהעלילה ממש שונה בין אדם לאדם עדיין כל הזיכרונות הטובים או הרעים נשארים חרוטים בתוכנו והם בלתי הפיכים לעולם !
מאיר שלו, מספר את תולדות בני משפחתו לדורותיהם כאמן המצייר במכחול עדין של מילים וצובע בהומור את קורות חייהם במושב נהלל. אין ספק כי סגנון כתיבתו הכנה הביא אותי להרגיש שאכן הדברים היו ככה באמת!!!
לכאורה מדובר במשפחת איכריםעובדי אדמה תמימים שחיים בפשטות "בנהלל" כאשר מסביבם המון אורות ותכלתשמיים . אנשי עמל השמחים על פירות האילן ועל תנובת החלב ברפת שחיים בחופש ובטבע. אך תוך כדי מהלך הסיפור אנו לומדים להכיר יותר את הנפשות הפועלות ומבינים שמתחת לצבעי האור והתכלת מסתתר גם האפור והוא מהול בנגיעות של עצב.
גיבורת הספר היא הסבתא "טוניה" שלמרות היותה אשה קטנה שליטתה במשפחתה הייתה טוטלית ומוחלטת. היא ידעה להחזיק קצר את כל בני הבית בענין השמירה על ניקיון וכולם סרו למרותה ושמרו בקפידה על חוקיה הלא הגיוניים בעליל. אומנם כל התיאורים לגבי האובססיביות שלה לניקיון כתובים בהומור סלחני אך בעיני היה זה לבטח בית מאוד נוקשה ולא נוח שלא יכול להשאיר בילדים שום זיכרונות חמים ונעימים או געגועים לריחות וטעמם של בישולים מיוחדים העולים מביתה החם של האמא.
אדם שימי ילדותו עברו עליו בבית קר שכזה שבו האם נותנת חשיבות לכל הדברים השוליים והתפלים כמו שמירה על ניקיון הדלתות, הארונות, המיטות, הרצפות והקירות ומכריחה את כל בני המשפחה לסגוד ולשמור על "ערכים" אלה. אותו ילד שציית לכל הציוויים האובססיביים והלא הגיוניים של אמו בעניין שמירה על הניקיון בידיעה ההופכת אותו עצמו למן חפץ חסר חשיבות ביחס לכל החומריות שסובבת אותו , בעיני זו ילדות קשה ומתסכלת.
לקראת סוף הספר אני מוצאת הוכחה לדעתי בענין "ילדות קשה" - כאשר מיד לאחר מותה של הסבתא "טוניה" כאשר בנותיה (כבר אמהות) נכנסות אל החדרים האסורים ופותחות באחת את החלונות שאמן סגרה ולפתע הן תולשות את הסדינים שכיסו את הספה והכורסאות והארונות של אמן ואז "הרימו השתיים מעט שולי שמלותיהן, טיפסו ונעמדו על הספה של סבתא "טוניה" והתחילו לקפוץ... "והן קפצו לָה על המזנון וממנו שבו בקפיצה על הספה ולא חדלו לקפוץ לָה על הרהיטים שֶלָה צועקות וצוחקות, והשתטחו על המיטה הזוגית הגדולה חבוקות ובוכות" דרך סצנת ההתפרקות המאוחרת מצליח הסופר להמחיש לנו את כל הרגשות המודחקים של בני המשפחה שנשארו עמוק בתוכם כזיכרון של ילדות קשה ומתסכלת.

כאמור הספר מומלץ בחום !

חיה הלר

מי אהב את הביקורת

אהבת?
ר
רוליה
תמונה של פרל
פרל
תמונה של חלבי
חלבי
מ
מתוקה
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של רץ
רץ
6קוראים|גיל ממוצע62|50%נשים

על המבקרת

תמונה של חיה

חיה

חברה מזה 15 שנים
47 ביקורות•1 נבחרות•243 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•ספרות קלה - רומנים
תמונה של חיה
חיה
חברה באתר מזה 15 שנים
ביקורות47
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבלה243
דירוג ממוצע3.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית26ספרות מתורגמת17ספרות קלה - רומנים1

דיון על הביקורת

2 תגובות
מ
מתוקה•לפני 12 שנים

אהבתי את הביקורת, כמו שגם אהבתי את הספר עד מאוד.

היטבת לתאר את החוויה שעוברת על הקורא עם קריאת ספר נפלא זה. ייחודו של הספר, לטעמי, הוא בכך שהוא הרבה יותר "קל" מספריו האחרים (והנהדרים!) של מאיר שלו - ולכן מתאים גם למי שמתקשים בדר"כ לקרוא אותו.
רץ
רץ•לפני 12 שנים

חיה ביקורת יפה - הסיפור האמתי של טוניה גדול יותר ומסובך מהסיפור אותו מספר שלו, אכן ילדיה בעיקר החורגים שבהם סבלו מילדות עשוקה

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של חיה

היהדות שלא הכרנו

היהדות שלא הכרנו

יוכי ברנדס

ספר שטחי ורדוד המתיימר לדבר על נושאים העומדים ברומו של עולם הסופרת מציגה לנו רעיונות נישגבים והיא המומחית באה להסביר מהי יהדות לאותם אנשים שפשוט לא מכירים: נושאים כמו תיקון עולם, דת ומדינה, מעמד האשה , ישראל והעמים, ואפילו על כל חגי ישראל ! ספרתי מדובר על 47 נושאים שונים שנמצאים ביניהם וכולם נכללים בספר הקטן הזה !! מדובר כמות אדירה!! ונשאלת השאלה האם ספר כזה יכול להיות ספר רציני ? ככה לכתוב בשטף כמו מורה בעממי שבודקת מבחנים ומציינת בעט אדומה זה טוב ! זה טוב מאוד !! זה גרוע וכו' הסופרת נותנת ציון ומחווה דעתה על כל נושא נכבד שמסתכם בעמוד או בכמה שורות וממהרת קדימה כמו רוח סערה לנושא הבא. בלי ירידה לעומקם של הדברים, בלי הצגה מפורטת ומסודרת של דיעות שונות משני הצדדים , היא קובעת דיאגנוזה לכל נושא כמומחית בעלת ידע ומקוריות , מרפרפת בין הסוגיות הקיימות , ולא מאפשרת לקורא התמים שבאמת לא מכיר ולא כל כך יודע היא לא מאפשרת קצת להרהר ולחשוב על הדברים לעומקם ! ואכן הספר שטחי ועמוס בשגיאות ואי דיוקים.

הסופרת מאמינה שהיא בקיאה ביהדות ולכן היא גם מסמיכה עצמה לדבר בשמה של היהדות לאלה שלא מכירים. היא מדגישה לאורך כל הספר שהיא מגיעה מהמקום הכי דתי והכי חרדי ועל כן היא מומחית לדבר בשם היהדות שלא הכרנו.
דוגמא לרדידות נושא ברית המילה : הסופרת מדגישה ברוב חשיבות את העובדה שעדיין לא הוכח שזה בכלל בריא לעשות ברית מילה ויש דיעות לכאן ולכאן ווכן היא מציינת את העניין הסקסי שעדיין לא ברור מי נהנה יותר מסקס הנימול או הערל. זה מה שמעניין אותה בנושא לקרוא ולא להאמין ! סופרת שמדברת בשם היהדות ממתי ברית מילה ביהדות זה עניין של סקס טוב או רע ? הלא ברית מילה הוא אחד מעיקרי האמונה היהודית הוא חוק יסוד של האמונה היהודית, בבחינת יהרג ובל יעבור ! כל יהודי מקיים ברית מילה עוד מימי אברהם אבינו! ישנם בעולם עוד מילארדי מוסלמים בני אברהם וישמעאל שלא שואלים אם זה טוב או רע אלא מקיימים את מצוות ברית המילה לכל זכר בגיל 13! ויש עוד כהנה וכהנה דוגמאות לרדידות ושטחיות בספר ! ונשאלת השאלה לאיזה סוג קוראים נכתב הספר הזה?

לפני שנתיים•חיה
קיבוץ ברלין

קיבוץ ברלין

יוסי עוזרד

שמו של הספר "קיבוץ ברלין" מביע את הרעיון שבספר האומר שלמרות שגיבור הספר אורי דולב עזב את הקיבוץ , התנתק מהארץ ובורח לברלין מסתבר שהקיבוץ "משמר הצפון" נשאר איתו תמיד והוא עמוק בלבו גם בברלין הרחוקה.
הספר כתוב בשטף כיומן אוטוביאגרפי והוא נוגע בשלושה נושאים ילדות כייפית ונפלאה של חיים יפים בקיבוץ "משמר הצפון" חיים בטבע השתובבות עם חברים והמון שמחה מצד שני השרות הצבאי קרבי כשברקע מלחמת יום כיפור (החלק הזה מאכזב כי הוא כתוב בצורה קלילה ולא אמינה כאילו מדובר באיזה מבצע ) והחלק השלישי הוא הוא נבירה בזכרונות העבר הרחוק של ההורים והמתערבבים עם זכרונות ילדות של הדור השני וזאת כדי להגיע להבנה על מהלך החיים של כל הסובבים.
בספר יש אמירה על דור המייסדים "יכול להיות חשבתי שאנחנו בני הדור השני היינו האכזבה הגדולה של המפעל החלוצי החלום הקיבוצי מתנפץ אל מול ההוה"
מסתבר שהאושר נמצא בכוס תה ביום שמש נעים ואפשר להגיד שזו בעצם המחשבה של כולנו
אהבתי את הספר

לפני שנתיים•חיה
הר אדוני

הר אדוני

ארי דה לוקה

שמו של הספר "הר אדוני" ותמונת הבומארנג הנראה כצלב מתעופף וטס גבוה נראים בעיני כסמלים המספרים את המחשבה שמסתתרת מאחוריהם.
ונשאלת השאלה למה הסופר ארי דה לוקה להשתמש בסמלים דתיים כמו שם הספר
"הר אדוני" או מה ראה להפגיש את הקורא עם דמותו הטרגית והמעוותת של היהודי הסנדלר הגיבן דון רָפָניֶלו אשר למרות כל הסבל שעבר עליו הוא אישיות של נתינה הוא תופר ומתקן בחינם נעליים לכל עניי העיר איש חכם ובעל דעה וידע , איש רוחני הנושא עיניו ונפשו לירושלים .
"הוא עושה למחשבות מה הוא עושה לנעליים מניח אותן על הדוכן הפוכות ומתקן אותן" ואומר בהתרסה לאלוהים "אנחנו בלי פספורט, בלי זכויות, אנו בני אדם חיים מסורבי מוות צריך לקבל גם את העונשים ההיתוליים שלו" , גם שמה של הנערה "מריה" שלמרות היותה מנוצלת מינית דווקא היא מתגלית כנשמה טובה וטהורה. וגם הופעת "החמור" בתחילת הספר וגם בסופו " בכתבי הקודש יש רבה ידיעות על החומר בהמה מועילה , מעריכים אותה, אבל הצעקה שלו לעומת זה היא חסרת תועלת ענקית , נוגעת רק לו ולאלוהים" וכן סמלית דמותו של הנגר מאסטרו אריקו שמזכירה יוסף הנגר בעלה של מריה ועוד.
הספר הוא סיפורו של נער מתבגר אשר בתוכו בוערת תשוקה בלתי מוסברת דמויית בומארנג שבתמונת הספר הוא נראה כמו צלב מתעופף. הבומרנג של הנער רוצה להתפרץ מתוכו ולהשתלח הרחק ולא ידוע אם שחרורו יהיה לטוב או לרע "יחד גדל גם הרוע יחד איתי עם כח הזרוע לשחרר את הבומרנג גדל כוח שמסוגל לתקוף" "מהלך מוטעה של האחר מסיר את "המסמרים" מהמכסה , והדם הרע מזנק החוצה" ההוכחה לכוחו המתפרץ נמצאת בסוף הספר הנער "מכבה את העין הטובה ומשחרר את הבומארנג שפוגש בדיוק את היהודי הסנדלר עם הכנפיים והנוצות "העולה והולך למקום העקבה המתלקחת של הבומראנג". (שנשמע כקורבן עולה.) ואז הנער חוזר ופוקח את העין הטובה, תופס את הצל הפושע הרוכן מעל מריה ומשליך אותו מהמרפסת בחוזקה.

נראה כאילו הסופר משווה את רָפָניֶילו היהודי הגיבן כקורבן נצחי של הרוע בעולם.
כמו ישו בזמן צליבתו בגולגולא ששם הוא נצלב ביחד עם עוד פושע והיה קורבן עולה. בסוף הספר אנו מוצאים שוב את מוטיב החמור הקול שיוצא מגרונו של הנער שאומר:
"זה קול, זה הקול שלי, נעירת חמור שקורעת את ריאותי, אני צועק ובשביל הצעקה שלי אין מקום על גליל הנייר ומעל מונדידיו" בגאולה המשיח יבוא על חמור ככתוב בספר זכרייה פרק ט' גִּילִי מְאֹד בַּת צִיּוֹן, הָרִיעִי בַּת יְרוּשָׁלִיַם, הִנֵּה מַלְכֵּךְ יָבוֹא לָךְ, צַדִּיק וְנוֹשָׁע הוּא, עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר, וְעַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת" שהוא המשיח!
בעיני נראה כאילו מדובר במחאה כנגד העוול וההשמדה שעבר העם היהודי , ודמותו של הנער שאיננו יודעים את שמו מסמל את הדחפים הנפשיים והגופניים החבויים בתוך כל אדם עוד מנעוריו והם מפרצים בסופו של דבר לטוב או לרע
חיה הלר

לפני 3 שנים•חיה
הנסיך הקטן (1981)

הנסיך הקטן (1981)

אנטואן דה סנט-אכזיפרי (אכזופרי)

כמה מילים על הספר הנסיך הקטן
כשגמרתי לקרוא את הספר הרגשתי עצב ועגמומיות לא ברורה,
כנראה שבכל אחד מאיתנו מסתתרת דמותו של "הנסיך הקטן"
זו אותה נקודה זוהרת בלבו של כל אחד מאיתנו כמו כוכב נוצץ שחבויים בו זיכרונות ילדותנו שהייתה כולה תמימות ואמונה.
כל אחד מאיתנו היה פעם נסיך קטן ילד בודד וסקרן שחיפש חבר אמיתי לְאַלֵף .
זה ספר פרי דימיון והלך רוח ומחשבה של הסופר אנטואן דה סנט-אכזופרי בהיותו בודד וצמא במדבר סהרה כאשר מטוסו נפל שם. בסיטואציה שכזו כאשר אדם נמצא לבדו בסכנה מוחשית, ללא נפש חיה מסביבו, לבדו ללא אפשרות לשמוע הד קולו!
להיות רק לבד עם עצמו מתבונן ביאוש בשממה המדברית האין סופית ובלילה מסתכל בתקווה בשמיים הנוצצים הפרוסים מעליו והם יפים נוצצים וזוהרים באין ספור כוכבים. "נוף זה בעיני הנוף היפה ביותר וגם העצוב ביותר בעולם כולו" (כדברי הסופר)
זה המקום שרק בו יכולות לעלות ברוחו המחשבות על האדמה הנוראה שמתחתיו ועל הכוכב המסתורי המופלא הנוצץ מעליו , מקום שמעלה בו שאלות ומסקנות על מהות החיים ותכליתם , מסקנות על חברות, על נאמנות, מחשבות על בני האדם וכל עמלם הריקני, על אהבת אמת , וחברות ובעיקר לדעת שהאמת נמצאת בנסתר.

לא ידוע אם הנסיך הקטן על כל סמליו היפים מת או שהוא חזר שוב לכוכב הקטן שממנו הוא הגיע. אבל תמיד כשנרים עיניים לכוכבים שבשמיים נשאל את עצמנו האם יש אחריות טוב וצדק בעולם
האם אכלה הכבשה את השושנה , כן או לא?

לפני 3 שנים•חיה
זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

זוּלֵיכָה פוקחת עיניים

גוזל יכינה

זוּלֵיכָה פוקחת עיניים
כתבה גוזל יכינה , תרגום חמוטל בר-יוסף

אחד הספרים הטובים שקראתי בהתרגשות ובנשימה עצורה! הסופרת המופלאה גוזל יכינה פוקחת את עיני הקורא ומכניסה אותו הישר אל העלילה. לתוך הסבל והעוני , זורקת אותו אל תוך הקור הנוראי שפוקד את האיכרים הפשוטים שהפכו לקורבנות אדם הנודדים בשם המהפכה. בספר אנו פוגשים שיירות אדם מזי רעב, ללא רכוש מוצאים בכח ממקומות הולדתם ומובאים ברגל וברכבות אל הערבות השוממות והקפואות של סיביר , אלו אנשים מבוגרים חסרי כל הולכים לחיות במדבר של קרח של מינוס 40 מעלות .
הסופרת מצליחה לזעזע אותנו בסיפור חייה של זוליכה שגזלו ממנה את ביתה את משפחתה ואת רוחה , שדרך נדודיה עד סיביר הרחוקה אנו חשים את גודל העוולות שנעשו לעם הרוסי בשם המהפכה !!
זו חברה שאיבדה צלם אנוש ! אין רחמים!! וביחוד אצל הבולשביקים הממונים מטעם שלטונות המהפכה דווקא אותם מנהלים ושומרי חוק הם אוסף של בורים שרשעותם ושחיתותם מזעזעת. כולנו מכירים את ההיסטוריה של אותה תקופה 1930-1945 היודעת לספר על 20-30 מיליון אזרחים רוסיים שנרצחו ע"י השלטונות .
בעיני גיבורי הספר מדברים אלי\ינו כסמלים
זוליכה שהיא הגיבורה הראשית מסמלת בעיני את אמא רוסייה אדמה באותן שנים 1930-45 אומה ענייה נגזלת ושותקת, שעם הזמן פוקחת עיניים מגלה את העולם שסביבה, נלחמת בכל הרוע שמסביב וזאת כדי להציל את בנה יוסף

ד"ר וולף קרלוביץ המכונה לייבה – מסמל את השכבה הנאורה את המלומדים והמדענים, שבחרו להתעלם מהמצב הנוראי העובר על ארצם. בחרו שלא לראות את עוולות המהפכה. ורק בגלות בסיביר הם לפתע מתעוררים וממלאים את תפקידם.

איוון איגנטוב – מסמל את השלטון של אותם ימים – הוא נציג החוק האכזרי הממונה על ביצוע הגלייה , שגם הוא בסופו של התהליך הופך להיות כמו כולם קורבן המהפכה . הוא נשלח לשרת את השלטונות ולפקד על הגולים שהוא הביא ברכבות לאי שם בסיביר הרחוקה והקרה כאשר במשך כל חייו הוא מנסה לרצות את הממונים עליו אך לבסוף כמו מליוני בני אדם אחרים הוא מאבד הכל במשטר רצחני שעובד באיומים, הלשנות ובגידות .

יוסוף - הבן של זוליכה הוא קרן האור בספר הוא מסמל בעיני את הדור הצעיר החדש שקם בברית המועצות. דווקא הוא שנולד בתוך כל הזוועה הקור העוני והבערות, שגדל בתוך כל הרשעות הוא בוחר לברוח מהמקום הנורא כדי להגיע למקום של רוחניות של אור של צבע לבית ספר לאומנויות במוסקבה.

הספר הוא יצירה נפלאה הכתובה בלשון ציורית ומתורגמת ע"י המשוררת חמוטל בר יוסף שבזכותה הספר נקרא כמו שירה והתיאורים המרהיבים מאפשרים לקורא להרגיש את הדמויות להתערבל ולהתמזג עם הטבע ולהיות חלק ממנו.
חיה הלר

לפני 3 שנים•חיה
שפת הנביאים סיפור חייו של אליעזר בן יהודה

שפת הנביאים סיפור חייו של אליעזר בן יהודה

רוברט סנט גוהן

על הספר שפת הנביאים מאת: רוברט סנט ג'והן

ספר נדיר, ספר שכובש אותך מסקרן מותח ומהנה. אך אין ספק שגדולתו של הספר כשהוא גם מצליח לגעת בך רגשית, זה ספר שגורם לך לחשוב ולשאול שאלות , שמלמד , שמחדש ואפילו מעורר התנגדויות או כעסים, זה ספר כזה שנשאר איתך במחשבה עוד זמן לאחר שכבר סיימת לקרוא אותו.
וזה מה שקרה לי עם הספר "שפת הנביאים" שהיה עבורי הפתעה בלתי צפויה. כתב אותו רוברט סנט ג'והן סופר אמריקאי לא יהודי שביקר בישראל בשנת 1948 ממש בתקופת מאורעות הדמים שהתרחשו בארץ. הוא ביקש להבין מהו הסוד הגורם ליהודים הבאים משבעים ארצות שונות להתלכד לאומה אחת? והוא הגיע למסקנה "כי פרט לתשוקה בוערת למולדת משלהם הייתה לשונם המשותפת הגורם המאחד הגדול שבמזגם". הוא הבין שלשפה העברית היה כוח מכריע בבנינה של האומה וזה הדבר אשר דחף אותו לחקור לשאול ולדעת ממקורות ראשונים על האיש אליעזר בן יהודה - מחייה השפה העברית.

ועל כך מדובר בספר "שפת הנביאים" . הספר כתוב בשפה עממית פשוטה וקולחת אין בו תיאורי רגשות, או הבעת דעה או בקורת. מדובר בעובדות שמספרות את קורות חייו של אליעזר בן יהודה איש אחד בעל חזון נבואי והוא גאולת עם ישראל, ארץ ישראל והשפה העברית.
בספר יש המון התרחשויות ומאורעות שונים בתקופה סוערת בחיי עמנו לטוב או לרע. אבל דווקא גודש הפעילות הבלתי פוסקת שלו יום ולילה . שטף המעשים בתנאים קשים ומסוכנים המועברים לקורא באובייקטיביות הם שגורמים לתדהמה והתפעלות מהדמות השיגעונית מהפכנית של אב"י
שעולה מתוך ההתרחשויות הרבות שבספר.

אכן הספר שהשאיר בי רושם עצום לגבי דמותו המופלאה של אליעזר בן יהודה

הוא נולד כאליעזר פרלמן בשנת 1858 בעיירה לושקי שבליטא בבית יהודי חרדי קשה יום, ילד קטן ורזה שלמד בחדר כמו כל הילדים שבעיירה. עקב בעיות כלכליות אמו האלמנה שולחת אותו הרחק אל דודו העשיר ללמוד בישיבה הגדולה ושם בדרך מקרה הוא פוגש איזה חבר שמשכנע אותו ללמוד דווקא אצל הרב יוסף בלוקר אשר מצד אחד לימד אותו תורה , אך מצד שני חשף את הנער לקריאה בספר "תועבה" שנקרא "רובינזון קרוזו" אוי ואבוי לפתע הנער התמים עם הפיאות הבהירות והלבוש המסורתי קורא בסקרנות ובהתלהבות רבה ספר הכתוב כולו שומו שמיים בעברית! מדובר בנקודת מפנה במחשבותיו. זה היה המקום וזה הספר שהדליקו בלבו של הנער את הניצוץ הראשוני לאהבת השפה העברית.
הדוד שנחרד מהכפירה הנוראית ממהר לשלוח את הנער חזרה לאמו. אך אליעזר הקטן נמלט והוא עייף ,רעב , ורועד מקור הישר אל בית כנסת הקרוב וכמו באגדות והנה בבוקר מוצא אותו שלמה יונאס ישן רועד מקור על ספסל שמחוץ לבית הכנסת , וכמו באגדות הנער מוצא חן בעיניו והוא מזמין את אליעזר כבן בית נוסף למשפחתו ופורס עליו את חסותו ואת אהבתו . בבית הזה של שלמה יונאס קורה המפנה ששינה את חייו לדרך שאין ממנה חזרה .
הנער החרדי קיצוני מגודל הפיאות מגלה בבית זה עולם אחר שממלא את רוחו ונפשו בשאיפות אחרות. הוא מתחיל בחשק רב ללמוד שם צרפתית, גרמנית ורוסית והכל בעזרתה של דבורה בתו של יונאס שמתאהבת בנער הצעיר ממנה ומלמדת אותו על עולם פלאות שהוא לא ידע . הוא מתחיל לקרוא בשקיקה ספרים הוא מכיר דברים חדשים ושונים מכל שידע ומנקודה זו רבותי הכל היסטוריה.

קשה שלא להתפעל מה כבר כותב עלם צעיר לבחורה לאחר שהוא עוזב את הבית כדי להמשיך בלימודיו (ציטוט ממכתבו לדבורה)

"מטרתי הראשונה היא להשיג רמה כלשהי שתאפשר לי לבוא במגע עם האישים היהודיים הגדולים בני זמננו כדי לעניינם בתוכנית לשיקומו של העם היהודי על אדמת אבותיו . חפץ אני ללמוד את תולדות עמנו ככל אשר אוכל. מקווה אני למצוא הכל באוניברסיטה המכונה סורבון." פשוט לא יאומן שכזו היא שאיפתו של עלם צעיר !!

והחיים כסטודנט ממש לא קלים הוא לומד באוניברסיטאות שונות ונחשב כעילוי .
הוא מצליח להתבלט ולקבל מילגות. שולח מאמרים לעיתונים והכל בנושא אחד
ויחיד "עם ישראל" וחותם בשמו החדש שבחר לעצמו בן יהודה אליעזר.

הוא מתגורר בעליית גג של בית יש בפריס, בלי כסף וללא כל אפשרות להתחמם. הוא אכל בקושי איזו ארוחה אחת ביום ואף היא דלה
ובריאותו נפגעה קשות. הוא חלה בשחפת מחלה שתלווה אותו מאז עוד סוף ימיו.
"רעיונותיו המהפכניים של אב"י לא היו מקובלים באותם ימים, וחלקם הגדירו אותו כקנאי ופנטיקן. ובחברה האינטלקטואלית של פריז בה הסתובב חלקם גם התנגדו ולעגו לרעיונותיו,
אליעזר נחוש בדעתו לעלות לארץ ישראל, בחינת ''נאה דורש ונאה מקיים''.
הוא מציע נישואין לדבורה , שלמרות התנגדות הוריה, היא עדיין מאוהבת בו והם מחליטים להתחתן ולעלות לארץ ישראל בשנת 1881 כשהוא בן 22 .
הם מגיעים ליפו ומשם לירושלים שמתגלה כעיר מוזנחת ומלוכלכת , תושביה יהודים ברובם דתיים פאנטים עניים מרודים , היהודים האשכנזים לומדי תורה ועניים , לא עובדים ולא מתפרנסים אלא חיים בדוחק מכספי החלוקה. העיר ואנשיה מתאכזרים לבן יהודה ודבורה.
אני מתרגשת לקרוא בספר פירוט רב את התלאות שהזוג הצעיר הזה עובר
ואני יודעת שכל המסופר בספר הוא אכן אמת לאמיתה!!.

אליעזר מחליט באופן חד-משמעי שבביתו בני המשפחה ידברו אך ורק עברית !!
אבל העברית במציאות עדיין שפה של בית הכנסת שפה עתיקה מאוד ומליצית , אבל הוא שואף שכל היהודים יוכלו לדבר רק בעברית!!
כדי שיוכלו להיות לעם חופשי בארצו. ולכן צריך להחיות את השפה ולגרום לה להיות קלה ופשוטה שתהיה יומיומית ועממית . הוא משקיע את כל גופו ונפשו, הוא עובד יומם ולילה כדי לחדש מילים שלא נמצאות בשפה, הוא מתווכח עם הוגי דעות ידועים בעולם וסופרים ורבנים שמתנגדים לו, אך הוא לא מוותר ממשיך לחקור מקורות למילים בודק אותם בספרים ומשווה ורושם אותם על אלפי פתקים.

פשוט לקרוא ולא להאמין איך האיש בגופו הדל והחולה ממוקד חדור מטרה יוצא בעט ונייר להלחם לחיים או מוות בעניין החייאת השפה העברית.

הספר לא מדבר על רגשות אלא מתמקד אך ורק ביצירה ובעשייה הבלתי מתפשרת של בן יהודה שמטרתה היא אחת תחייתו של עם ישראל בארץ ישראל והחייאת השפה העברית שתלכד אותו לעם אחד! כאמרתו: שבלעדי תחיית הלשון הלאומית, גם תחיית הארץ לא תהיה.

ומעתה השפה העברית היא השולטת בחיי שניהם . בנם הבכור איתמר נועד להיות 'הילד העברי הראשון' מדובר במעשה מסוכן ולא פשוט לדבר עברית בירושלים של אז בין אותם יהודים פאנטיים בעלי דעות דתיות קיצוניות שראו בדיבור בשפה העברית כפירה וחילול שפת הקודש!!

הם נידו את כל בני המשפחה והטילו עלייהם חרם ולא רצו להתקרב למשפחת
בן יהודה . ברור היה לכל יושבי הקרנות בירושלים העתיקה, כי הנולד הראשון לבית אב"י הוא בודאי מן יצור כלאיים משונה בעל מום מלידה .

אני מרותקת לספר , הרגשתי כאילו מדברים על המשפחה שלי, כאילו השפה העברית עצמה הפכה להיות איזו ישות חיה בדמותו של אליעזר בן יהודה והיא הנלחמת על זכותה לחיות כי אחרת איך אפשר לקלוט ולהבין כמה סבל וחיי עוני ומחלות יכולים האיש ומשפחתו עוד לעבור למען הרעיון המהפכני.

בן יהודה טיפח בעיתונו "הצבי" את רעיון ההתיישבות והעבודה העברית הוא כתב מאמרים חוצבי לב ואמיצים כנגד כספי "החלוקה " שהיו עד אז טאבו! דבר שעורר עליו אויבים רבים בירושלים וביחוד את זעמם של החרדים שכעסו והלשינו עליו לשלטונות התורכיים ויצאו נגדו בעלילה זדונית בהאשמה שהוא מעודד בעיתונו למרד נגד השלטון הטורקי. על זאת הוא נשפט הוא נכלא וישב בבית הסוהר כשנה עד שהצליחו כמה ידידים לאסוף כסף לשחרורו.

גודש המאורעות והמעשים של אליעזר בן יהודה הכתובים בספר "שפת הנביאים" מעורר בנו יראת כבוד ורוממות כלפי האיש.

וטרגדיות נופלות על האיש, דבורה האשה הנאמנה שהקריבה רבות למען השפה העברית מתה ממחלת השחפת והיא רק בת 37 אשה למודת סבל ועוני שגידלה משפחה בתנאים קשים. והקורא מזדעזע ומתקומם לשמוע כי
"הקברנים האשכנזים שהגוויה הופקדה בידם הכריזו כי צר להם אך זה עתה קיבלו הודעה מוסמכת שהגב' בן יהודה שהייתה אשתו של אדם שהוטל עליו חרם דתי הוכרזה כטריפה הם אמרו לו "אנו חופרים קבר לאשתך מחוץ לגדר בית הקברות אסור לה לגופה טמאה שתהא מונחת בקירבת אחרים"
לקרוא את הדברים ולהתפלץ היתכן ??

זמן קצר לאחר מכן פוקדים את האיש עוד אסונות שלושה מבניו הקטנים מתים ממחלות שונות בזה אחר זה כאיוב ממש והסביבה הירושלמית העויינת שמחה לאיד ורואה בכך עונש משמיים על חילול השפה.

בספר אין רגשות של כל הגיבורים הפועלים בתוך המאבקים הקשים והלשונות הרעים לא כתוב איך הם מרגישים בתוך כל העוני והדלות והאסונות הנוראים אבל אנחנו קוראים את הדברים מרגישים וכואבים .

אליעזר בן יהודה אף פעם לא נשבר !!! על הקיר בביתו הוא שם שלט "הזמן קצר והמלאכה מרובה" הוא ממשיך לכתוב בעמידה את מאמריו הסוערים בעתון "הצבי"

הוא מתחתן בשנית 1892 עם חמדה אחות אשתו שבעצם הוא היה תמיד אביר חלומותיה. היא לומדת עברית במהירות רבה והופכת ליד ימינו ועוזרת לו בכתיבה ובעריכה ובגיוס כספים עד ליום מותו.

עיקר עבודתו בתקופת חייו האחרונה מתמקדת בכתיבת המילון העברי הראשון.
באיסוף כל הפתקים שהוא כתב ושמר במשך כל השנים ובהם מילים חדשות מילים מחודשות כדי להספיק להכניסן לכרכי המילון העברי הראשון .

אין ספק שהקורא עומד נפעם איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה ! הספר מציג בפניו בצורה אובייקטיבית ועינינית את אחד מהאבות המייסדים של ישראל החדשה באחת התקופות הגורליות ביותר בתולדות ישראל. הספר מציג בפניו סיפור של נביא הלוחם ללא חת , דמות מופלאה שמעוררת בנו הקוראים רגשי כבוד ! והתפעלות ובעיקר רגשי הוקרה !
הרגשתי שכולנו חייבים תודה ענקית לאיש הזה, הנביא שנלחם בכל כוחו למען השפה העברית שמקובלת עליינו כלשון רגילה דיבור המובן מאליו.

בסיום הספר נכתב "הוא זכה לראות את היום בו נערך משאל עם בארץ ישראל שכמעט כל יהודי בארץ רשם בטופס שלו בסעיף "שפת אם" את המילה "עברית"
אליעזר בן־יהודה מת בביתו שבירושלים בליל שבת, (16 בדצמבר 1922), בהיותו בן 66, חמדה מצאה אותו אוחז עט ביד מול הנייר , והשכיבה אותו על מיטתו,
והרופא הגיע כשכבר לא היה בין החיים.
ושאלת השאלה מה היה קורה אילו לא פגש אליעזר הקטן את אותם אנשים בילדותו שעוררו בו את הרעיון על תחיית השפה העברית? ובכלל האם כל ההתרחשויות בחיי האדם ובעולם נתונים ליד המקרה והגורל או שהם מכוונים מלמעלה.
חיה הלר

לפני 3 שנים•חיה
מזל קטן

מזל קטן

קלאודיה פיניירו

בקורת על הספר מזל קטן
מאת קלאודיה פיניירו

ספר מעניין ומרתק, שקראתי אותו בנשימה עצורה. הרעיון של הספר נמצא בשמו שנקרא "מזל קטן" רעיון המדבר על כוחו המוחלט של הגורל שאותו מנסה הסופרת להעביר בספר . איך כל מהלך חייה השלווים של גיבורת הספר מרי לוהן, נקטעים ונהרסים בתוך שנייה גורלית אחת!! זה קורה ממש באותו רגע בו היא עוברת מחסום רכבת ונתקעת עם רכבה על המסילה ללא כל אפשרות לחלץ מתוכו את הילד הקטן (חבר של בנה) מאסון הרכבת הדוהרת במהירות עצומה ומוחצת אותו למוות.
"מהו הרגע שנקבע הבלתי נמנע? שואלת הסופרת האם החיים הם שלשלת של ארועים שבאים כהמשך של זה, איזה מהארועים הללו אלמלא קרה היה עשוי למנוע את הזוועה ההיא? כלומר נסיבות הקשורות לגורל ולא לאחריות" באסון כזה תמיד עולות השאלות כמו "מה היה קורה אילו לא..." או "למה זה קרה לי ולא לנהג אחר ? " או "למה דווקא היום ולא ביום אחר?" שאלות שאין לחיים תשובות עלייהם.
הסופרת מנסה להוכיח לנו הקוראים שבחיים המזל הוא שקובע את מי נפגוש בחיינו, היכן נעבוד מה נלמד והיכן נחייה. הכל תלוי במזל הקטן שהוא בא לטוב או לרע ! עובדה שבעקבות האסון הנוראי כאשר היא שבורה ומדוכאת היא עוזבת את החיים מאחוריה ובורחת אל הבלתי נודע ודווקא אז ברגע שהיא תלושה כאשר היא לגמרי אבודה ממש במזל מישהו מחליף מקום במטוס ויושב לידה, זהו כמובן רוברט שיאסוף אותה לביתו בבוסטון ומכאן נמשכת ידידות ואהבה של עשרים שנה.
ושוב אנו נתקלים בהתערבותו של המזל הקטן הפעם במשחקו הטוב ושוב חוזרות ועולות השאלות הבלתי פתורות כמו:
"מה היה קורה אילו לא ..."
חיה הלר

לפני 3 שנים•חיה
תרנגול פרסי - מהדורה מחודשת

תרנגול פרסי - מהדורה מחודשת

פרי סני

תרנגול פרסי (פרי סני)
דעתי על הספר:
למרות הכתיבה הקולחת של הסופרת ותיאורי הנוף וההווי המקסימים ולמרות השפה הנפלאה עם שפע הריחות העסיסיים ההומור וכל הבישולים,
עדיין לא מצאתי בספר "תרנגול פרסי" כל קשר אוטנטי דומה למהלך חיי היהודים שחיו בטהרן בתקופתו של השאח .
הכי נראה למישהו הגיוני שבכל המשפחות היהודיות המופיעות בהרחבה בספר כולל משפחתו של איברהים לא נמצא אפילו לאחד מהם שם יהודי?
אז מאיפה נמצאו לסופרת שמות משונים שכאלה שבחרה לתת לכל הנשים והגברים היהודים שבטהרן?
התיאורים הצבעוניים של הבישולים והאוכל שאפשר למצאם אצל העם הפרסי לא מכסים על כך שאין בספר כל התנהלות קהילתית של ריחות
ומנהגים המייחדים כל בית יהודי פרסי מסורתי.
הספר בא לספר לנו הקוראים קורותיה של משפחה (דמיונית) יהודית בטהרן , אך במקום זאת אנו מתבלבלים עד לעייפה בעיניני "התרנגול הפרסי"
כאשר לאורך כל הספר מתנהלים המון יחסי מין שהסופרת לתמהוני גם לא הצליחה לפתח בהם טבעיות , אלא שיחררה אותם בכתיבתה הקולחת בפרץ מיני מוזר וממש לא מתאים ולא הגיוני למהלך חייהם של היהודים והמוסלמים שחיו אז בפרס. קחו למשל את אבי המשפחה הוא מופיע כיהודי אמיד, זה איש ללא רגשות אישיים או ביתיים , אדם שטוף זימה חושק בנשים נשואות מוסלמיות משכיב אותן ואפילו מכניס אחת להריון וגם נולד לו אפילו ילד ממנה ! והילד הקטן הזה לפתע גודל כמשרת בבית יהודי עשיר אחר וכו' וכו' וכו'
או למשל דמותה של גיבורת הספר האם "מולוק" לא מצאתי בה כל רגש המייחד את האמא היהודייה הפרסייה , לבד ממחשבות וחשקים מיניים ניסתרים וגלויים גם לבעלה "התרנגול הפרסי" וגם לשליח הסוכנות "התרנגול הישראלי" שאיתו היא גם מקיימת יחסים מיניים ובוגדת בבעלה!

הסופרת לא הצליחה לעורר בנו כל רגש או התחברות למי מהדמויות, וכן גם לא אמון בעלילה שמצד אחד מענינת אך ממש ממש לא משכנעת .
איך ניתן בכלל לתאר באופן שכזה את מצב היהודים בתקופתו של השאח קודם עלייתם ארצה? הסופרת פרי סני בתוך כל החשקים ותאורי יחסי המין הרבים שכחה
את עבודת השליחים בפרס ולא הצליחה לתת כל משמעות למעשיהם. שכידוע השליחים הציונים עשו רבות למען הקהילה היהודית בטהרן ועוררו בנוער היהודי שם תסיסה רעיונית שנמרחה בספר. אז למרות שכל הדמויות הם רק פרי דמיונה של הסופרת עדיין הספר מבחינתי הוא פיספוס!
חיה הלר

לפני 5 שנים•חיה
היום יהיה שונה

היום יהיה שונה

מריה סמפל

ספר מיותר !
שמו המבטיח של הספר והתמצית הכתובה על העטיפה פוגעים באינטלגנציה של הקורא , מדובר באוסף מיותר של 250 דפים של ספר שלא שלא ברור על מה ולמה הגיע לעולם. לקט מוזר של התרחשויות משונות וענינים ודמויות לא ברורות שלא מתחברות זו לזו ולא מבינים בכלל מה הקשר בניהם.

לפני 7 שנים•חיה

ביקורות נוספות על "הדבר היה ככה"

הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

מאיר שלו שהלך לעולמו השבוע, הובא היום למנוחות. במהלך השנים קראתי רבים מהטורים שכתב בעיתון, לא עם כל דבריו הסכמתי אך תמיד חשבתי כי מן הראוי הוא, שלשני המחנות הפוליטיים יהיו עוד כמה דוברים ופובליציסטים ברמתו של שלו.


אך ברוב בורותי, לא קראתי רבים מספריו. לפני שנים ארוכות קראתי את תנ"ך עכשיו ונהניתי הנאה מרובה מהדרך בה נהג שלו להציג את גיבורי התנ"ך וכשילדי היו צעירים, הקראתי להם כמובן את הכינה נחמה. לאחר מכן ניסיתי לקרוא את "כימים אחדים" ואת "עשו", לשניהם לא כל כך התחברתי ומאז לא חזרתי אל ספריו. כשסיפרתי זאת השבוע לאשתי אשר קראה כל פסיק שמאיר שלו כתב, היא נגשה אל הספריה בביתנו, שבה משם עם "הדבר היה ככה" ואמרה לי: תקרא, זה הספר הקריא ביותר שלו. אתה בטוח תאהב.


מכיוון שאני לא נוהג להתווכח עם נשים ובעקר לא עם זו הישנה לצידי בלילות, קראתי. לא הייתי זקוק להוכחה נוספת כי אשתי תמיד צודקת אבל בכל זאת קיבלתי עוד הוכחה כזו.

זהו ספר נפלא בו חוזר מאיר שלו את זכרונות הילדות שלו ואל בני משפחתו שכבר אינם: הוריו, סבו וסבתו, הדודים וכן אל הימים בהם גדל בירושלים ובעקר במושב נהלל. הוא מספר על האנשים ,על מנהגיהם, אורחות חייהם, שגעונותיהם, שגיונותיהם, מאכליהם, ריחותיהם ואפילו על חיות הבית. זהו סיפור על משפחה האוהבת מילים וסיפורים אך גם זהו סיפורה של מדינת ישראל בשנות ה-50 וה-60. אמנם לא גדלתי כאן בשנות ה-50 אך את כדי החלב והבלוקים של הקרח עליהם כותב שלו, אני זוכר משנים מאוחרות יותר. היו אלו ימים בהם עדין דברו על ציונות וחלוציות.


מכל הדמויות אהבתי במיוחד את סבתא טוניה, אולי מפני שגם לי היתה סבתא שכבשה דגים מלוחים אשר טעמם זכור לי עד היום, וגם היא היתה פתוחה במיוחד בכל מה שקשור ליחסים שבינו לבינה, ממש כפי שמספר מאיר שלו על סבתא טוניה.


סיימתי את הספר עם חיוך גדול, כי הרי לא ניתן שלא לחייך למקרא הסיפור על אביגיל והסוויפר של סבתא אשר את שמו צריך לבטא "בריש רוסית מתגלגלת וביוד רוסית עמוקה".


אסיים באחת הפסקאות הקסומות מתוך הספר:

"אני זוכר כילד שההורים שלי היו אוכלים ארוחת ערב פשוטה של סלט ירקות וחביתה, אימא שלי הייתה מכינה את הסלט בתוך קערה גדולה על השולחן, וכל אחד היה מוריד לו לצלחת מתוך אותה קערה, כלומר כולם קיבלו אותו סלט. אבל בכל ארוחה אני הייתי מבקש מאימא שלי לאכול קצת סלט מהצלחת שלה כי היה לו טעם אחר."


נוח בשלום באדמת נהלל מר שלו, אני כמובן אנסה שוב את ספריך האחרים.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•בנצי גורן
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

האמא של אשתי אפשר להגיד עליה שלא היתה חולת ניקיון. אפשר אפילו בלי להגזים להגיד שהיא היתה ההיפך יעני אצלה לא היה סתם מלוכלך. היא היה אצלה טינופת. שהיית בא אצלה איפה ששמת את היד שלך היה נדבק בה משהו. עכשיו אני בבית שגדלתי היה מבריק יעני היית יכול להסתרק בברזל של הידית של הדלת ואפילו היית יכול לאכול מהרצפה מרוב שנקי אז היה מפריע לי מאד מאד מתי שהיינו הולכים אצל האמא שלה. שהילדים היו קטנים לפני שהיינו נכנסים הייתי אומר להם אל תיגעו בשום דבר שמה ואל תכניסו יד לפה שלכם שהאמת פחדתי על הבריאות שלהם.

הכי קשה היה אם היתה רוצה שנשב נאכל אצלה. מצד אחד אני לא יכול לא לכבד אותה יעני לא יכול להעליב אותה ומהצד השני אתה יודע שאצלה המחבת הולך מהגז ישירות לארון בלי שיעבור עליו שטיפה כמו שצריך. אני לא אומר שלא היה טעים האוכל שלה אבל רק מהמחשבה שיש אצלי בראש הייתי בולע בכוח ומנסה בלי להרגיש את הטעם שלו העיקר שיעבור.

זה לא היה בימים שהיה האלכוג'ל מפורסם כמו עכשיו אבל איך שהיינו יוצאים הייתי חונה רחוק בשביל שלא יראו שלפני שיכנסו הילדים לאוטו הייתי מעביר להם סמרטוט על היד בשביל שנשמור על הריפוד שאחר כך אני צריך לקחת אנשים.

המזל שהבת שלה לא יצאה כמוה שאני לא יודע איך הייתי מסתדר איתה אם היתה כמו האמא שלה. אני אין לי בעיה לעזור בנקיון כמה שצריך אבל לא יכול לחיות בתוך טינופת.

עכשיו כל זה שאני מספר לכם את מי זה מעניין? אולי רק אלה שמכירים את המשפחה שלנו או באים אצלנו בבית או אולי אחד שאצלו גם היה בדיוק הדבר הזה. מאיר שלו בגלל שהוא מפורסם הוא יכול לספר כאלה סיפורים על הנונה שלו ועל המחלת ניקיון שלה וישימו את זה בספר אפילו שלפי דעתי זה כמו שיש לך ספר זכרונות. אז אולי זה מעניין אחד שחי בזמנים של הספתא שלו וזה מזכיר לו את החיים של פעם אבל בשבילי זה היה בסך הכל כמו שקליינט במזל שלו נכנסנו בפקק ובשביל להעביר את הזמן ושלא ירגיש במונה מספר לי על המשפחה שלו.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•סימנטוב
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

משפחה היא הדבר החשוב ביותר.
זה מה שאני הבנתי לאחרונה. אף אחד לא יתמוך בך כאשר תהיה במשבר.
כולם ילכו ויבואו אבל משפחה תמיד תישאר.
אני חווה לאחרונה משבר בכל החזיתות. גם החזית הבריאותית וגם החזית המשפחתית- לצערי, אבי לא מרגיש טוב. שוב.
הוא בבית חולים.
אני מרגישה שאני קורסת תחת הנטל. אני מרגישה לבד מאי-פעם.אני גם מרגישה שבמובן מסוים אני לא הקלתי על אבי, ואני כל כך מצטערת על זה. אף אחד לא יהיה שם בשבילי כמוהו וכמו המשפחה הקטנה שלי. ואני עדיין תוהה כיצד הדברים מתרחשים במהרה, אתמול עד הערב הוא עוד היה בסדר, אבל החולשה, הכאב הכללי, לא נתנו לנו מקום לספק, החלטנו לא לבזבז זמן.

הספר שלפנינו עוסק במשפחה, על משפחה על כל גווניה, על סבתא אחת טוניה, חולת ניקיון, שאורבת לאבק וללכלוך על כל צעד ושעל, ונכדה מאיר שלו מתאר אותה בצורה הומוריסטית, נוגעת ללב ואוהבת, בעיקר אוהבת.

זהו ספר למדאובי הלב, זה ספר להנעים איתו את הזמן ולהקל. זהו ספר להעניק למתנה, להקל מספר שעות על אדם אחר.
ספר קטן אבל גדול, גדול בתחושות שהוא יוצר, בכאב, גם אם זמנית, שהוא מפוגג. לקרוא אותו פעם שניה, בעותות כאלה, היה מנחם, גם אם במעט. יוצר לך בועה זמנית של שפיות בעולם של אי-שפיות.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•סקאוט
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

#
אל הספר החינני הזה הגעתי דרך השלילה. קראתי התייחסויות לא מחמיאות עליו והסתקרנתי. הספר הוא "מאיר שלוי" לכל פרטיו ודקדוקיו: ליתר דיוק – פרטי ודקדוקי הספרים שלו שאהבתי. דהיינו "לא רומן". כי את הרומנים שלו לא אהבתי.

הספר הוא ספר זכרונות העוסק בבני משפחתו של שלו, כפי שנתפסו על ידו כילד ונער, ובמיוחד בסבתו - אשה יוצאת דופן שהיום היו, כנראה, ממליצים על טיפול נפשי (אלא אם היא רעיית ראש הממשלה). התיאורים מצחיקים ומהנים על חברה שהיתה פה ונכחדה. הם העריכו עבודת-כפיים, הסתפקות במועט, התנשאו על שכניהם בזכות אידיאלים ולא בזכות ג'יפ חדש בחנייה... המידרג היה ככה: אנשי נהלל – חקלאים עובדי אדמה - נמצאים בראש הפירמידה. מתחתם נמצאים מושבניקים אחרים בעמק יזרעאל תחילה, ואחריהם בשאר המדינה. עירוניים בורגנים נמצאים אי שם למטה. ובסוף - מגרדים את התחתית - עירונים-ממושקפים-'טלגנטים, חסרי תבונת-כפיים וכותבי-שירה, כמו שהיה אבא של שלו, שלדעת חברי המושב לפחות היה לו השכל להתחתן עם בתיה'לה האהובה ובזה הוא הוסיף לעצמו כמה נקודות זכות.

הסיפור הפרטי של משפחה פרטית לא תמיד מעניין וגורם הזדהות. הדוגמה שעולה בדעתי היא הספר "מוות במשפחה" של קרל אובה קנאוסגורד (שלאחרונה זכה למאמר מפרגן בניו-יורקר בו הוגדר "גדול הסופרים החיים היום", לא פחות). זה ספר קפוא, העונה לאותו תיאור כמו "הדבר היה ככה": זיכרונות ילדות, סיפורים קטנים שאינם מתגבשים לרומן. הוא לא איפשר לי הזדהות ואמפתייה בגלל מחסור מוחלט וסופני בחום ובהומור. לעומתו "הדבר היה ככה" כולו מחמדים, כתוב בתועפות הומור ובעברית משובבת נפש, מתובלת בניבים ייחודיים. זו לא הסבתא שלי (תודה לאל על חסדים קטנים...) (לכן) צחקתי מההתנהגות, חייכתי בסיפורים על החיים במושב, על החקלאים שאין להם זמן לצאת לחופש אבל יש להם המון זמן להתווכח על מי אמר מה למי ולהדגיש ש"הדבר היה ככה!" היוצאים למלחמת חורמה במכחישי הזיכרון הפרטי שלהם. חייכתי גם למקרא סדרי העדיפות שהיו פה פעם – שגרמו לאמא של שלו להחרים את משחק המונופול, המעודד ספסרות ורווחי הון... אח, האידיאליזם שנפטר בדמי ימיו.

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה - אומללה בדרכה שלה". את המשפט המוטעה והמטעה הזה מצטטים לרוב. כי טולסטוי אמר אותו, ואם הוא אמר, המשפט בטח נכון, לא? לא. אין משפחה דומה לרעותה. מאושרת או אומללה.
נהניתי מאד מהספר הזה שהזכיר לי פיסת מציאות שהתקיימה פה פעם, ועם כל הגיחוך, האבסורד והעקשנות שבה – קל היה לאהוב את תמימותה. אין ספק שאנחנו חיים היום חיים טובים ונוחים יותר, ומותר לנו להשתולל קצת מחוץ לתלם. מותר לנו לטפח אישיות (אגואיסטים!) ואפילו לעשות מניקיור, רחמנא ליצלן. אבל את תחושת ההשתייכות הזו ל"כלל" הצודק, את ההרגשה המספקת שאנחנו מתנהגים בדיוק כמו שצריך, שהסכמת הכלל היא שלנו בצדק ואנו רוחצים בשביעות-רצון וסיפוק – תחושה זו נעלמה כנראה שלא על מנת לשוב.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•yaelhar
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

ספר לכאורה אוטוביוגרפי. נהניתי ממנו בטירוף ולאחר שקראתי אותו עכשיו אחרי מותו שמעתי אותו בתוכנת הספרים המדברים בהקראתה המדהימה
של רבקה מיכאלה.
תארו לכם את סבתה טוניה בחיקוי המושלם ובאינטונציה של רבקלה מלכת החיקויים עוד מימי ניקוי ראש מספרת את הספר.
כל כך יפה , כל כך מרגש לשמוע על חלוצה שהיא לא לגמרי מאוזנת אבל מחיה כל כך את התקופה
ובמקום סתם כפר וייבוש ביצות אתה מקבל חוויה מטורפת של חיים אמיתיים בימי העלייה השנייה והשלישית על המורכביות
שלהם ולא רק על האידיאליזם והסגפנות ובסוף הלק שבצפורניים בתחילת הסיפור הוא הבסיס לפסגת החלומות בהמשך ( לא אמשיך בכדי לא ליצור ספילר
לסיכום ממליץ בכל לב באהבה

לפני 3 שנים•
★★★★★
•זהר
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

"הדבר היה ככה": התענגתי על כל רגע, על כל משפט, על כל מילה. זה מה שאני יכולה לומר. פשוט כך.
לקרא את הספר הזה היה כמו לשכב מתחת לעץ יפהפה, להסתכל על הגזע, על כל התפצלויותיו, להריח את ריחו וליהנות מצלו. זאת הייתה החוויה שלי. ככה הוא בנוי ומרגיש: סיפור מרכזי המכיל בתוכו סיפורים קטנים שמתפצלים ממנו, וכל אחד הנאה צרופה בפני עצמו.
הרגשתי את האדמה ואת החוויה של ראשית ההתיישבות דרך השפה היפהפייה והניואנסים הקטנים הכל כך "מאיר שלויים".
אגב, את מאיר שלו הכרתי דרך "עשיו" (כבר כתבתי על החוויה הזו בביקורת אחרת), ולא הבנתי על מה כל כך מתלהבים ממנו. זה היה לפני זמן רב, הייתי עולה חדשה, אולי משום ששפת העברית עדיין הייתה חדשה עבורי ולא הבנתי את היופי שבכתיבתו. בכל מקרה, אני חווה עכשיו תיקון לגביו בפעם השנייה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•דינהליס
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

עוד סתם אחד. בתוך רשימת הסתמיים שאני נתקלת בהם לאחרונה.
עוד אחד שאני באה אליו בציפייה, כי הסופר וזה..
ושוב, אכזבת סתם.
סוג של סיפור משפחתי שראוי להסתובב בתוך המשפחה קטעים קטעים בשיתופי וואטאפ או דומה בימי שישי לעת ערב,
את הקורא שמחבב את סיפרי שלו (רובם ככולם סיפורי משפחות אבל כאלו ששפתיים ישקו) בא זה ומייתר עצמו.
נו, מצחיק ומעציב? לא ממש. סיפורי סבתא משפחתיים פנימיים - כן, נחמד למכיריה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•מיקה
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

ספר משעמם, מונוטוני
הספר מגולל את סיפור חייה של הסבתא טוניה, שסובלת מאובססיית הניקיון, ויש לה תמיד הנחיות נוקשות וחד משמעויות עם בני משפחתה במיוחד בכל מה שקשור לארגון וסדר, ביום מן הימים שולח לה האח של בעלה אהרון שואב אבק מאמריקה, וכל הסיפור למעשה נע סביב אותו נושא.
למען האמת, הרעיון הוא די בנאלי, יתרה מזאת יש הישנות של נושא השואב לעיתים קרובות, מה שמפחית במידה רבה את הנאת הקריאה וההתחברות לספר.
לעניות דעתי, ההתייחסות לספרים האחרים שלו הייתה מיותרת וגרמה לקטיעת רצף החשיבה, והשתלשלות האירועים, והוא מתאר בפרוטרוט את משפחתו זה היה מאוד מייגע.
לנוכח העבודה, שמדובר בסופר מאוד מוכשר ומוערך, ציפיתי להרבה יותר, קצת אוכזבתי מהסגנון.

לפני שנתיים•
★★★★★
•Slam(وخير جليس في الزمان كتاب)
הדבר היה ככה

הדבר היה ככה

מאיר שלו

לכל משפחה יש את הזיכרונות שלה. את הסיפורים מימי הסבא והסבתא, את הבדיחות השחוקות שמצחיקות כל פעם מחדש, את הטעמים, הניחוחות, המלים והביטויים המיוחדים רק לה. בכל הרומנים של מאיר שלו עד כה מסופרים תולדותיה של משפחה. מתברר, כי רבים מהסיפורים והאנקדוטות אודות גיבוריו שאובים מצור מחצבתו – מהבית ומהמשפחה, מהסיפורים אותם ינק כילד, עיבד כנער והמשיך וטיפח כאדם בוגר. הסיפורים האלה מצאו את דרכם אל יצירתו, שם פתח שלֵו פתח להיכרות שכזו עם משפחתו, בלא ידיעת הקורא.
אבל כאן מתרחש דבר אחר: "הדבר היה ככה" אינו פתח, אלא דלת רחבה, שער של ממש. שלו מכניס אותנו אל ילדותו ונעוריו, ומשתף את הקורא בחוויות המשפחתיות שלו. הסיפור קולח וזורם, משעשע ומעניין וכמו תמיד שפתו של שלו עשירה וצבעונית ומענגת.

הספר הספציפי הזה פתאום מעניק נקודת מבט אחרת על הרומנים שכתב; פתאום כתיבתו נראית אישית הרבה יותר.
ויחד עם זאת, ככל שהיא נראית אישית יותר, היא חידדה עבורי דברים שלא חשבתי עליהם במשפחתי שלי. השילוב הזה מקסים בעיני: מצד אחד קיים הסיפור הפרטי של משפחתו שלו, ומן הצד השני – התעוררו לחיים אלפי סיפורים של משפחות רבות אחרות, ואצלי – של משפחתי. בהפסקות הקצרות שבמהלך קריאת הספר ניצתו זכרוני וסקרנותי: ניצלתי את תקופת החגים כדי לברר כמה וכמה סיפורים ואנקדוטות משפחתיות. וכך סיפורים ששמעתי צפו ועלו, שחזורים ניסו לתפוס את מקומם, ערבובי גרסאות וחילופי זמן ומקום שימשו בערבוביה. כך זה מתחיל וכך זה נמשך תמיד: עוד סיפור, ועוד אחד, וויכוח ודיון האם הדבר היה ככה או לא היה ככה... כנראה שככה זה – "הסיפור, כמו שאמרתי, סיפור אמיתי, גיבוריו אמיתיים ושמותיהם אמיתיים. אבל כמו לכל אחיו במשפחתנו, גם לו כמה גרסאות, ובכל אחת מהן הפרזות ומחיקות ותוספות ושיפורים..."

אחד הדברים המעניינים בספר הזה הוא התנועה שבין הזכרון והשכחה, בין המיתוס המשפחתי לבין מציאות, בין הדמיון לאמת. ובסופו של הספר, אינך באמת יודע מה התרחש במציאות, והאם באמת "הדבר היה ככה". אבל זה לא חשוב בעצם: מה שחשוב הוא הסיפור, המספר והמאזין ומה שנוצר ביניהם. כל השאר – בטל.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אסף