ביקורת ספרותית על הסיפור השלושה-עשר מאת דיאן סטרפילד
ספר מעולה

---

זה ספר מסוג השלא-יגמר-לעולם.

מסופר על ביוגרפית בשם מרגרט לי שמקבלת ערב אחד מכתב שכתוב בכתב יד. היא מתבקשת על ידי הסופרת הבריטית מן הידועות בעולם, וידה ווינטר, החולה במחלה סופנית, לבוא ולכתוב את סיפורה לפני שיהיה עבורה מאוחר מדי.
לילה אחד, נתקלת מרגרט בחנות הספרים של אביה בספר "הסיפור השלושה עשר" מאת וידה ווינטר. נו, איך לא, קראה אותו. היא רק בנאדם. הוקסמה מרגרט מכתיבתה, אך הספר כלל רק שנים-עשר סיפורים.
מסוקרנת בנוגע לסיפור החסר, הסכימה מרגרט לי לפגוש את ווינטר בביתה.

ווינטר מגוללת לפניה את כל הסודות האפלים של משפחתה שזמן רב שמרה לעצמה כפי שהיא זוכרת את ימיה באנג'לפילד, השטח השרוף שפעם היה ילדותה. מרגרט לי מוצאת את עצמה אט אט נשאבת לתוך סיפורה של ווינטר. על שתי הנשים להתמודד מול עברן ומול סודות משפחתן… ומול הרוחות הרודפות אותן.

אהבתי את מרגרט לי, למרות שהעלילה לא מתרכזת בה אלא בווינטר. היא מאוד אקטיבית ומשפיעה על התקדמות העלילה, נותנת לסיפור משיכות קדימה למרות אופיה המסוגר - מה שגם ממש מתאים לאווירה של הסיפור. קשה לשנוא אותה או לחוש כלפיה רגש שלילי.
הדמויות כולן בנויות לתלפיות, הסיפור מתפתח בקצב מושלם. כל רגע ישנה הפתעה חדשה שמציצה בין העמודים ומרטיטה אותך.

סטרפילד כותבת סיפור מסגרת שבו המעבר בין הסיפור למסגרת מחליק כל כך טוב בגרון, שלא ציפית איך הפלה-ופלה השתלבו והתערבבו כקוקטייל בטוב טעם.

הכתיבה (של סטרפילד, לא ווינטר), עשירה, ציורית, חסרת מעצורים. השפה קולחת, התיאורים מפורטים אבל לא בעומס. הקצב טוב, הולך לצד הקורא, לא רץ לפניו ולא מזדחל מאחוריו.
מי שמרים את הספר הזה שידע, זה ספר שנותן תחושת יגון, מועקה עמוקה, אבל מועקה נעימה כזאת. בכל פעם שפתחתי את הספר הרגשתי שמציפה אותי מלנכוליה מתוקה.

אני בהחלט עומדת לקרוא עוד עבודות של סטרפילד, כשיצאו. לא יאמן שזה הרומן הראשון שלה.

» ביקורות נוספות של מוריה בצלאל
» ביקורות נוספות על הסיפור השלושה-עשר