ביקורת ספרותית על הסיפור השלושה-עשר מאת דיאן סטרפילד
ספר לא משהו

---

קריאה היא דבר מוזר. תהליך שמתרחש בין כותב ובין קורא, בפער של זמן ומקום, דרך תייוך לינארי של סימנים על גבי משטח, ומתוך תהודה עם זכרונות, מחשבות, חוויות ותחושות של הקורא. קריאה היא דבר מופלא. את הספר הזה סיווגתי בקטיגוריית "שווה קריאה שניה" ומסיבה זו או אחרת רק דירגתי והכנסתי לרשימה אך לא טרחתי לכתוב סקירת קריאה. עכשיו באמת הגעתי לקריאה שניה, כי האיש לקח את הספר מהספריה באמוק נתפוס-כמה-שיותר-ספרים-לפני-הסגר ולא זכר שהספר הזה כבר היה בביתנו וכבר קראנו אותו.

כך היתה לי לכאורה הזדמנות לחווית קריאה שניה. ההזדמנות הוחמצה משום שלא כתבתי כאן ואני לא זוכרת מה היו ההתרשמויות הראשוניות שלי מהספר כדי להשוותן להתרשמויות שיניוניות. בנוסף באמת לא זכרתי דבר מתוך עלילת הספר. לא רק לכתחילה אלא גם תוך כדי קריאה לא נזכרתי שאי פעם קראתי את הספר הזה. אפשר לומר שהוא אכן השאיר עלי רושם עצום. יכול להיות שבלבלתי אותו עם ספר אחר ולכן סיווגתי בטעות ספר שונה, אבל יכול להיות שבאמת קראתי ואני לא זוכרת כלום. ממש. יש בקריאת הספר רעיונות שנשמעים מוכרים, אבל זה מעצם טיבו. מדובר בספר שעוסק בספרים, בכתיבת ספרים, והוא מהדהד בכוונה עלילות ישנות של רומנים ויקטוריאניים ישנים, כך שכל דבר שנקרא מוכר - יכול להיות שהוא מוכר בכלל ממקומות אחרים.

מרגרט לי, בחורה צעירה נטולת בן זוג ונטולת חברים, מתגוררת בקשישות בודדת עם אביה מוכר הספרים ועם אימה מוכת היגון, קוראת בהנאה ספרים של סופרים מתים וכותבת מחקרי ספרות שלא מעניינים אף אחד. יום אחד מקבלת מרגרט מכתב של הסופרת הפופולרית וידה וינטר הנמצאת בערוב ימיה ומזמינה את מרגרט לכתוב את הביוגרפיה שלה. מרגרט יודעת שוינטר נוטה לתעתע בעיתונאים ובחוקרי ביוגרפיות ומוכרת להם פרטי עלילות ובדיות טרופות בתור סיפורי עובדות, אבל למרות ההתלבטות שלה היא נוסעת ונענית לכל הקפריזות של הגברת הקשישה, החולה והמטורללת. הסיפורים של וינטר מובילים את מרגרט לטירות אנגליות מטות מזוקן, נוטריונים קשישים, יומנים בלים ושכוחים, וכן אצולה היורדת מנכסיה,ילדים לא חוקיים ונסתרים, רוחות רפאים, תמותה של תינוקות, אומנות נוקשות ורשעות תהומית וטהורה. כדי שהקורא לא יטעה במקורות ההשראה, הספרים ג'יין אייר ואנקת גבהים נמצאים במודע לאורך כל העלילה שמנסה להפחיד ולמעשה בעיקר מעלה פיהוק.

סיפור הרשע הטהור והרשעות התהומית הגוזלים מבני אנוש את אנושיותם מושכים כמדומה הרבה כותבים. מזלנו שהמציאות היא מורכבת בהרבה, וכמו שבכל אדם טוב נמצא מעט רוע, גם בכל אדם רע נמצאות נקודות של חסד. כך שהספר המנסה להתחקות אחרי האגדה השלוש עשרה שוידה וינטר הוציאה מחוץ למסגרת הספר הכי פופולרי שלה, מתקשה לעורר הזדהות בזמן הקריאה. כן, יש כמה ציטוטים יפים. בג'ין אייר יש יותר.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על הסיפור השלושה-עשר