הכל התחיל ביום בהיר אחד לפני כמעט שנתיים. טיילתי ברחובות יפו ונתקלתי בארגז קרטון מלא בספרים ישנים ונושנים, שכנראה יועד לכל עובר אורח סקרן או למאספי הפסולת.
אילו הדבר היה באפשרותי הייתי אוספת בשמחה את כל הספרים העזובים לביתי, אך נתתי לעצמי לבחור רק בספר אחד.
בעודי בוחנת את הספרים הכמעט ארכאיים, צדה את מבטי הכותרת "הזקן והים". הרגשתי שמדובר בגורל מפני שהספר הזה, כמו גם הסופר שכתב אותו, סיקרן אותי כבר זמן רב.
הרמתי את הספר המקומט, כריכתו דהויה ודפיו פגומים מעט אך עדיין שלמים ומפיצים את אותו ריח אהוב של ספר ישן, וחיוך עלה על פני.
מאז חלף לו חודש, ועוד חודש, ועוד תריסר חודשים – והספר עדיין ניצב בשידה שלצד מיטתי, תמיד מוותר באצילות כה רבה על תורו למען ספרים חדשים יותר שלא ניחנו בסבלנותו מרובת השנים.
לבסוף החלטתי לעשות מעשה ולפחות להתחיל לקרוא גם אם לא אדע אם ומתי אמצא כוחות נפש לסיים, אבל הנה חלפו רק ימים ספורים ואני כאן כותבת את הביקורת הזו.
ההתחלה העלתה בי חששות מסוימים. המהדורה שיש בידי יצאה לאור לפני כארבעים שנה והדבר בא לידי ביטוי בשפה "ענתיקה", כזו שהיתה יכולה בעצמה להיות שפה לאספנים – אם היינו אוספים מלים כמו שנהגנו לאסוף בולים.
מילים כמו פינכה, איצטומכא ופקעית אתגרו אותי ועודדו אותי להפעיל ביתר שאת את גלגלי הדעת שלי כדי להיזכר בשפה שאיננה עוד. עם דפדוף הדפים הצלחתי להתרגל לשפה ולהיכנס אל עולמו של הדייג הזקן, לחוש את רוח הים בפני ולהעלות את ריח המים המלוחים באפי.
אמנם שמן של הדמויות מופיע פה ושם, אך מבחינתי זהו סיפור ללא שמות. קיימים בו רק איש זקן אחד, דג גדול בים ונער שתמיד ימצא במחשבותיו ובלבו.
הספר מתאר את מחשבותיו של הזקן בעת מסע דיג ארוך וקשה במיוחד, את תוצרי הבדידות ויופיים של החלומות, חוזקה של התושיה ועוצמתו של הים ומה שהוא מכיל בתוכו. הוא כתוב בשטף זרימה שאינו נקטע על ידי חלוקה לפרקים, כשם שמחשבות אינן נקטעות בצורה מבוקרת או רשמית. בכל פעם שנאלצתי לעזוב את הספר מסיבה כזו או אחרת, השארתי את הזקן ומחשבותיו ממתינים בסבלנות על מנת להשלים עוד משפט, עוד תהיה, עוד הגיג.
השפה הנושנת היתה לזכות ולחסרון בו בעת. מצד אחד, היא אתגרה אותי והפכה את קריאת הספר הזה לשונה בהשוואה לכל אותם ספרים מודרניים אותם אני "בולעת" ברעבתנות ובקלות ועשויה אחרי זמן מה לשכוח. מצד שני, במיוחד בסיפור הכתוב ללא הפסקות ומעצורים, חשוב שהכתיבה תכבוש אותך ולשפה יש חלק חשוב מאוד בכך. זוהי נקודת חולשה בתרגום הישן, למי שאינו מורגל.
עם זאת, התוכן עצמו מיוחד ופעמים רבות מצאתי את עצמי מחייכת לנוכח היכולת של הכותב לשזור אירוניה ויופי במילותיו. כל מי שמצליח לשלב את פטרוס הקדוש וג'ורג' דימאג'יו באותו המשפט בצורה כל כך פשוטה ומלאת טעם, הוא סופר מבחינתי.
לא כתבתי יותר מדי על העלילה עצמה, גם מפני שאינני רוצה לחשוף תפניות בסיפור ואולי יותר מכך, מפני שאני מרגישה כי ב"זקן והים" כל קורא מגיע למקום אחר על כנפי הקריאה. מבחינתי זהו סיפור על זכייה ועל אובדן, על היופי והאכזריות שבבדידות
ועל הידידות המופלאה שיכולה להירקם בין דייג זקן לבין הדג שאותו הוא מבקש לצוד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
