באורח פלא צנח לחיקי ספר בעל כריכה סגולה יפהפיה. ספר דקיק ובו חמישה סיפורים קצרים.
סיימתי אותו בנשימה אחת ובאותה נשימה התפעלתי ממנו מאוד.
הסיפורים מתארים בשפה נקייה ולא מצועצעת את חוויותיה של הכותבת כעולה חדשה בארץ חמה ומאובקת בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה.
צורך עז יש בי לתאר לאו דווקא את תוכן הסיפורים אלא את תחושתי לגבי ה"עוד משהו", הנמצא בכתיבה עצמה,כתיבה מיוחדת במינה שהיא אשר שבתה את לבי.
חמשת הסיפורים מתארים נשים צעירות בשנותיה הראשונות של המדינה הצעירה. בשלושת הסיפורים הראשונים נמצא הקונפליקט בין ההתישבות בקיבוץ לבין לימודים, מציאת עבודה מעניינת והגשמת חלומות, רומנטיים ומעשיים כאחד.
בשני הסיפורים הנוספים הדילמות שונות, ובהן נראת התפתחותה של הכותבת עם חלוף הזמן.
לא כל הסיפורים מבוססים על חוויותיה של חוה קולר אך הצורך שלה להבין את עצמה ואת הסובב אותה נוכח בכולם והיא משתפת את הקורא בלבטיה, כך שלמרות שהסיפורים אינם אוטוביוגרפיים במובן המדויק של ההגדרה היא נמצאת בכולם.
קולה של חוה קולר ברור וצלול כמי בריכה ובעימקי הבריכה זרמים תת קרקעיים, כאלה ההופכים את הקריאה לחוויה רחבה ועמוקה הרבה יותר מסיפורן המינורי של עולות חדשות בתקופת קום המדינה, זרמים שגרמו לי, בין השאר, להבין ולהזדהות עם מצוקתן ואומץ ליבן של הנערות עליהן מסופר. ולתאר בדמיוני את מרחבי הנגב המאובק, את הקיבוץ והעיר, את המקומות אותם ראיתי בתמונות ושמעתי בשירים.
הספר פורט את ההיסטוריה לאנשים מוחשיים ומשכנעים.
ועלי להודות שלמרות רתיעתי מהיסטוריה נהנתי ממנו מאוד!
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
