ביקורת ספרותית על האדון שנפל לים מאת הרברט קלייד לואיס
ספר מעולה

---

הנרי פְּרֶסטוֹן סְטֶנדיש- משעה שהחליק מהאוניה ונפל לים -עברו עליו במשך 12 שעות מחשבות אקזיסטנציאליסטיות.
אם הייתי במצבו -כל זה היה נחסך ממני מהסיבה הפשוטה -הייתי טובעת בין -רגע בגלי - האוקיינוס השקט .
אבל מר סְטֶנדיש-הוא מזן אחר .


הנרי פְּרֶסטוֹן סְטֶנדיש- איש עסקים ניו-יורקי מצליח במחצית לעשור חייו ה-40 ,בעל משפחה,ילדים ובית מפואר,נקלע יום אחד למשבר אמצע שנות חייו והחל לתהות על מהות חייו , קיומו ועתידו. משכך, החליט שהוא יוצא לשייט .מר סְטֶנדיש- מצא את עצמו משייט בספינה "הארבלה" בקו הונולולו - פנמה . 13 ימיו ולילותיו בספינה עברו עליו בתענוגי שקט נפשי וגופני תוך מחשבות והתבוננות פילוסופיות על העולם ואודות מהותם של הנוסעים המעטים בספינה . בתחילתה של זריחת השמש ביום ה-13 עלה על סיפון האוניה ,שם מעד על כתם שמן חלקלק ונפל אל תוך גלי האוקיינוס השקט כאשר "הארבלה" ממשיכה לשוט בנעימות ממנו והלאה .

"סְטֶנדיש החליט לנצל את יכולת הציפה שלו .בגדיו עוררו בעיה,אך יהא עליו להתמודד בגבורה .זר שיביט בסְטֶנדיש יהא מוכן להישבע בהן צדק שהאיש לובש תחתונים לבנים .אך לאמיתו של דבר סְטֶנדיש העדיף דווקא פסים וצבעים .עכשיו לבש גופיית ספורט לבנה ותחתונים מפוספסים בכחול ובצהוב. מלבד הצניעות הזכרית הטבעית ,זו הייתה סיבה נוספת לכך שסְטֶנדיש החליט שיעדיף לטבוע לפני שיניח לעצמו להינצל בבגדיו התחתונים .להימשות לסיפון "הארבלה" בתחתונים לבנים זה דבר איום כשלעצמו ,אבל לעלות לסיפון בתחתונים כחולים-צהובים,לעיני כולם...זה כמעט בלתי אפשרי .ההגינות יקרה לו לאדם לא פחות מחייו ".

במשך 12 השעות הבאות עוברות על מר סְטֶנדיש- תהפוכות מחשבתיות וגופניות מהקצה אל הקצה . מ-איך ו-למה ו-מדוע הוא מאס בחייו הקודמים או כפי שכינה אותם "מחלת השלילה המוחלטת",וכמה היה רוצה באמת לחזור אליהם, למי הוא מתגעגע, ואת מי הוא מעריך, כיצד הוא רואה ובוחן את עצמו ,ומה יחסו ורגשותיו ל-אשתו ,לילדיו,ושותפיו לחברה ,ולחבריו במועדון החברתי האנין,כיצד הוא יציג את עצמו כאשר ינצל -כגיבור קר -רוח או כצנוע -שפל רוח שמבין את משמעות החיים .ככל שעוברות השעות הוא מתפשט מכל בגדיו ורכושו ונשאר לצוף עירום בגופו מעל מי האוקיינוס המלוחים רעב ובעיקר צמא ומתנדנד בין לצוף אל החיים או להיכנע ולרדת למצולות .

ו- מנגד בספינה - מתי הבחינו שמר סטנדיש -נעדר ? מי הבחין ?למי היה אכפת ? החיים המשיכו כרגיל ,כן או לא ?

"בבת אחת חלפה בגופו תשוקה עזה לחיות .הדופק הלם בעורקיו בתיאום עם עוצם הרגש,ולבו פעם בלהט. מעולם עד כה לא חש רגשות עזים כל -כך כלפי הנושא: הוא פשוט חי את חייו בלי לתת על כך כמעט את דעתו,ורק הניח במעורפל שיום אחד ,כדרך הטבע,ימות. אבל כעת ראה בבהירות שהחיים יקרים מפז: שכל הדברים האחרים ,אהבה ,הכסף,תהילה,כל אלה הם זיוף עלוב כשמעמידים אותם מול הטוב הפשוט הזה -לא למות ."

האם מר סְטֶנדיש ינצל או יטבע במצולות ים האוקיינוס השקט ?

בנובלה היפה ,המעניינת, והסוחפת הזאת מצאתי את עצמי שואלת ובוחנת במהלך הקריאה מה הייתי עושה במקום מר סְטֶנדיש?
האם זה מה שקורה כאשר מתגרים באלות הגורל ,כמו שהתגרה בהן מר סְטֶנדיש? האם יש לראות במר סְטֶנדיש גיבור שקם לבחון את חייו באמצעיתם ,או האיש הבורגני,השבע, שבעט וזלזל במה שנתנו לו הוריו ,חייו,שמו ומעמדו ?!

הנובלה הנפלאה הזאת פורסמה ב-1937 בארה"ב ומאז נשכחה ,עד שבעלי הוצאת "זיקית" משו אותה מימיי השכחה של אוקיינוס הספרות הטובה ששקעה במצולות ,לטובת ה-in החדש שקם כל שני וחמישי במחוזותינו .

התרגום הקולח והנפלא הוא של יהונתן דיין .

אהבתי את חריטת הציור המעודנת של האוניה ,הגלים והשמים בכריכה הכחלחלה -הלבנבנה.

» ביקורות נוספות של חמדת
» ביקורות נוספות על האדון שנפל לים