ביקורת ספרותית על האדון שנפל לים מאת הרברט קלייד לואיס

---

"הכאב הזה, חשב סטנדיש בריחוק מוזר, הוא ודאי לבו שנשבר"

גברים ממעמדו של הנרי פרסטון סטנדיש אינם סתם מסתובבים על סיפון ספינות ונופלים להם באמצע האוקיינוס. דברים שכאלה פשוט אינם קורים לג'נטלמנים כמו סטנדיש. זה טפשי, ילדותי ומחוצף למעוד כך לים- ואם היה בסביבה מישהו כלפיו אפשר להתנצל, סטנדיש היה עושה זאת בשמחה. בניו יורק סטנדיש היה מוכר כטיפוס שפוי. חינוכו של סטנדיש הדגיש הגינות ושפיות ואף בתקופת התבגרותו דאג תמיד לעשות את הדבר הנכון. מבלי להיות סנוב או לעשות עניין גדול מנימוסין ואתיקט, רחמנא ליצלן, היה סטנדיש ג'נטלמן אמיתי- מאלה שאינם בולטים. מעידה מספינה גרמה צרות לאנשים רבים- הם מאולצים לזרוק גלגלי הצלה, הקפטן והמהנדס הראשי צריכים לעצור את הספינה ולהשיב אותה על עקבותיה, יש צורך להוריד לים סירת הצלה ואחרי כל זה יאלצו כל הנוסעים לצפות בסטנדיש כשהוא רטוב ומלוכלך, בעודו מוחזר בבטחה לספינה- כשהם מחייכים ומעודדים אותו ומאוחר יותר, ללא ספק, מספרים לו אין ספור אנקדוטות על מקרים זהים שארעו בעבר. ליפול מספינה זה הרי גרוע יותר מלהתקל במלצר נושא מגש או לדרוך על כף רגלה של גברת. זה משפיל ומביך.
ב'האדון שנפל לים' הרברט קלייד לואיס אינו מרחם על חוסר הנוחיות של גיבור ספורו.
בעודו נהנה משיט תענוגות בין הונולולו לפנמה על סיפון הארבלה, מחליק הנרי פרסטון סטנדיש ממערב סנטראל פארק- שותף בפים, בינגלי וסטנדיש, חבר במועדוני ספורט ואוניברסיטת ייל ואב לשניים- על כתם שמן ממטבח הספינה ונופל לו לאוקיינוס הפסיפי, בעודו מטייל לו בוקר אחד להיקפה של הספינה. אף אחד אינו מבחין בנפילתו של סטנדיש.
חלק מהנוסעים וצוות הספינה חושבים שהבחינו בו ובין הפעילויות היומיות על גבי הסיפון, המטלות של אנשי הצוות או הנטיה שלא להזכיר עניינים לא נעימים, אדם אינו אומר דבר על העדרותו לפני שחולפות להן עשר שעות תמימות מרגע נפילתו. במרמורו על אובדן הזמן והדלק ועל חוסר הסבירות שבמציאת אדם בודד באמצע הים, מסובב הקפטן את הספינה ופותח בחיפושים.
בינתיים סטנדיש מדשדש לו במים. הוא גאה ביכולתו לצוף על הגב, כישור שרכש כילד במועדון. לאחר זמן מה הוא נפטר מהז'קט והנעליים. לאחר מכן מהחולצה והמכנסים. לבסוף, מהתחתונים. סטנדיש מבין שכעת, לראשונה מאז ילדותו, הוא צף לו במים במערומיו.
בסה"כ אפשר להגיד שסטנדיש מסתדר לא רע בשעותיו הראשונות במים- הוא שומר על מצב רוח חיובי, ומעודד מיכולתו לשמור על הראש מעל למים במצב שלכאורה חסר תקווה או סיכוי- הרי בקרוב תחזור הספינה בשבילו.

"שובל הספינה שבתוכו שחה התערבב ונמוג בים. דבר אחד הוא לשחות בשובל המקציף, ודבר אחר לחלוטין הוא לצוף מעדנות על פני ים רוגע. האחד היה בן חלוף, חלק מהחיים שסטנדיש הכיר, משהו שנוצר על ידי דבר שיצרו בני האדם. האחר היה נצחי ובלתי נתפס. בשובל נראה המצב כזמני; אבל בים!..."

אך בהדרגה מתחלף בטחון ביאוש. העובדה שלספינה לוקח כל כך הרבה זמן לחזור ולמצוא את סטנדיש מייגעת אותו. עבורו זה מרמז על איכות הקפטן וצוותו.
הוא מתחיל לחוש בצמא, רעב עייפות. מפעם לפעם הוא שוכח כי גורלו נקבע והיה זה מעצבן אותו כשהיה מזכיר זאת לעצמו.

"עגמומיות פתאומית מלאה את מחשבותיו של סטנדיש. הוא הבחין בכך שמצב רוחו משתנים במהירות. אולי לא היה צריך לחשוב על אותם שני עולמות שרק שניות מפרידות ביניהם."

לילה יורד על האוקיינוס, אין זכר לאניה וכוחו של סטנדיש אוזל.
האם מצילים אותו? אי אפשר באמת לדעת. לואיס מותיר אותנו בעוד מחשבותיו של סטנדיש מעורפלות. אולי הספינה מוצאת אותו. אולי לא. זה לא ממש משנה. מה שהמחבר עושה, זה לקחת מצב פשוט- אדם נופל מספינה- ומתעסק איתו בלי מהומה או דרמה. כשפחדו של סטנדיש גובר חש הקורא בהלם, כמו קפיצה למי-קרח.
עושה רושם שלואיס מבצע פה מעין ניסוי. בין אם הניסוי צולח ובין אם לא, אין זה משנה. העניין הוא פשוט להתבונן, מה קורה. לואיס זורק את הסובייקט שלו אל תוך הניסוי וצופה במתרחש, הנובלה היא רישומיו מהניסוי. אומרים שאמן אמיתי יודע מתי להניח את המכחול ולהרברט קלייד לואיס, עפ"י התרשמותי, בהחלט היה את התזמון.
בקיצור- לא משנה מי אתה, או מה העולם חושב עליך- ענין טריוויאלי כמו כתם שמן קטן ומסריח עשוי לפלוט אותך מאחוריו של העולם אותו אתה חושב שאתה מכיר, בכל רגע נתון, אל תהומות השכחה.

ההתעסקות של סטנדיש עם זמן ומרחק, ודאגתו מה יגידו עליו ואיך יתייחסו לצרתו בעבודה ובחזרה בבית החזירה אותי לאותה התעסקות של גרגור סמסא מ'הגלגול' של קפקא באותם נושאים. אנחנו מאמינים שאנו שולטים בזמן אך למעשה אנו עבדים לזמן ואין לנו מושג בתפיסת הזמן והמרחק.

"סטנדיש הביט מוכנית בשעון היד שלו. זה היה שעון יקר. אמו נתנה לו אותו כשהיה סטודנט, והוא אף פעם לא עשה בעיות. הוא היה מדויק להפליא ואף פעם לא נזקק לתיקון....
...סטנדיש העריך שהוא במרחק שמונה קילומטרים ממנו, ושיער שהוא נמצא במים זה כחצי שעה. לאמיתו של דבר נמצא סטנדיש במים כבר ארבעים דקות וה"ארבלה" הייתה במרחק אחד-עשר קילומטר. אבל טעות ההערכה הזו נבעה מחוסר ניסיונו באמידת זמנים ומרחקים, כשם שנבעה מהאופטימיות הנסלחת שנקט בכל הנוגע לעניין."

» ביקורות נוספות של רוסיננטה
» ביקורות נוספות על האדון שנפל לים