ביקורת ספרותית על מיכאל שלי - מהדורות שונות מאת עמוס עוז
ספר טוב

---

סיפורן של עשר השנים הראשונות בנישואיהם המאופקים והשקטים של שני צעירים בירושלים, המסופר מפי האישה, חנה.
מכיוון שגיבורי הספר הם דמויות שקטות, מאופקות ומסוגרות נראה במבט ראשון שלא קורה יותר מדי בעלילה, ולכל אורך הקריאה ציפיתי לאיזשהו שיא, רגשי לפחות, שיעורר אותה. רק כשהגעתי לסוף הבנתי שכל הנקודה בספר היא שהשיא אינו קיים - האישה לנצח תצפה לפרץ הרגשות המיוחל מבעלה מיכאל ואילו הוא יוסיף להתמיד בשקט וברצינות הנצחיים שלו. זה לימד אותי הרבה ומלבד זאת גם נתן לספר הזה נופך אותנטי ביותר, ואני בטוחה שברחבי העולם וההיסטוריה היו אלפים אם לא מיליונים של מערכות יחסים כדוגמת זו המסופרת ב'מיכאל שלי'. בעוד שרוב הסופרים יפנו את העלילות שלהם לנתיבים הרומנטיים, המפתיעים והמרגשים, עמוס עוז בחר ללכת בדרך בה הולכים יום יום, שנה שנה, אנשים אמיתיים ולגזור על הנישואין בספר את אותו גורל שכנראה היה נגזר עליהם במציאות.
גם עולמה של האישה, מספרת הסיפור, הנפרש לפנינו בספר, מרגיש כאילו נכתב באמת ע"י אישה ולא ע"י סופר גבר- החלומות והמאוויים הכמוסים המתוארים בין הדפים נראים כאילו נלקחו מהמחשבות הסודיות של אישה בשר ודם.
יתכן שספר לא יכול להיות גם אותנטי וגם טוב- יש הרגשה של החמצה בסוף הקריאה ולרבים העלילה החדגונית עלולה להיות משעממת- אך עמוס עוז השיג כאן ספר מיוחד ורגיש שראוי, ולו רק מכיוון שהוא מייצג כמעט תת ז'אנר חדש של ספרים לדעתי, להופיע ברשימות הקריאה של כל חובב ספרים.

» ביקורות נוספות של עתליה
» ביקורות נוספות על מיכאל שלי - מהדורות שונות