ביקורת ספרותית על אחי לנשק מאת סטיבן פרספילד
בזבוז של זמן

---

עד ימים אלה ממש האמנתי, שאין אכזבה גדולה בחיים כמו זו שאתה עשוי לחוות מביקור חוזר במסעדה אהובה, שבמהלכו אתה מגלה פתאום שכל מה שזכרת - אינו עוד רלוונטי : המנות המוקפדות והעשירות בטעמים פינו את מקומן לאיזה מישמש הזוי בשם ה-nouvelle cuisine, השירות המודע והמפנק הפך לקטע נרגני של מלצרים-ילדים והמחירים, איך לא, האמירו לגבהים בלתי נסבלים כי "ככה זה, ימים קשים"... אז האמנתי. מסתבר שאותו כנ"ל עלול להתרחש מפנייה ליצירתו החדשה של סופר נערץ, אחד שהפיל אותך לא מזמן בטאץ'-דאון לפנים, ושהביא פתאום איזו יציאה לא הגיונית, לא בסטנדרטים, כאילו אמר לעצמו שבכל מקרה הקוראים לא ישימו לב, אז למה שלא ניתן לבן הקטן של השכנים לכתוב משהו ולחתום תחתיו את שמי ?!...

בכללי, אני פריק של אנשים שמשיגים את מטרותיהם בחיים בעבודה קשה ומיוזעת. וסטיבן פרספילד חקוק על לוח לבי כמי שהשכיל לשבת כמה שנים על ישבנו הענוג בספרייה המרכזית של לונדון, לקרוא אינספור תיאורים, עדויות ודו"חות מלחמה הנוגעים למערכה בצפון אפריקה בכלל ולקרבות שבהם היה מעורב פילדמרשל רומל בפרט - ולרקוח מהם את אחד מרומני המלחמה המרשימים שאי-פעם קראתי - "להרוג את רומל". אחרי שלושה עמודים מהדבר הזה, לא יכולתי להורידו מעיניי. אחרי עשרה עמודים הייתי בטוח שגם אם פרספילד לא היה שם מבחינה פיסית, הרי שהוא בטוח קרוב לנושא יותר ממה שהוא מגלה לנו. משהו בנוסח מחווה לאביו או בכיוון הזה. פשוט ספר אדיר.

והנה מגיע הדבר המוזר הזה, "אחי לנשק", ואתה לא מבין מי ומה. איזה קשקוש עתידני תת-רמה כזה, חסר נשמה, קלישתאי להחריד (אמריקנים וחברים טובים נלחמים באיראן בשטחה של עיראק...נו, מה) ועמוס במפרטים טכניים של ציוד לחימה כאילו WTF ומה נפלת עליי פתאום בעונה זו של השנה ? לא מספיק חם ומחניק בבאר שבע ?!...
חברים, לראשונה מזה שנים רבות שמתי בצד את אחד העקרונות שלאורם חייתי את חיי - "לא להניח לעולם ספר מהיד בטרם הגעתי לסיומו ולו רק מתוך כבוד ליוצר" - והנחתי את "אחי לנשק" לאגור אבק בצדה המוסתר של ספרייתי המושקעת...

» ביקורות נוספות של הלל הזקן
» ביקורות נוספות על אחי לנשק