ביקורת ספרותית על אמסטרדם - ספריה לעם #466 מאת איאן מקיואן
ספר בסדר

---

קטע, הייתי בטוח שקראתי, ועכשיו לפני שהספרים מצאו את מקומם על מדף במשכנם החדש, קצת קשה לי לבחור מה לקרוא (ארגזים אתם יודעים...) אמסטרדם היה למעלה, אמרתי ניחא, קצר ניקרא אותו שוב. התחלתי, וגיליתי שלא קראתי, השאלתי לחברה, וכשהיא החזירה אחרי איזה שנה, הייתי בטוח שקראתי, אז זהו קראתי לראשונה.
כיף לקרוא את מקיואן, כי אף שספריו שונים מאוד זה מזה, כך גם סיגנון הכתיבה, דמויותיו לפעמים חולקות קווים דומים, אוטיסיטות מסוימת ומודעות חלקית. אגאויסטיות צדקנית ומודעות מוגבלת להשפעת מעשיהם על הזולת, כך לפחות בסולר, enduring love, וגן הבטון. הגיבורים, עורך של עיתון שתפוצתו יורדת (משהו שדומה ל"הארץ" - לא אכנס לטיב ההשוואה, כי אפשר שיגרור דיון מעיק).
מלחין מצליח, המלחין הלאומי, זה שהתבקש לכתוב את סמפוניית המילניום, ושר חוץ מילטנטי שחפץ במשרת ראש הממשלה. מה שמפגיש בניהם זו גברת הוללת משוללת רסן, כולם היו אקסים שלה ואהבו, אוהבים אותה, העלילה כמובן מסתבכת עד לסוף קרשנדו שלא ממש מתיישב ונראה כמו מאולץ.
מה שיפה, אחת הדמויות בסיפור, המלחין, מתמודד עם סיום הסימפוניה, ומשהו חמקמק חסר לו, משאיר אותה כזיוף, לדעתי זה בדיוק מה שקרה למקיואן (שיש לי רק דברים טובים לכתוב עליו), הסוף התפספס. זו לא בושה, סוף טוב קשה לכתוב, לפעמים אפילו יותר מהתחלה טובה.

כאמור בסוף הספר (הקצר) הרגשתי שהסוף לא יצא למקיואן כפי שתכן, אוליי גם הוא הופרע על ידי הסקוטלנד יארד בדיוק כמו קלייב...
בכל זאת אני ממליץ 170 וקצת עמודים, של כתבתו הבוטחת של מקיואן... מה יש לכם להפסיד

» ביקורות נוספות של קורא כמעט הכול
» ביקורות נוספות על אמסטרדם - ספריה לעם #466