ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שבת, 18 בנובמבר, 2023
ע"י בועז
ע"י בועז
מתחילת המלחמה קראתי רק ספרים שאורכם מאתיים עמודים ומטה. כנראה שזו רמת הקשב והריכוז המקסימלית שאפשרית עבורי בתקופה הזו - יותר מכתבה ב-ynet אבל פחות מרומן של ממש.
זה בסה"כ ספרו השני של מקיואן שאני קורא (אגב, איך מבטאים את השם הזה? אולי כדאי לעברת אותו ל - מכיוון?) והוא מבריק, מותח וקולח.
בלי לעשות לקהל הקדוש יותר מדי ספוילרים, אספר שהוא מתאר שני חברים טובים, כל אחד מהם עילוי בתחומו, הראשון הוא מלחין מחונן והשני עורך עיתון רב תפוצה. מי שמחברת את שני המצליחנים הנ"ל היא אישה חופשיה ומשוחררת בשם מולי ליין שהייתה המאהבת של שניהם, כל אחד בזמנו. כשהספר נפתח היא כבר בר מינן, ככל הנראה ממחלה קצרה ואכזרית, ושני המאהבים החברים נפגשים בלוויה עם מאהב שלישי של השובבה, שהוא לא פחות משר החוץ של הממלכה המאוחדת ומועמד לראשות הממשלה.
לאחר הלוויה מקבל העורך פניה מעניינת מאוד מהאלמן הטרי, שרוצה להעניק לו אי אלו חפצים שהשאירה אחריה המנוחה, חפצים לא נטולי ערך עיתונאי.
מכאן מתחילה להתגלגל עלילה רבת תהפוכות שבמהלכה יעומתו שני החברים עם קונפליקטים מוסריים שיאיימו על מעמדם, פרנסתם, וגם על החברות ביניהם.
הרומן הקצר מסתיים בצורה מהירה מדי ובאופן מאוד לא סביר, אך זה לא פוגם בהנאה ממנו. בעיניי זו סוכריה אמיתית ששווה חמישה כוכבים.
10 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
מורי
(לפני שנה ו-9 חודשים)
אני סברתי שזה ספר מיותר, כמו רבים מספריו של מקיואן, סופר של
שלושה ספרים.
|
|
|
yaelhar
(לפני שנה ו-9 חודשים)
יפה.
אני אוהבת את מקיואן, אבל את הספר הזה טרם קראתי. |
|
|
בר
(לפני שנה ו-9 חודשים)
תודה על הסקירה היפה.
אני קראתי בינתיים רק את "גן הבטון" שלו והתרשמתי עמוקות. |
10 הקוראים שאהבו את הביקורת
