ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 31 במאי, 2014
ע"י אלון דה אלפרט
ע"י אלון דה אלפרט
****
יש בספר הזה משהו. לא ממש הצלחתי לפענח מה בדיוק. מצד אחד, יש בו מה "שצריך" - הוא ארסי וחכם וערמומי ונוקב, יש בו אמירות חברתיות והוא הפכפך, מתוחכם מאוד ומשעשע לפרקים, יש בו הומור בריטי שמודע לעצמו ובעזרת הסיכה המיקרוסקופית הזו הוא מפוצץ שוב ושוב את אותו בלון נפוח של חשיבות עצמית, קרתנות, צדקנות ושאר ירקות שמאפיינים את החברה הגבוהה באנגליה. כמו כל 'מקיואן' יש בו אבחנות חדות ודימויים מדוייקים וסופר-מקוריים (אחד מגיבורי הספר שוקל לענג את עצמו בבוקר ומוותר, כי המעשה נראה לו פתאום מיושן ומוזר, כמו שפשוף שני גזרי עץ כדי להדליק אש. בריטי, כתבתי כבר?).
מאידך, הוא סתמי. זוכה פרס בוקר? שיהיה. לא התעלפתי כך או כך מרשימת הזוכים בפרס לאורך השנים. הספר נחמד והכול, ויש בו מרובע-אהבים שהוא-לא-בדיוק-מה-שחשבתם. הוא נפתח בלווייתה של הצלע הנשית היחידה במרובע שהולכת לעולמה באופן שרירותי ואלים, ובפגישתם הרת הגורל של שלושה מהאקסים הצבעוניים שלה באותה לווייה, ועם זאת קיוויתי שמשהו כאן יעיף אותי יותר גבוה.
נדמה לי שהדבר החיובי העיקרי שאני יכול לומר על הספר, זה שהוא מספיק קצר. 177 עמודים, שעתיים של קריאה לא מאמצת שיש שכר מסויים בצידה, לא סימנתי "איקס" על מקיואן שהוא כותב נהדר, אבל בהחלט ייתכן שבעוד שנתיים שלוש אתקל בו במקרה בחנות ספרים ולא אזכר שקראתי אותו בכלל, כי הוא לא הותיר אצלי כמעט שום דבר. בקושי ביקורת.
****
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אלון דה אלפרט
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
לא השתנה לי שום דבר מהפרספקטיבה. לעתים רחוקות זה קורה. אולי בקריאה שניה, אבל אני בספק אם תהיה כזו.
|
|
|
מתלמד
(לפני 9 שנים ו-10 חודשים)
עברה שנה מכתיבת הביקורת. אני עצמי קראתי את הספר ואותה רק עכשיו.
מעניין מה אתה חושב מפרספקטיבת הזמן. די מסכים איתך. לא יודע.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
טוב, אני סומך על מקיואן שיחזיר לי את האמון בספרות שלו.
גם בספר הזה היה מספיק כדי להבין שמדובר בוואחד יוצר מוכשר
|
|
|
נתי ק.
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
זה הספר של מקיואן שהכי פחות אהבתי. מייגע - זה מה שאני זוכרת ממנו.
התעייפתי ממנו ולמרות שהוא קצר לקח לי הרבה זמן לסיים אותו.
|
|
|
הנחשפת
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
אוי, זה ספר שממש לא אהבתי, והראשון של מקיואן שקראתי. הגדרת אחד לאחד את מה שהרגשתי אליו.
אחריו קראתי את "כפרה" והוא היה הרבה יותר טוב.
|
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
"היערנית" - ובכן, ככה הרגשתי. בהחלט לא קראתי כאן משהו זכיר שיעורר אותי ויגרום לי לקחת איתי הלאה את הסיפור הזה.
אבל את העיר אמסטרדם, ואת התפקיד שלה בסיפור, דווקא אהבתי. ודן סתיו - לפעמים החלקים עולים על השלם ולפעמים הם אינם מספיקים. כמו כאן (לדעתי. לדעתי).
|
|
|
דן סתיו
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
אלון
ביקורת מעניינת. מעניין כיצד מספר מרכיבים מענינים כשלעצמם אינם חוברים לכדי ספר שהוא יותר מ"בסדר".
|
|
|
היערנית
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
תחכום? אלגנטיות?
פחות הייתי אומרת "נחמד". קראתי כבר לפני כשנתיים ולמרות שאני יכולה להתחבר לביקורת (אולי עוד שנתיים-שלוש מעכשיו גם לי ייקח יותר זמן להיזכר שקראתי, מה שלא יקרה לי עם הספרים הממש-ממש נפלאים בעיניי) דווקא כן אהבתי את הספר (חייבת להודות שאפילו הייתה תקופה שהיה המתנה המועדפת בעיניי לחברים...)על כל המוזרות והמשהו הקצת אפל בו. |
|
|
אלון דה אלפרט
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
משהו. אבל לא משהו.
|
|
|
סופרקליפרג`ליסטיק
(לפני 11 שנים ו-3 חודשים)
אז מה זה ה"משהו" הזה שהתחלת איתו? שהוא קצר?
|
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
