ביקורת ספרותית על עד שיום אחד מאת שמי זרחין

---

.
כשקראתי את הספר הרגשתי כמו ילד קטן שהולך ללונה פרק
ועולה על רכבת שדים שנעה במהירות עם פניות חדות בין סצנות מפתיעות ומבהילות. אך לאחר כל סצנה כזאת אנו מתפוצצים מצחוק הרי באנו לכאן בשביל להנות ולא רוצים להפסיק את ההנאה .

זרחין הסופר מכין לנו תבשיל המכיל את מירקם החברה הישראלית הוא זורק לתוך סיר גדול שנקרא טבריה דמויות אנושיות המכילות את כל גווני הקשת של החברה הישראלית משנות החמישים המוקדמות מערבב ומבשל אותם בחום הכינרת המחוממת על אש הזמן והחיים. לי הייתה תחושה תוך כדי קריאה של הסיפור שלזרחין היה מוסג להיכן הוא רוצה להגיע אך הדרך לשם לא מבושלת. מה יצא מהמתכון שהוא מבשל, מי למעשה מוביל הסופר או הסיפור. זרחין פותח את מכסה הסיר מדי פעם (נגיד כל פרק) בוחש מחדש את התבשיל מריח וטועם. ובהתאם לצורך הוא מוסיף לתבשיל עוד דמות אנושית משלל הדמויות המתבשלות במוחו וממשיך לבשל את סיפורו. כל דמות על פי אופייה ועל פי מוצאה מוסיפים לתבשיל ריח טעם ומירקם חדש.
תבשיל זה כמו התבשילים של רוחמה ושלומי בסיפור שקראנו הוא סיפור התהוות חיי החברה והתרבות בישראל שהיא סינטזה של עדות תרבויות מוצאים ואמונות המתבשלים בסיר אחד וכך חיינו שזורים זה בתוך זה ויוצרים ריקמה אנושית אחת חיה.


איך היה שואלים
כשאת הספר לקרוא מסיימים
איך היה שואלים
כמו מטיול בזמן חוזרים
מותח מענין או סתם משעמם
חבל על הזמן לפעמים עונים
וולא יודעים למה מתכוונים
כשאת הספר קוראים
נזרקים לעולמות חדשים
לפעמים מוכרים וחמים
ולפעמים קרים ומנוקרים
מטיילים במקומות נידחים
ופוגשים אנשים מכל המינים
פוגשים עולם חדש לא מוכר
לפעמים גם אותנו אנו פוגשים שם.
ספרים סיפורים
כמו גלים בים החיים
יש קטנים יש גדולים
רגועיםים ויש וזועפים
מתנפצים מפזרים רסיסים
על חופים וצוקים
הגלים מתחילים ונגמרים
כמו הסיפורים בספרים
טומנים בחיינו רסיסים
של תחושות הרגשות רגשות
המלוות את חיינו
ימים ולילות

חייהם שזורים זה בתוך זה ולא מצליחים להנתק זה מזה
כולנו ריקמה אנושית אחת חייה.
הוי כינרת שלי הייתי או חלמתי חלום.
התקווה הדבר האחרון שמת
הכבוד לא מת מעולם
סיפור בתוך סיפור
סינדרלה המודרנית סינדרלה האמיתית סינדרלה של החיים בשני הסיפורים זו מהאגדה וזו מהסיפור שקראנו אנו פוגשים את אותם דמויות שחייהם וגורלם דומים. יש ילדה יפה ששמה רוחמה שחייה עם אמא שתי אחיות היורדות וממררות את חייה יש נסיך טוב לב ששמו רוברט האוהב אותה אהבת נפש המוציא אותה מחושך אחד לחושך חדש.
אך במציאות האמיתית לא כמו באגדות זה לא מסתיים בסוף טוב. בחיים האמיתיים לא תמיד הדברים מסתדרים כמו באגדות.
באגדות אנו מספרים את מה שצריך לקרות בכדי שיהיה לנו
שמח וטוב. בחיים האמיתיים הדברים מסתדרים על פי
חוקים לא כתובים שבני האדם קובעים הם אינם מצליחים להתנתק מעברם ונושאים את משקלו של הזכרון על גבם.
זכרון הטבוע עמוק בגופם ואינו עוזבם עד מותם.

אנשים המחפשים את הדלת דרכה יוכלו להתנתק מזיכרון העבר, אך נישארים מקובעים במקומם בלי יכולת לשנות את גורלם.

» ביקורות נוספות של אריה
» ביקורות נוספות על עד שיום אחד