לעתים קרובות אני מתחיל לקרוא בספר
סתם כך, רק בגלל שהוא נגיש ובהישג יד וכך גם עם סיפרו של מייקל קנינגהם, " עם רדת הערב". במשך שנים קראתי
רק באנגלית, בשפת המקור, ולא קראתי בכלל תרגומים משפה זו. דווקא בזמן האחרון התחלתי לקרוא יותר ויותר תרגומים לעברית למרות שלפעמים הם קצת מעצבנים.
וגם כאן יש דברים כאלה למשל :
הספר מתרחש בניו יורק ואני שגרתי בה בתקופה מסוימת, תמיד נהנה לזהות ולהיזכר במקומות שאותם אני מכיר אישית. לדוגמה קיים בניו יורק אתר שנקרא
Port Authority מילולית מדובר לכאורה אכן ב"רשות הנמלים" (כפי שקראה לו אכן המתרגמת בספר)
אבל כל מי שחי בניו יורק יודע שכשאומרים את צמד המילים הנ"ל מתכוונים פשוט לתחנה המרכזית הענקית שיש בעיר הזו... מצד אחר היא השאירה את השם "קולומבוס סרקל" כשיכולה הייתה לתרגם אותו פשוט ל"כיכר קולומבוס"... ויש עוד דברים רבים כאלה. ועם זאת יש לציין שהתרגום בכל זאת זורם ופונקציונאלי. מדובר כאן בזוג מתבגר. מייקל סוחר באמנות ורבקה אישתו עורכת כתב עת לאמנות. אנו מתוודעים כאן לכל העולם האמנותי הזה שמתואר כאן ממש כפלנטה אחרת של אמנים, סוחרים ולקוחותיהם...
החיים המושלמים לכאורה של הזוג מתערערים כשמגיע לביקור אחיה הצעיר והנרקומן של האישה...
דווקא עיצוב הדמויות כאן בעיניי לוקה בחסר. מייקל למשל, סוחר האמנות שהוא כאן הגיבור הראשי, לא שיכנע אותי לא באופיו ולא במעשיו או בחוסר מעשיו בספר. אינני רוצה לעשות כאן ספוילרים ולכן אינני מפרט יותר מכך.
אבל כללית הרגשתי למרות שהספר קריא מאוד שהסופר "משחק" בדמויותיו ושהן מתנהגות בצורה "לא הגיונית"
פשוט כדי שהסיפור יהיה מעניין יותר... וכך למרות שהיה לי "קל" לקרוא, נשארתי בסופו של דבר בהרגשה של חמיצות מסוימת . כלומר "אפשר לקרוא" את הספר אבל אל תצפו ממנו ליותר מדי...













