אתחיל מזה שזה ספר מאוד נשי שממש לא התחברתי אליו. עד כדי כך נשי, שיכול היה בקלות להיות מובא בהמשכים כסיפור מהסוג שהיו נותנים פעם בעיתון "לאשה"... אלא שפה מדובר בספר עב-כרס (מעל לחמש מאות עמודים). קארי היא בחורה מעיר קטנה בתחילת שנות העשרים שלה וקרא לה אסון נורא. אהובה נפצע קשה, והפך להיות משותק. כיצד היא מתמודדת עם זה?... יש פה לדעתי בסיס לסיפור קצר וגם זה בקושי... אבל בספר הזה הסופרת מותחת את העלילה כמו מסטיק וכשנדמה שגם העניין זה כבר נגמר, וכבר אין לה מה להוסיף לסיפור, דווקא אז לוקחת הסופרת את גיבורת הספר לניו-יורק הכרך הגדול, וממשיכה את הסיפור משם... לומר את האמת חשבתי כמה פעמים להפסיק את הקריאה אלא שתמיד קיוויתי שבפרקים הבאים אולי יתחדש משהו. ייתכן שאשה תתחבר לספר טוב ממני כי העיסוק של הגיבורה בתפירה ובבדיקה של שמלות... ממש גרם לי כמעט להפסיק את הקריאה... בנוסף לכך מתנהגות הדמויות כולל הגיבורה הראשית בצורה שאיננה אמינה בעיניי. אני לא מאמין לתפניות השונות בעלילה אינני רוצה לעשות כאן ספוילרים אבל לדוגמה כששומעת הגיבורה סוד נורא שקשור בעבר של אחד מגיבורי המשנה של הסיפור, היא פורצת בבכי מר. שלא לדבר על כך שאותו "סוד נורא" לא היה צריך בכלל לדעתי להשפיע על התנהגותה של אותה הדמות... למען האמת אני מתקשה להבין מדוע ראתה הוצאת "עם עובד" המכובדת, צורך להוציא ולתרגם את הספר הזה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
