"הגישה של אדם כלפי מדינת ישראל הייתה עניין רגיש אחר: האם כל הפעולות של מדינת ישראל מקובלות, רק מכיוון שהן מבוצעות על ידי ישראל ופוליטיקאים שלה, המנהיגים והחיילים? ברור שלא כל היהודים הסכימו עם הפוליטיקה בשטחים כבושים, אבל מצד שני רבים מאיתנו, כמו טביה החולב ומשאו, מאזנים בין המסורת לפטריוטיות. מצד אחד... ממצד שני..." עמ' 216
זהו בעיניי אחד ממשפטי המפתח של הספר. הציטוט הוא מפי ארי קפקא, שוטר פיני יהודי, שאחראי על חקירת שרשרת רציחות בהלסנקי השלווה. שתי הגופות הראשונות של זרים הושחתו באלימות ומשם ערמת הגופות הולכת ונערמת. בין ראש השנה ליום הכיפורים, מנסה ארי להיות אך ורק שוטר פיני שחוקר את הרציחות, אך הלחץ ממשפחתו ומהקהילה היהודית שחשה בסכנה לאור אותן הרציחות לא מקלה עליו. בהיותו אחד משוטרים הבודדים בפינלנד ממוצע יהודי, הוא חש צורך להוכיח את עצמו, את נאמנותו, שכן יש כאלה שמרימים גבה כאשר יהודי חוקר רצח של ערבים.
משטרה חשאית פינית, מוסד, שגרירות ישראל, בית הכנסת, מכוניות תופת, שחקנית יפה וחברי ילדות שהופכים לאויבים יוצרים עלילה סבוכה ומעניינת. חלקי הפאזל שלכאורה מסתדרים, מתערבבים שוב בפרק הבא ואי אפשר כמעט עד הסוף לדעת בוודאות מי נגד מי.
הארי ניקאנן הוא סופר מתח פיני, לא יהודי. הוא כתב סדרה של ארבעה ספרים על ארי קפקא והספר הזה הוא הראשון בסדרה. הספר כתוב בגוף ראשון וזכה בפרסים רבים בפינלנד.
כמו שאמרתי לא פעם, בעיניי אחד הערכים המוספים של ספר הוא לחשוף פיסת מידע ולו הזעיר ביותר שלא היה ברשותי, לגרות את סקרנותי. במקרה הזה, הספר סיפק את הסחורה. לא היה לי מושג בכלל שקיימת קהילה יהודית בפינלנד. האמת היא שהמושג "סאונה פינית" מסכם את רוב הידע שלי על פינלנד בכלל ועל היהודים שם בפרט. אמנם, בעיניי, היה די ברור שהכותב איננו יהודי, אך נראה כי הוא עשה תחקיר במעמיק בנושא. היה מעניין להיחשף לחיי הקהילה וגם ללבטיו של שוטר ששרוי במחלוקת קשה בינו לבין עצמו לגבי זהותו.עצם זה שהסופר איננו יהודי, עושה זאת למעניין יותר. סוג של מראה, איך אנחנו נראים בעיניי אחרים.
הערה קטנה לאלה שהתקשו עם השמות השבדיים בספריו של לרסון או עם השמות הנורבגיים של נסבו, תתכוננו לשבירת שיניים אמיתית. אמנם בגלל העלילה יש שפע של קליין, וייס, קפלן וכו', אך לא חסרים גם סילנפאא, לינונלאולו ומרימיאהקאטו. לא פלא שהם חייבים סאונה...
למי שרוצה לדעת יותר, מצ"ב רעיון עם הארי ניקאנן מ- "The Times of Israel" (מי ידע שקיים כזה דבר?) שכותרתו: Finland’s Jewish answer to ‘The Girl With the Dragon Tattoo’'http://www.timesofisrael.com/finlands-jewish-answer-to-the-girl-with-the-dragon-tattoo/

יהודים-פינים, ערבים, ישראלים, טרוריסטים, סוחרי סמים, המוסד, אל-קעידה, המשטרה הפינית, ארגוני ביון סקנדינביים ומעל כולם: קצין משטרה יהודי-פיני שמנסה לפתור שרשרת רציחות בהלסינקי וסביבתה... אכן סלט מעניין הכין לנו הסופר הפיני הארי ניקאנן.

הסיפור עצמו שיגרתי למדי, אבל קיימים בו שני אלמנטים שמעניקים לו נופך מיוחד:
* ההומור הדק והסרקסטי (לעיתים גם המקאברי) המשובץ בספר בנדיבות - בניגוד לרצינות התהומית והעגמומיות הקיימים ברוב ספרי המתח הסקנדינבים.
* האפשרות לראות מבעד לעיניים אירופאיות איך מצטייר המאבק הישראלי בטרור כשהוא מתנהל במדינות אירופה (וזה לא תמיד מחמיא לישראל).

הסיפור מתרחש בין ראש השנה ליום כיפור, שהם הימים הנוראים לקהילה היהודית בהלסינקי והלילות הנוראים לקצין המשטרה היהודי, רווק בן 40, שצריך לפתור במקביל לרציחות גם כמה בעיות אישיות ומשפחתיות.
הסופר הפיני החי בגרמניה ביצע כנראה תחקיר מעמיק על מנהגי היהודים והחגים היהודיים אותם הוא מפרט בהרחבה יתרה, אם כי צריך לזכור שהספר נכתב עבור קהל הקוראים האירופאי.

לסיכום: מותחן קצר (230 ע') הומוריסטי ומהנה, עם לא מעט טוויסטים בעלילה והכי חשוב: הגיבור הוא "משלנו".

משאלה: הסופרים הסקנדינבים מאוד אוהבים סדרות של ספרי מתח עם אותו חוקר/ת. אבל פרט ליו נסבו, מנקל וטרילוגיית המילניום של לרסון לא זכינו לקרוא אף ספר המשך מבין מבול ספרי המתח שהציפו אותנו בשנים האחרונות. כך לדוגמא יצא רק הראשון בסדרת מרטין בק של הצמד מאי-שובל, הראשון בסדרת מאריה קאלו של לינה להטוליינן והיו עוד. אני מקווה שהפעם הוצאת סלע תמשיך במצווה ותוציא לאור את המשך עלילות קצין הבילוש היהודי ארי קפקא [מה יש לממציאי בלשים עם השם קפקא? ארי קפקא, לאה קפקא מ"תמרות עשן"... ואולי גם פרנץ קפקא היה בלש].

הארי ניקאנן, סופר פיני כתב כבר יותר מ-30 ספרים. זהו ספרו הראשון שמתורגם לעברית. ניקאנן היה שנים רבות כתב פלילים בעיתון פיני. כל זאת השגתי מגוגל כמובן. נזקקתי לגוגל בגלל שהספר שהחזקתי ביד , נכתב בכריכה האחורית שלו שזה מותחן סקנדינבי שכתוב לפי מיטב המסורת של הספרות מסוג זה. ולאור ספרים קודמים שקראתי מפרי עטם של סופרים סקנדינבים שמחתי לקראת הספר .
לאחר הפתיחה המפתיעה גיליתי שמדובר בספר מתח בלשי אודות חקירה משטרתית בפינלנד. השוטר החוקר הוא יהודי (נדיר כנראה בסקנדינביה)שבעצם חוקר מקרה שבו מעורבים יהודים וערבים. כמה לא מפתיע לקורא הישראלי שהסכסוך יגיע לאדמת אירופה כשמתקבצים לשם יהודים ,ישראלים וערבים, אולי לקורא הסקנדינבי זה מיוחד ,חריג ומסקרן, אבל לא לי .הספר גדוש בסממנים יהודיים ,כמו למשל , שם הספר שלקוח מהמושג : הימים הנוראיים , שזה גם פרק הזמן שבו העלילה מתרחשת. כנראה שזו הסיבה שרק הספר הזה של המחבר ניקאנן תורגם לעברית. ההיתי שמחה אם היו מתרגמים עוד ספרים שלו.
הספר היה מותח ,קליל ,אבל הנושא ידוע ומוכר מהאקטואליה.

הספר מבטיח ומקיים שעתיים נחמדות של חיפוש אחר אלה שמתו ואלה שהרגו אותם, וחוקר אחד ששמו אריאל קפקא... מה נאמר תערובת מצויינת. במהלך הקריאה ניתנים קצת הסברים על מנהגים יהודיים בגלות, כמו למשל מהו מניין, ואיך פותרים מחסור בעשרה גברים לתפילה בכמה ממדינות העולם (מסכימים למנות גם נשים). או למשל שאחרי סעודה מפסקת בערב יום כיפור לוקחים מונית ונוסעים הביתה. ככה זה בגלות. יש מוסד, יש יחידות ביון פיניות ושבדיות, יש רבי ויתמות, וגעגועים וזכרונות ילדות.
ויש בעיה עם התרגום. הספר יצא במקורו בפינית, ותורגם לאנגלית וממנה לעברית. כל הרקה מכלי לכלי מצננת את טמפרטורת הנוזל בכלי, את זה כבר למדנו מזמן. אז מה עושים עם משפט כמו " אל תתמהמה. אגב, איך אתה מתכוון להגיע לאנשהו? אריה לקחה את האוטו".(עמ' 41). אני מבקשת להכיר אישית את השוטר שאומר לחברו "אל תתמהמה" ואחר כך אומר "להגיע לאנשהו".זו דוגמה אחת מיני רבות לעניין המשלבים הלשוניים בתרגום, שנראים לא הולמים ולא מדוייקים. אבל ייתכן שבשל העובדה שמדובר בספר מתח היה מי שחשב שאין טעם להשקיע עוד מעט עבודה ולשייף את התרגום כך שתתקבל תוצאה מיטבית. בכל אופן העובדה שהנרטיב בכללו הוא בעדנו הפכה אותי לקוראה מפוייסת. מצאה חן דמותו של הדוד דניס שאומר "תמיד חשבתי שיום יגיע ואעלה לארץ המובטחת. ביליתי שם חצי שנה בשנות ה-50, סללתי כבישים. אבל זה הספיק לי. ביקרתי שם לפני שלוש שנים והכול היה גרוע עוד יותר, בעיקר האווירה הכללית של שנאה, אבל הדבר שהפריע לי יותר מהכול היה החום. ...אני מאמין באמת ובתמים שאלוהים היה יכול למצוא פינה טובה יותר לארץ המובטחת"...(עמ 151). בעניין זה אני ממש איתו. למדתי גם ששם רע יכול להיות כיסוי מצויין עבור עסקי הביון ושבארצות העולם היהודים נדמים כמי שתמיד יסייעו לבני עמם בעת צרה.

למה, למה הייתי צריכה את הספר הזה שיקלקל את הרושם הטוב שיש לי על הספרות הסקנדינבית??

ספר שמתיימר לערבב את העולם הנורדי הקר והשליו עם הסכסוך הערבי ישראלי החם והבוער בשילוב עסקאות סמים מפוקפקות.
שוטר יהודי בפינלנד שחוקר פרשיית רצח מרובת קורבנות ערבים ויהודים בערבו של יום כיפור.
כמה טוב כבר יכול לצאת מזה?

הקהילה היהודית....יוצאת רע...מכסה על פשעים רק כי מבצעיהם יהודים.
משטרת הבטחון הפינית...יוצאת רע....משתפת פעול העם האוייב.
המוסד...יוצא רע...סוכנים שלומיאלים, תוכניות כושלות.
כולם יוצאים רע ובעיקר הספר עצמו!
שפה פשוטה, דיאלוגים שטחיים, היסקים לא אמינים.

התוצאה....כמו היומרה....מבולבלת, רדודה, לעיתים מטופשת להחריד.

חבל.

ספר בלש מפינלנד - שמות חדשים לשבור את השיניים. הפעם מדובר על בלש יהודי - פיני שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. בעל חוש הומור עצמי מפותח. יותר מאשר הייתי שרוי במתח, חייכתי לא מעט לתיאורים שלו ולאירוניה העצמית שלו. קצת יותר מדי פרטים לגבי הדמויות המעורבות באירוע - הייתי אומר שאיבדתי קצת את ההקשרים. אהבתי מאוד את דמותו של הדוד דניס עם ניסיון החיים המפוכח שלו. זה לא ספר ממיטב הספרות הבלשית הסקנדינבית אבל מאוד חביב והתיאור שלו את הקונספירציה הישראלית מחד ואת התחמנות של אנשי הקהילה היהודית בהלסינקי מפגינה הכרות בכלל לא רעה עם הנושא.

קשה לי כישראלי שאינו נתמך על ידי הקרן לישראל חדשה לבודד את רגשותי.
מאידך , הסיפור של בן זיגייר או "האסיר X" גם הם אינם תורמים רבות לשיפוט ברור.
הביקורת שלי נתחלקת לשניים , ועליכם הקוראים אותה לשפוט הן לאיכותה והן לטיבו של הספר.
הסיפור הוא על בלש יהודי בפינלנד שמגלה סידרת רציחות מזוויעות, בשיטה התקנית במערבונים וספרות מתח ישנה : "גוויה בכל עמוד שלישי".
אנשים רעים מאוד ובלש ישר דרך, הגון, ונאמן ליעודו כפיני, שוטר ולבסוף יהודי.
היות והנרצחים ערבים, הבלש יהודי, מתווספים עוד גורמים וביניהם המוסד.
לא אמשיך יותר כי זה יחשוף את הסיפור והעלילה.
בכל מקרה, מתגלה כאן שלימזליות של המוסד, התארגנות יהודית כמעט כמו הפרוטוקולים של זקני ציון. ו" בן זיגייר ישראלי פיני".
יש כאן תערובת של סיפור לילהאמר,האיש במיזוודה ( או חטיפת אייכמן), החיסול של מבחוח בדוחא ועוד ועוד.
סלט אהוד על קוראים "אוהבי ישראל" בחו"ל ( אני מאמין לאלו שטוענים כי הוא הצלחה שם), ושלומי אמונם בארץ.
זה חלק ראשון.
מבחינה ספרותית הספר הוא בלש "סטנדרטי" לגמרי.
המון ארועים, תפניות מהירות בעלילה, זיהוי מהיר,אנשים רעים ומעכבי חקירה, בקיצור מתאים לטלויזיה.
יש בו הקצנה של תיאורים ומעשים. למשל מדוע שסוכן מוסד ישחית גופה אחרי שהרג אותה? ועוד ועוד.
ואם לסיים באימרה שלצערי איננו משתמשים בה כיום: "ולהקורא יערב".