"הגישה של אדם כלפי מדינת ישראל הייתה עניין רגיש אחר: האם כל הפעולות של מדינת ישראל מקובלות, רק מכיוון שהן מבוצעות על ידי ישראל ופוליטיקאים שלה, המנהיגים והחיילים? ברור שלא כל היהודים הסכימו עם הפוליטיקה בשטחים כבושים, אבל מצד שני רבים מאיתנו, כמו טביה החולב ומשאו, מאזנים בין המסורת לפטריוטיות. מצד אחד... ממצד שני..." עמ' 216
זהו בעיניי אחד ממשפטי המפתח של הספר. הציטוט הוא מפי ארי קפקא, שוטר פיני

יהודים-פינים, ערבים, ישראלים, טרוריסטים, סוחרי סמים, המוסד, אל-קעידה, המשטרה הפינית, ארגוני ביון סקנדינביים ומעל כולם: קצין משטרה יהודי-פיני שמנסה לפתור שרשרת רציחות בהלסינקי וסביבתה... אכן סלט מעניין הכין לנו הסופר הפיני <mark>הארי ניקאנן</mark>.

הסיפור עצמו שיגרתי למדי, אבל קיימים בו שני אלמנטים שמעניקים לו נופך מיוחד:
* ההומור הדק והסרקסטי (לעיתים גם המקאברי) המשובץ בספר בנדיבות - בניגוד לרצינות התהומית

<mark>הארי ניקאנן</mark>, סופר פיני כתב כבר יותר מ-30 ספרים. זהו ספרו הראשון שמתורגם לעברית. ניקאנן היה שנים רבות כתב פלילים בעיתון פיני. כל זאת השגתי מגוגל כמובן. נזקקתי לגוגל בגלל שהספר שהחזקתי ביד , נכתב בכריכה האחורית שלו שזה מותחן סקנדינבי שכתוב לפי מיטב המסורת של הספרות מסוג זה. ולאור ספרים קודמים שקראתי מפרי עטם של סופרים סקנדינבים שמחתי לקראת הספר .
לאחר הפתיחה המפתיעה גיליתי שמדובר בספר מתח בלשי או

מתחיל טוב, דווקא. בלש משטרה יהודי בפינלנד חוקר רצח של ערבים.
ככל שהעלילה מתקדמת כך אני מבינה שעם כל התחקירים שעשה הסופר (הלא יהודי) על העם היהודי הוא רק הצליח ליצור ערימת קלישאות וסטריאוטיפים, וחבל.
העלילה לא רעה.
המון טעויות בעברית (זכר/נקבה, שכר/השכיר...). הייתי חושבת שזה נובע מתרגום הטלפון-שבור (מאנגלית, במקום בפינית), אבל אין שום הצדקה לטעויות כאלו בספר קריאה.
אם הקורא אינו יהודי או ישראלי

הספר מבטיח ומקיים שעתיים נחמדות של חיפוש אחר אלה שמתו ואלה שהרגו אותם, וחוקר אחד ששמו אריאל קפקא... מה נאמר תערובת מצויינת. במהלך הקריאה ניתנים קצת הסברים על מנהגים יהודיים בגלות, כמו למשל מהו מניין, ואיך פותרים מחסור בעשרה גברים לתפילה בכמה ממדינות העולם (מסכימים למנות גם נשים). או למשל שאחרי סעודה מפסקת בערב יום כיפור לוקחים מונית ונוסעים הביתה. ככה זה בגלות. יש מוסד, יש יחידות ביון פיניות ושבדי