ביקורת ספרותית על הלילות הנוראים מאת הארי ניקאנן
ספר לא משהו

---

קשה לי כישראלי שאינו נתמך על ידי הקרן לישראל חדשה לבודד את רגשותי.
מאידך , הסיפור של בן זיגייר או "האסיר X" גם הם אינם תורמים רבות לשיפוט ברור.
הביקורת שלי נתחלקת לשניים , ועליכם הקוראים אותה לשפוט הן לאיכותה והן לטיבו של הספר.
הסיפור הוא על בלש יהודי בפינלנד שמגלה סידרת רציחות מזוויעות, בשיטה התקנית במערבונים וספרות מתח ישנה : "גוויה בכל עמוד שלישי".
אנשים רעים מאוד ובלש ישר דרך, הגון, ונאמן ליעודו כפיני, שוטר ולבסוף יהודי.
היות והנרצחים ערבים, הבלש יהודי, מתווספים עוד גורמים וביניהם המוסד.
לא אמשיך יותר כי זה יחשוף את הסיפור והעלילה.
בכל מקרה, מתגלה כאן שלימזליות של המוסד, התארגנות יהודית כמעט כמו הפרוטוקולים של זקני ציון. ו" בן זיגייר ישראלי פיני".
יש כאן תערובת של סיפור לילהאמר,האיש במיזוודה ( או חטיפת אייכמן), החיסול של מבחוח בדוחא ועוד ועוד.
סלט אהוד על קוראים "אוהבי ישראל" בחו"ל ( אני מאמין לאלו שטוענים כי הוא הצלחה שם), ושלומי אמונם בארץ.
זה חלק ראשון.
מבחינה ספרותית הספר הוא בלש "סטנדרטי" לגמרי.
המון ארועים, תפניות מהירות בעלילה, זיהוי מהיר,אנשים רעים ומעכבי חקירה, בקיצור מתאים לטלויזיה.
יש בו הקצנה של תיאורים ומעשים. למשל מדוע שסוכן מוסד ישחית גופה אחרי שהרג אותה? ועוד ועוד.
ואם לסיים באימרה שלצערי איננו משתמשים בה כיום: "ולהקורא יערב".

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על הלילות הנוראים