ביקורת ספרותית על הלילות הנוראים מאת הארי ניקאנן
ספר בסדר

---

הספר מבטיח ומקיים שעתיים נחמדות של חיפוש אחר אלה שמתו ואלה שהרגו אותם, וחוקר אחד ששמו אריאל קפקא... מה נאמר תערובת מצויינת. במהלך הקריאה ניתנים קצת הסברים על מנהגים יהודיים בגלות, כמו למשל מהו מניין, ואיך פותרים מחסור בעשרה גברים לתפילה בכמה ממדינות העולם (מסכימים למנות גם נשים). או למשל שאחרי סעודה מפסקת בערב יום כיפור לוקחים מונית ונוסעים הביתה. ככה זה בגלות. יש מוסד, יש יחידות ביון פיניות ושבדיות, יש רבי ויתמות, וגעגועים וזכרונות ילדות.
ויש בעיה עם התרגום. הספר יצא במקורו בפינית, ותורגם לאנגלית וממנה לעברית. כל הרקה מכלי לכלי מצננת את טמפרטורת הנוזל בכלי, את זה כבר למדנו מזמן. אז מה עושים עם משפט כמו " אל תתמהמה. אגב, איך אתה מתכוון להגיע לאנשהו? אריה לקחה את האוטו".(עמ' 41). אני מבקשת להכיר אישית את השוטר שאומר לחברו "אל תתמהמה" ואחר כך אומר "להגיע לאנשהו".זו דוגמה אחת מיני רבות לעניין המשלבים הלשוניים בתרגום, שנראים לא הולמים ולא מדוייקים. אבל ייתכן שבשל העובדה שמדובר בספר מתח היה מי שחשב שאין טעם להשקיע עוד מעט עבודה ולשייף את התרגום כך שתתקבל תוצאה מיטבית. בכל אופן העובדה שהנרטיב בכללו הוא בעדנו הפכה אותי לקוראה מפוייסת. מצאה חן דמותו של הדוד דניס שאומר "תמיד חשבתי שיום יגיע ואעלה לארץ המובטחת. ביליתי שם חצי שנה בשנות ה-50, סללתי כבישים. אבל זה הספיק לי. ביקרתי שם לפני שלוש שנים והכול היה גרוע עוד יותר, בעיקר האווירה הכללית של שנאה, אבל הדבר שהפריע לי יותר מהכול היה החום. ...אני מאמין באמת ובתמים שאלוהים היה יכול למצוא פינה טובה יותר לארץ המובטחת"...(עמ 151). בעניין זה אני ממש איתו. למדתי גם ששם רע יכול להיות כיסוי מצויין עבור עסקי הביון ושבארצות העולם היהודים נדמים כמי שתמיד יסייעו לבני עמם בעת צרה.

» ביקורות נוספות של גדפ
» ביקורות נוספות על הלילות הנוראים