ביקורת ספרותית על אלנבי מאת גדי טאוב
ספר טוב

---

היה לי קשה לדרג את הספר, אבל היה צורך להחליט בין "בסדר" לבין "טוב" ובחרתי באחרון. שמעתי פעם שהרעיון של מרטין קרוז-סמית שכתב את הספר "גורקי פארק" היה למקם סדרה בלשית-משטרתית בעולם לא מקובל: במוסקבה של לפני התמוטטות הקומוניזם. גם כאן אפשר היה לחשוב על הספר "אלנבי" כספר מתח (ויש בספר סיפור מתח) הממוקם באיזור העבריינות ומועדוני הסקס של תל אביב. ולמרות שהעלילה הבסיסית של הספר היא מעניינת - מה שמשתלט זה סיפור הסצנה של מועדוני הסקס.
קשה היה לקרוא את זה. המון סקס, אבל לא ארוטי. מין סקס קיצוני, מתבצע בתדירות ובסגנון של פולחן, כסדר יום מחייב, כפורקן - ללא רגש כמעט. גם הרומנים בין הזוגות אינם רומנטיים, למעט אולי כמה קטעים בסיפור של נוקי. אלימות יש, אבל היא מרוכזת בדמות יחידה, שמקרינה בעיקר אלימות פיזית, פשוטה. גם הרעים שמאכלסים את הספר אינם רעים באמת: הם נראים אנושיים, רציונליים, כאלו שמשחקים את המשחק אבל בלי רוע אמיתי. אולי סתם חלשים שמסתגלים לחוקי הסביבה. אפשר בקלות להזדהות איתם. ובסה"כ כולם נראים מוכי-גורל על החיים שבהם הם שוהים, ללא עתיד, ללא משמעות, ללא אהבה, כמעט ללא רגש.
אז זהו המצב האמיתי, או שזה העולם שיצר טאוב? קשה להבין עד כמה הדמויות נבנו כך בכוונה או שקצרה ידו של הסופר. אבל לזכותו יש לומר שהוא מצייר תמונה כבדה, שלימה, עקבית לכל אורכה, של מציאות, מבחילה ככל שתהיה, והרושם של מציאות זו חודר לנשמה. וכמובן יש לו יכולת לספר את הסיפור בצורה מרתקת, סוחפת, שמתגברת על הדיכאון שמשרה אותה סביבה.

» ביקורות נוספות של דורון נחמני
» ביקורות נוספות על אלנבי