• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אלנבי

אלנבי

מאת גדי טאוב

הביקורת של ר י נ ת

תמונה של ר י נ ת
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
אלנבי

אלנבי

מאת גדי טאוב

הביקורת של ר י נ ת

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של ר י נ ת
הוצאה לאור:ידיעות ספרים
שנת הוצאה:2009
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אביב
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 5 שנים

“המנחה בסדנת כתיבה מסויימת אמר לי פעם: כל פעם שאני קורא קטע שלך אני מדמיין איזה באר בניו יורק. תנסה ל”

5/33
ביקורות על אלנבי
הבאה
דורון נחמני
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 15 שנים•1 דקות קריאה

וואו כמה אקשן, מתח ופחד קיים בספר הזה.
אין רגע משעמם, הרוב נע סביב חיי הלילה באלנבי.
מועדוני חשפניות, צעירים מסוממים, בריונים מאפיונרים, סקס ועוד.

היו לא מעט קטעים עם תיאורי מין נועזים ביותר, לא הייתי ממליצה לבני נוער לקרוא בשל הגזמת יתר.
הספר מעניין ומרתק, חושף נושאים על בתי בושת, סרסורים, פרוצות, וכל המתרחש במועדוני הלילה.

כאב לי הלב לקרוא על הנערה החרדית שנאנסה ע"י אחיה, סולקה מביתה ומשפחתה עקב גילוי עריות שלא באשמתה.
כאב לי על אותן נערות שבאו ממשפחות הרוסות, עם בעיות נפשיות חמורות, עברו התעללויות רבות, לא קיבלו חום, אהבה, עזרה ותמיכה.

הספר כתוב באופן מרתק, סוחף, מעניין וכואב.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של marina_st
marina_st
תמונה של בוקי
בוקי
תמונה של עמיר
עמיר
תמונה של נולי
נולי
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של מיכל
מיכל
תמונה של נדיה
נדיה
9קוראים|גיל ממוצע44|89%נשים

על המבקרת

תמונה של ר י נ ת

ר י נ ת

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
281 ביקורות•2 נבחרות•1,895 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•ספרות קלה - רומנים
תמונה של ר י נ ת
ר י נ ת
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות281
ביקורות נבחרות2
לייקים שקיבלה1,895
דירוג ממוצע3.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת110ספרות מקורית60ספרות קלה - רומנים29

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של ר י נ ת

הייתי מסאית לבנה

הייתי מסאית לבנה

קורין הופמן

וואו איזה ספר מדהים, לא יכולתי להניח אותו לרגע, סיפור עוצר נשימה.

אני מאוד אוהבת לקרוא ספרי ביוגרפיה, סיפורים אמיתיים מהחיים, זה מושך ומעניין אותי מאוד.

מסופר על בחורה שוויצרית שנוסעת לטיול עם החבר שלה לקניה, שם היא פוגשת בחור אפריקני ומתאהבת בו, היא עוזבת את החבר שלה, את משפחתה, עבודתה וחייה הקודמים למען אהובה האפריקני.

היה כל כך מרגש לקרוא על התהליך שהיא עוברת למענו, לחיות בתנאים שלא הכירה, כמה אומץ היה לה לשנות כך את חייה, לא כל אחד היה מוכן לעבור את מה שעברה, אך האהבה שלה הייתה עזה, היא חייה למענו בלבד.

בסיפור קיים מתח בלתי רגיל, כשהיא הייתה טסה לשוויץ לעשות כמה סידורים, הם היו מתכתבים, הם חיו בתקווה שהמכתבים יגיעו אחד לשני, לא היו אז טלפונים ניידים.
בתחילת הסיפור הבחורה מספרת שהיא לא ידעה לדבר אנגלית, הוא לא ידע אף שפה אחרת, הם דיברו בסימני ידיים ובתנועות גוף.

אהבתי מאוד את הספר המיוחד הזה, הצטערתי שסיימתי אותו, אני יכולה רק לקנא במי שיתחיל לקרוא אותו, ממליצה באהבה רבה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
להתחיל מחדש

להתחיל מחדש

ניקולס ספארקס

כל פעם מחדש שאני מגלה ספר חדש ונוסף של ניקולס ספארקס, יש לי צורך מיידי לקרוא אותו, אני יודעת מראש שלא אתאכזב, שאהיה מרותקת מהדף הראשון ועד האחרון, וכך היה גם בספר הנפלא והמיוחד הזה.

הספר הזה "להתחיל מחדש" מלמד המון על החיים, לכל אדם יש תקופות בחייו, כאלה שטובות יותר וגם כאלה שפחות, גיבורת הסיפור עברה המון משברים בחייה, בעת הקריאה חשתי לא מעט פעמים בפחד ומתח מהעלול לקרות בהמשך.

בסיפור יש הכל, אהבה קסומה, במקביל אהבה אובססיבית ונוראית, התחלות חדשות, מתח, ריגוש ועוד.

אהבתי מאוד, ממליצה בחום, הנאת קריאה מובטחת.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
אנה פרנק

אנה פרנק

ג'וזפין פול ואנג'לה בארט

אוי אנה פראנק , כמה עצוב היה לקרוא את היומן הזה.

בכל פעם מחדש אני מגלה עוד ועוד סיפורים על אנה, יש כאלה עם גרסה דומה, יש כאלה אחרות ושונות.

תמיד רציתי לקרוא את היומן שלה, עניין אותי מה היא כתבה שם בתקופה הכי קשה בחייה.
בעקבות הטיול שעשיתי לפני שבועיים בהולנד, ביקרתי בבית המסתור של משפחת פראנק.
התור היה ארוך, כולם חיכו בסבלנות, בהתרגשות ובסקרנות לראות היכן הסתתרו בני המשפחה.
כשנכנסתי לבית הרגשתי צמרמורת, הלב כאב לי, התבוננתי על הכל , לא רציתי לפספס כלום.
כשהגעתי לקומה העליונה, היה מונח בצד ספר אורחים, כל מי שרצה לכתוב בספר, היה מוזמן בשמחה.
כשילדיי ראו אותי אוחזת בעט וכותבת בספר, הם מייד אמרו לי, אמא גם כאן את כותבת ביקורת? זה לא אתר הסימנייה, עניתי להם שחשוב לי לכתוב מהלב, את מה שאני חשה במקום הזה.

כשחזרתי לארץ, מיהרתי לספרייה בכדי להשאיל את הספר.
את היומן קיבלה אנה ליום הולדתה ה- 13.
במשך שנתיים היא כתבה ביומנה הכל, בתחילת כל קטע, היא פונה אל ידידתה המדומה קייטי.
היא כותבת על ילדותה, על המחבוא, על היחסים בין הוריה ואחותה, על שאר המסתתרים בבית, על פטר ידידה שבו היא מתאהבת במשך הזמן, על החששות פן יפלשו לביתם, יתפסו אותם וייקחו אותם לגטו.

כל כך כאב לי לדעת שילדה בגיל 13 צריכה להתמודד עם פחד תמידי, רעב בלתי נשלט, שעמום נוראי, חרדות וסבל רב, וכל זה מפני שהם יהודים.
הקטעים ביומן ששברו אותי, היו אלה שאנה חושבת ומקווה לטוב, היא מתכננת מה יהיה כשהמלחמה תסתיים, היא בונה לעצמה עתיד, חולמת ושואפת להיות עיתונאית או סופרת, חולמת איזו אמא היא תיהיה עבור ילדיה ועוד. אני קוראת ודומעת, הלב כואב לי, אני יודעת מראש את סוף הסיפור.

הכי עצוב בסיפור, שאחרי שנתפסו משפחת פראנק והועברו לגטו, הם מתו דווקא ממחלת הטיפוס, חודשיים לפני תום המלחמה, רק אוטו פראנק האב שרד, ובמשך הזמן פרסם את יומנה של בתו.

יש קטע ביוטיוב, שהוסרט ומדובר מאוד, שרואים את אנה מציצה מחלון ביתה, למרות שהסרטון הוא 20 שניות, צפיתי בו פעם אחר פעם, כל כך מרגש לראות את זה.

ספר שהוא חובה מבחינתי, סיפור שיישאר בליבי לנצח, אין מילים לתאר את גודל הכאב באמת, את אנה פראנק לא אשכח לעולם!

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
העריק

העריק

דניאל סילבה

ספר מתח וריגול.
זה הספר השני של דניאל סילבה שיצא לי לקרוא.
את סוכן במלכוד אהבתי מאוד, הייתי במתח תמידי, כשראיתי את הספר החדש הזה העריק, מייד לקחתי אותו, הייתי בטוחה שאסחף כמו בספר הקודם, הסיפור הזה למעשה בחלקו מאוד סוחף, היו קטעים של מתח, פחד ופעימות לב מואצות, במקביל היו המון קטעים של חקירות בעקבות היעלמותו של סוכן רוסי שנקרא העריק, רוב הזמן הסתקרנתי לגביו, מה יהיה כשימצאו אותו?, אך כל נושא החקירות נמרחו יתר על המידה הרצויה והנכונה.

בסך הכל הספר בסדר, לא מעבר לזה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
האי של סופייה

האי של סופייה

ויקטוריה היסלופ

בעקבות המלצות רבות על הספר, הייתי חייבת לקרוא גם אותו, האמת שהתאכזבתי.
לא רותקתי, לא נסחפתי, הסיפור לא ממש עניין אותי, זה לא מסוג הספרים שאני אוהבת לקרוא.
כמה אפשר לסחוב את נושא המצורעים? זה נמרח כל כך, חשבתי שלקראת הסוף יהיה משהו שונה ומעניין, הסוף לא מפתיע, מאופן הקריאה ניתן בערך לדעת מה סוף הסיפור.
מצטערת לא התחברתי ולא התלהבתי.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
כבר לא שם

כבר לא שם

גלית אלדר

התלהבתי כרגיל מהכישרון כתיבה הסוחף של גלית אלדר.
מרוב שהספר מיוחד באמת, לא יכולתי שלא לקחת אותו איתי לחו"ל, בכל הזדמנות שהייתה לי, הייתי קוראת כמה עמודים, יש לציין שבטיסה לא השתעממתי כלל.

בסיפור יש המון רגעים של אושר ושמחה, במקביל גם עצב, אכזבה וייאוש.

גיבורת הספר היא בחורה נשואה, מצליחה מאוד בקריירה שלה, החיים שלה רגועים וטובים, עד שיום אחד מופיע במפתיע חברה לשעבר, הם היו אמורים להינשא ואז הוא נעלם.
אחרי שנים רבות שהוא נעלם מחייה ללא שום הסבר, היא מוצאת את עצמה חוזרת לעבר, מנסה לדעת מה קרה לו, מדוע הוא ברח, היא סקרנית ופגועה, מחליטה לברר איתו את העניין.

הסיפור מרגש מאוד, מותח ומסקרן, מראה שלא הכל בחיים הולך כפי שרוצים, לדעת לקבל ולהסתדר עם הקיים, עדיף לא לחפור יותר מידיי בעבר, מה שהיה נשאר בלב ובזיכרון, צריך להמשיך הלאה ולזרום עם החיים.

שם הספר "כבר לא שם" אומר המון.
ממליצה בחום, אהבתי מאוד.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
מופקרות

מופקרות

ענת גור

אוי ואבוי, אני קוראת ולא מאמינה למה שרואות עיניי.
ענת גור כתבה את הספר הזה, בשילוב של ראיונות עם נשים שעסקו בזנות, ובתחקירים שונים שערכה.

היה לי מאוד עצוב לקרוא על הנשים האומללות, שמילדות התעללו בהן מינית, ניצלו אותן, הן חיו בתוך משפחות הרוסות, הוזנחו והושפלו, לא היה מי שיגן עליהן ויתמוך בהן.

בעקבות ההתעללות, הופכות הילדות לנערות שעובדות בכביש, לחלקן יש סרסור שגם מנצל אותן, הן משתמשות בסמים בכדי לברוח מהעולם האכזרי שהן חיות בו.

לא מעט פעמים סגרתי את הספר, לא יכולתי להמשיך לקרוא, חשתי את הלב מתכווץ ועומד להתפוצץ מכאב, אך הסיפור מסקרן ומעניין לדעת מה קורה בהמשך.

הספר עצוב, מזעזע ומצמרר, העיסוק בזנות זה אחד הפשעים החמורים שיש, תוצאה מכך נגרם הפרה של ערכי השוויון וכבוד האדם, התופעות אכזריות, העבדות בכפייה, שיטות העינויים , אונס ולא מעט פעמים של מקרה רצח.

למרות שנורא קשה לקרוא את הספר הזה, אני ממליצה לקרוא אותו.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
פול מון

פול מון

גלית אלדר

התמכרתי לספרים של גלית אלדר, היא כותבת באופן מרגש ומפתיע, היא מכניסה את הקוראים לעולם אחר, היא כותבת על תאילנד וממחישה את המקומות הקסומים שם, בעת הקריאה הרגשתי שאני נמצאת שם וצופה במתרחש.

התמגנטתי דף אחר דף, לא יכולתי להניח את הספר מהיד, קיים בספר סיפורי אהבה שונים, אכזבות, ייאוש, תקווה בלב, קנאה, בגידה ועוד.

אהבתי מאוד, ממליצה באהבה.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת
האסירה

האסירה

מליכה אופקיר

סיפור אמיתי של מליכה אופקיר .
בגיל חמש היא נמסרה לאימוץ בארמון המלוכה ברבאט.

הסיבה העיקרית שהספר הזה נכתב היה שחרור מועקה של גיבורת הספר.
היא מספרת תחילה על החיים בארמון, בשלב מאוחר יותר היא מספרת על הימים הנוראיים שעברה בכלא עם משפחתה.

הסיפור ברובו מעניין ומסקרן, במקביל היו המון קטעים מעייפים שנמרחו וגרמו לי לשעמום.

אחד הקטעים הכי כואבים בסיפור היה ההוצאה להורג של אביה, היו לי דמעות בעיניים כשהיא מתארת את הזוועה שראתה את אביה ללא רוח חיים, גופו מחורר מכדורי ירי.

סיפור שיש בו המון עצב, ייסורים, סבל, מועקה, תסכול ועוד.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ר י נ ת

ביקורות נוספות על "אלנבי"

אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

לכל החברים שבת שלום.
חזרתי, הייתי קצת מנותק בחודשים האחרונים עד כדי שיתוק מוחין כמעט, שכל מה שרץ לי בראש
ומול העיניים , זאת המלחמה הנוראית הזאת של צוק איתן.
עכשו אני מרגיש שסוף סוף קצת השתחררתי מזה.
התחלתי מן הקל לכבד.
הספר הזה מסתובב אצלי בבית כבר כמה שנים.
לא יודע למה קניתי, אולי סתם כי זה היה במבצע, אבל מה שבטוח שנושא חיי הלילה של ישראל , ממש ממש לא
עינינו אותי, לא אז ולא כיום.
באופן כללי, לא ביקרתי רבות בדיסקוטקים או בכל מקום אחר שבו מתערבבת מוסיקה רועשת, אלכוהול , ולעיתים קרובות סמים.
עולם הלילה של הסקס גם כן לא משך איתי ובאופן עקרוני אני לא כל כך אוהב את הסחר במין והבהמיות שנילוות לזה.
כך שכבר מראיה ראשונה היו די הרבה בלמים לקריאה בספר הזה.
אולם חברים, וזאת ההפתעה הגדולה, הסיפור העלילתי ממש לא רע, והוא די כובש ומרתק.
יש בו תערובת מעניינת של מתח, תאווה, ספור של יחסים בין אנשים על רקע עולם הבילוי הלילי.
לדעתי ניתן אפילו למצוא בסיפור דרמה המסופרת בצורה יפה.
אינני יכול להגיד שזהו ספר ברמה מאוד גבוהה, אך הוא נקרא בכיף ומעביר את השבת בסבבה.
שבת שלום לכולם,
טוביה

לפני 11 שנים•
★★★★★
•tuvia
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

ליד החיים שלנו, ממש בצד, לפעמים קצת ימינה, לפעמים קצת שמאלה, אבל לרוב למטה, יש חיים אחרים. יש אנשים שחיים חיים אחרים לגמרי מאלה שאנחנו מכירים. חיים אינטנסיביים יותר, חיים על הקצה, חיים עם חוקים אחרים. חיים של סמים, אלימות, זנות וכל היתר. בחיים האלה יש קודים חברתיים אחרים ואם אחד מין הישוב כמוני או כומך נחשף לחיים האלה, הוא יכול לעשות אחד מהשלוש: או להיבהל\להתעלם ממה שהוא רואה, או להיות מוקסם ומסוקרן או וזו האופציה המסוכנת ביותר: לפסוע פסיעה גדולה לתוך אותו עולם מקביל. למה זו האופציה המסוכנת ביותר? כי אחד כמוך וכמוני לא בהכרח בנוי לאטמוספרה של יקום מקביל זה. ספרו של גדי טאוב, עוסק בעולם הזה, סביב אלנבי, מועדוני החשפנות וחיי הלילה. חלק מהדמויות הם דמויות מהמציאות המקבילה הזו, אבל חלק לא. אותו דיסוננס מזמן לנו עלילה פתלתלה, אם כי לרוב צפויה, של סערות רגשות, פשע תשוקה וכל מה שאמור להחזיק סיפור טוב. ניכר שנעשה תחקיר, הדמויות משכנעות ברובן, הכתיבה עובדת. אבל, בכל זאת הספר לא באמת עובד. קשה לי להגיד למה. כנראה בעיה של אמינות לא השתכנעתי משרטוט עולמם הפנימי של דמויות החשפניות השונות בספר, וניכר שלא נעשה מאמץ אמיתי לקלף את מורכבות עולמם הפנימי. המספר, מספר לנו את מה שהן מספרות לעצמן, ולא הרבה מעבר. היו מספר רגגעים משכנעים בספר הרבה קטעים שהיו כתובים היטב, ואולי גדי דייק בתאוריו, ואני פשוט ממאן להשתכנע. בסוף בחרתי בשלוש כוכבים, אבל הציון האמיתי הוא כנראה שלוש וחצי.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•קורא כמעט הכול
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

המנחה בסדנת כתיבה מסויימת אמר לי פעם: כל פעם שאני קורא קטע שלך אני מדמיין איזה באר בניו יורק. תנסה למקם אותם ברקע תרבותי פחות זר.
העניין הוא, שיש בעיה לכתוב בעברית, בישראל, סיפורים שעוסקים בעולמות השוליים האלה של פשע, חשפניות, אלימות, הימורים, מועדונים אפלוליים, מזימות. יש בעיה כי זה מרגיש זר. הסגנון הזה נוצר במקום אחר ובשפה אחרת, והוא נטוע חזק מאוד ברקע תרבותי אחר. עלילות מתח ופשע מתרחשות בלוס-אנג'לס ובניו יורק, לא בתל אביב.
המכשול העיקרי לטעמי הוא לא בכך ש"דברים כאלה לא קורים פה", כי הם כן. חלק מהמכשול טמון בכך שהעברית הכתובה אינה חופפת לעברית המדוברת. אנשים לא אומרים "עיניה, ידיו, נחיריו" אלא "העיניים שלה, הידיים שלו". אנשים לא אומרים משפטים כמו "בן כלבה מלוכלך שכמוך, אני אדאג שתשב בכלא כל ימי חייך". כשאנשים הולכים ברחוב אלנבי הם לא מרגישים שזה "מסע במורד רחוב התקוות האבודות שהשמש לא זורחת עליו" ולא משנה כמה פואטי כל זה נראה על הנייר, ושככה האמט, פלמינג וסימנון כתבו. אבל יכול להיות שרק ככה אנחנו יודעים לכתוב את זה.
אז מסתבר, שלא. הסיבה שהספר "אלנבי" הוא אוונגרדי, לא פחות, היא שגדי טאוב זונח את חוקי הכתיבה המקובלים והמציא פה שפה ספרותית חדשה עם חוקים חדשים. "אלנבי" כתוב בעברית של פעלים. התמונה נוצרת בעיני רוחו של הקורא באמצעות הפעולות של הדמויות, ולא באמצעות תיאורים שלהן. פסקאות ארוכות מורכבות ממשפטים קצרים מופרדים בנקודה. הדמויות של טאוב אומרות אחת לשנייה דברים כמו: "'פתחו!", "זכור עם מי אתה מדבר", "ערס, אתה. קטעים איתך, אתה." לא צריך לקרוא עד סוף המשפט כדי לשמוע אותו בראש. או, למשל: "אולי כבר פירקתי אותו פעם. אולי לא. לא יודע. נראה שלם. לא צולע. לא צלקות. לא אף שבור. כלום. ערבי חדש מהאריזה."
אפשר לעשות ניסוי: לבחור פיסקה מהספר, לנסות לתרגם אותה לעברית הסכרינית וחסרת-המעוף שמאפיינת כל כך הרבה ספרים שנכתבים כיום, ולראות איך המקור נראה לעומת הניסוי ואיך הפסקה נהרסת.
זו הכתיבה שבה הצליח גדי טאוב לברוא את עולם השוליים האפלולי של האנשים מאחורי התעשייה של אלנבי: בעלי המועדונים, המאבטחים, החשפניות, העובדים, המבלים. לא צריך להגיד משהו כמו 'לאס וגאס זה כאן' כי אין צורך - כאן זה כאן.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אביב
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

גדי טאוב יודע לכתוב. על כך לא צריכה להיות מחלוקת. מי שפותח את הספר הזה של טאוב, יתקשה מאד להניח אותו מן היד. יחד עם זאת, לאחר ש"בלעתי" את הספר מתחילתו ועד כלה, אני חייב לומר שזהו אחד הספרים המוזרים ביותר שקראתי.
סיימתי אותו בתחושת אכזבה ואפילו מפח נפש, ואני אפילו לא בטוח שגדי טאוב אחראי לכך.
מתחילת הספר התגבשה אצלי ההרגשה כי הנושא הסמוי של הספר הוא המוטיב הקתולי של "גאולה דרך הביבים". לאחר שסיימתי לקרוא אותו, אני כבר לא יודע אם הנושא הזה אפילו חלף תחת היד הכותבת של טאוב. בספרים מסוג זה, כמו למשל העוז והתפארת/גרהם גרין, גיבור העלילה נצרף בכור של השפלה, ביזוי וייסורים ובסופו של דבר באמצעותם נגאל ומגלה את עצמו או את המהות ה"קדושה" של קיומו וכך הלאה. טאוב אף הוא, מעביר את גיבוריו דרך הביבים של המועדונים וחיי הלילה של ת"א, אלא שגם אחרי המסע המגעיל הסוטה והעלוב הזה, דמויותיו מתגלות כדמויות שעמקן כעובי הדף ואין בהם מספיק "אנושיות" שיכולה לעניין את הקורא.
בסדרה בריטית זניחה כלשהי מלפני עידן הריאלטי, דנו השחקנים בהפקת סרטים בהם ישחקו ה"גיבורים" האמיתיים של המעשה את תפקידם בסרט. הבמאי שם הגיב על ההצעה הזו באבחנה כי אנשים אמיתיים לא נראים אמינים בסרטים. אצל טאוב, הדמויות משדרות אמינות של 100%. אני מניח כי הן מייצגות באופן אמין לחלוטין את הגיבורים האמיתיים של הסצינה התל-אביבית המתוארת. הבעיה היא, שאנו איננו באים לספרות כדי לפגוש העתקים אחד על אחד של הדמויות שאנו עשויים לפגוש בחיי היום-יום. בספרות חייב להיות לגיבורים משהו מיוחד שיבדיל אותם מן האוסף האקראי של בני אנוש שאנו חולפים לידם יום יום כמו ספינות בערפל. המיסתורין והשלווה של מונה ליזה המצויירת, לא בהכרח נמצאו באשתו הצעירה של מאסטרו דל ג'וקונדו, אותה צייר ליאונרדו. גם כאשר הדמויות ריאליסטיות עד כדי אותנטיות מוחלטת, הסופר חייב ל"חפור" בן עד שתפרוץ אותה "באר חלב באמצע העיר". גדי טאוב לא התכוון או לא הצליח לעשות כדבר הזה. דמויותיו נותרות חד מימדיות, עלובות וזרות לך כמו הומלס שעברת לידו ברחוב.
אולי לפחות תצא מספר זה סדרת טלביזיה טובה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•שוקי שמאל
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

אני מודה, הייתי נגד הספר "אלנבי" של גדי טאוב עוד לפני שבכלל קראתי את הכריכה האחורית שלו. בגלל שהוא זכה לכל כך הרבה פרסום בוואינט, בגלל שהוא דיבר על הרחוב ש"גידל" אותי כשהגעתי לת"א מהפריפרייה, בגלל שכולם כל כך התלהבו ממנו כאילו הוא "באדולינה" או "הנזיר שמכר את הפרארי". כולם התלהבו וזה יצר אצלי אנטי מוחלט, כי אני חייבת למרוד, ללכת נגד הזרם ולא לאהוב מה שכולם אוהבים.

הבוס שלי אמר לי לפני שבועיים שלהיות מרדנית זה נחמד וחינני עד גיל מסוים, הוא טוען שעברתי את הגיל הזה, אני מתחילה לחשוב שהוא צודק.

את הספר בסוף קניתי בביקור הדו שבועי שלי בחנות ספרים (מה לעשות? יש בחורות שמכורות לקניות של בגדים ונעלים, אני מכורה לספרים), הפעם ביקרתי לא בשבילי אלא כדי לקנות מתנות יום הולדת לאנשים שחוגגים יום הולדת בספטמבר ואם אני אחראית על המתנות אז כולם מקבלים ספרים :)
אחד הספרים שקניתי מתנה באו במבצע של 1+1, מהזן האהוב עליי, אז פזלתי לעבר ספרי הקריאה החדשים על המדף ונתקלתי שוב בצבע השחור ירוק של "אלנבי", התלבטתי, היה שם גם ספר ששמתי עליו עין לפני שבועיים, ספרות תרגום. התלבטתי עוד קצת, אני קוראת בעיקר ספרות מתורגמת, נדירה היא ספרות המקור שמרגשת אותי, שמרתקת אותי כמו שמרתקים אותי הסופרים הזרים. התלבטתי עוד קצת, סוף סוף קראתי את הכריכה האחורית ובסוף אמרתי לחברה שבאה לשמור שלא אבזבז חצי מהמשכורת על ספרים, "די למרוד, אולי יש שם משהו, בכל זאת, אלנבי". לקחתי את הספר.

החלטתי לשים אותו בצד ולקרוא אחרי שאסיים ללמוד ואעבור את בחינת הפסיכומטרי. אחרי יום החלטתי לקרוא דף שניים, רק לראות על מה מדובר, יומיים אחרי כבר הגעתי לעמוד 200, סוחף, בלתי ניתן לעצירה, עשה לי מה ש"צבע בכחול וזרוק לים" עשה לי לפני 9 שנים, היפנט אותי, הקסים אותי, שאב אותי והעלים את כל הסביבה. עם כל דף שעבר הרגשתי את אלנבי כמו שהכרתי אותה אז כשרק הגעתי לת"א ועבדתי בבר פחות "סליזי" ממה שמתואר בספר (אבל בהחלט הארדקור בשביל רוב אנשי הלילה הנורמטיביים), אבל את הכל הכרתי, את הדמויות, את הריחות, את המכות, האסלות השבורות בפאב, את האנשים שהלכו לעבודה כשאנחנו רק סגרנו את הבר, זה החזיר אותי שנים אחורה עם טעם חמוץ מתוק אבל עם הנאה צרופה מהקריאה.

ככל שהספר התקדם נשאבתי לתוכו יותר, העלילה התחילה לקבל נפח וצורה, חייתי את הדמויות, השלכתי אותם על בעלי הברים שאני מכירה מהרחוב, כי בדמויות של אריק ועידו יש קצת מכל אחד מהם, הברמנים הזכירו לי חלק מהברמנים שעבדו איתי או כאלה ששירתו אותי ברחוב, ההוויה של הרחוב עוברת בספר בצורה כל כך מציאותית עם תוספת של דמיון שאי אפשר להסביר את זה למי שלא חווה את אלנבי על בשרו, למי שלא סיים משמרת ב6 וחצי בבוקר ועבר לבר בצד השני של הרחוב כדי לשתות איתם עד שיסגרו. סיפורי האהבה בספר והמתח שנבנה עם העמודים כתובים בצורה שונה ומיוחדת, בשונה מרוב הסופרים הישראליים, טאוב הביא זווית אחרת לספר, סיפורי אהבה שזורים אחד בשני בתוספת של קורט סיפור מתח, לא יותר מדי מותח ועיקרי אבל בדיוק במידה שהופכת את הספר מספר סתמי על חשפניות, זיונים, סמים ואלכוהול לספר מתח ואהבה.

טאוב עשה לי את הבלתי יאומן, הכתיבה שלו גרמה לי לרטוט מאושר עם כל דף שעבר ועם העלילה שהתפתחה וכמו שאמרתי, 9 שנים ספר של סופר ישראלי לא גרם לי להתפעל ככה מהתוכן שלו.

מודה. טעיתי. הבוס שלי אדם חכם, אני צריכה להקשיב לו יותר במקום למרוד כל הזמן וללכת נגד הזרם.

"אלנבי" מומלץ לקריאה מכל הלב, הריאות, הכבד האבוד שלי והנשמה.

לקוח מבלוג הביקורות שלי http://cafe.themarker.com/view.php?t=1228885

לפני 16 שנים•
★★★★★
•Reut.Zaro
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

סיימתי לקרוא את הספר בכמה ימים, ואהבתי. כשקראתי את התגובות והביקורות השליליות לרוב, די הופתעתי, אבל כמו כל דבר אחר בחיים, מדובר בטעם אינדיבידואלי של אנשים, וזה לא נתון לוויכוח.

אותי אישית "אלנבי" סחף ועניין מאוד, יש בו משהו אפלולי ומרתק. ידיד שלי המליץ לי על הספר, אמר שגיא טאוב הוא מכר של המשפחה, הקריא לי פרק ואמר שאחת הדמויות מבוססות על אחיו. מאותו רגע ממש התעניינתי, ובביקור הראשון לסטימצקי קניתי אותו, ואני בהחלט לא יכולה לומר שהתאכזבתי.

הדבר היחיד שתסכל אותי, זה כמו שנאמר בביקורות אחרות, הסוף. השאיר בי סימן שאלה, זה לא היה מה שציפיתי לו בכלל, זה הכל.

מי שישאל אותי לגבי "אלנבי", אני יכולה רק להמליץ עליו :)

לפני 15 שנים•
★★★★★
•misskay
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

היה לי קשה לדרג את הספר, אבל היה צורך להחליט בין "בסדר" לבין "טוב" ובחרתי באחרון. שמעתי פעם שהרעיון של מרטין קרוז-סמית שכתב את הספר "גורקי פארק" היה למקם סדרה בלשית-משטרתית בעולם לא מקובל: במוסקבה של לפני התמוטטות הקומוניזם. גם כאן אפשר היה לחשוב על הספר "אלנבי" כספר מתח (ויש בספר סיפור מתח) הממוקם באיזור העבריינות ומועדוני הסקס של תל אביב. ולמרות שהעלילה הבסיסית של הספר היא מעניינת - מה שמשתלט זה סיפור הסצנה של מועדוני הסקס.
קשה היה לקרוא את זה. המון סקס, אבל לא ארוטי. מין סקס קיצוני, מתבצע בתדירות ובסגנון של פולחן, כסדר יום מחייב, כפורקן - ללא רגש כמעט. גם הרומנים בין הזוגות אינם רומנטיים, למעט אולי כמה קטעים בסיפור של נוקי. אלימות יש, אבל היא מרוכזת בדמות יחידה, שמקרינה בעיקר אלימות פיזית, פשוטה. גם הרעים שמאכלסים את הספר אינם רעים באמת: הם נראים אנושיים, רציונליים, כאלו שמשחקים את המשחק אבל בלי רוע אמיתי. אולי סתם חלשים שמסתגלים לחוקי הסביבה. אפשר בקלות להזדהות איתם. ובסה"כ כולם נראים מוכי-גורל על החיים שבהם הם שוהים, ללא עתיד, ללא משמעות, ללא אהבה, כמעט ללא רגש.
אז זהו המצב האמיתי, או שזה העולם שיצר טאוב? קשה להבין עד כמה הדמויות נבנו כך בכוונה או שקצרה ידו של הסופר. אבל לזכותו יש לומר שהוא מצייר תמונה כבדה, שלימה, עקבית לכל אורכה, של מציאות, מבחילה ככל שתהיה, והרושם של מציאות זו חודר לנשמה. וכמובן יש לו יכולת לספר את הסיפור בצורה מרתקת, סוחפת, שמתגברת על הדיכאון שמשרה אותה סביבה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•דורון נחמני
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

אני עכשיו לקחתי את הספר הזה כי זה ספר נורא מותח
על הספר הזה עשו גם סידרה
אני ממליצה ליקרוא את הספר הזה כי מי שקורא את הספר הזה
הוא גם יבין את הסידרה
הספר מספר על הרומן שהיה ברחוב אלימבי שבתל אביב
שאני ראיתי את הסידרה אני לא אהבתי אותה
כי אני יותר אוהבת ליקרוא ספרים מאשר ליראות סדרות בטלויזיה

לפני 13 שנים•
★★★★★
•בר20
אלנבי

אלנבי

גדי טאוב

כשקראתי את התקציר כבר ידעתי מה אני רוצה הספר נתן לי את זה הסתכלות מלמעלה על החיים האפלים של תל אביב
זונות ,סקס ,סמים ,מכות ,מועדונים ,בריונים .....
ואכן כך ממש כמו סרט על החיים הקשים בתל אביב אהבתי מאד .
נקסמתי כל יום בעודי גומר חלק מהספר התמונה על הספר
רק חיזקה את רגשותיי נוף תל אביב שקט משהו בשתיים בלילה כל כך חזק כל הכבוד נהנתי מכל רגע :)

לפני 16 שנים•
★★★★★
•ג'ון
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“היה לי קשה לדרג את הספר, אבל היה צורך להחליט בין "בסדר" לבין "טוב" ובחרתי באחרון. שמעתי פעם שהרעיון”