בזבוז של זמן

הביקורת נכתבה ביום רביעי, 22 בפברואר, 2012
ע"י
ע"י
הספר הזה הזכיר לי היטב למה אני שונאת רומנים היסטוריים.
כמו שהגדרתי את זה פעם בביקורת אחרת, ברומנים היסטוריים לוקחים סיפורים קלאסיים ו"מכסחים להם את הצורה", אם להשתמש בביטוי עממי.
ניסיתי לחשוב מה עובר בראש לאדם שבא לכתוב רומן היסטורי. "היי, הדמות הזו נראית לי נחמדה מדי... בואו נהפוך אותה להמן הרשע! מסכימים? לא, זה לא משנה שהוא לא ממש עשה דברים כל כך רעים, נמציא כבר משהו..."
מה שמכעיס אותי הוא שאם גברת יוכי ברנדס באמת הייתה רוצה למצוא לכלוך על דוד, היא הייתה יכולה למצוא אותו בקלות, גם בלי לקשקש לנו על סופרים שקרנים, פשעים בלתי נסלחים, קדושים מעונים וכדו'. לדוד היו נפילות במהלך הדרך, לא צריך להמציא.
אני עצמי מבלה חלק ניכר מזמני הפנוי בפיתוח פרשנויות חופשיות לתנ"ך. לא בעיה. (כמובן שלא אכתוב עכשיו ספר עם כל השטויות האלו, ובשונה ממנה אני מנסה להסתמך יחסית על הכתוב), אבל פרשנויות וביקורות כאלו תת רמה! נו, באמת, אני חושבת שאני קצת יותר אינטלגנטית (אני מקווה, לפחות) מזה!
יוכי ברנדס התעלמה לחלוטין ממלחמת מכמש. חבל מאוד. סיפור יערת הדבש יכל לעזור לה מאוד בעיצוב דמותו של שאול. (אבל רגע! הוא לא ניסה להרוג את הבן שלו אז? לא, לא, לא. זה לא יכול להיכנס לספר. זה מפחית את תדמית הקדוש המעונה, הצדיק של שאול).
הייתי מרוצה מאוד אם ברנדס הייתה מתעמקת יותר ביחסי יהונתן ומיכל (הרי במילא מדברים פה על המצאות). פעמים רבות תהיתי מה היו היחסים ביניהם. שניהם קרובים אל דוד, שניהם פונים נגד אביהם, הם אמורים להיות מעין נפשות תאומות. או שמא התפתחה תחרות? למה לא להתעמק בזה? ולמה הסופרת הנכבדה התעלמה לגמרי מסיפור "מחר חודש"? (שמואל א' פרק כ'), הסיפור אמור להיות קלאסי בשביל ספרה! (בעצם, הוא שוב ניסה, פחות או יותר, להרוג את הבן שלו! זה שוב לא מתאים לקדוש המעונה שלנו!)
ועוד יותר גרוע. למה היא התעלמה כמעט ל-ג-מ-ר-י (!!!) ממות שאול, יהונתן ושני אחיו? זה לא ראוי להתייחסות?!
כל הביקורת הזו נכתבה על החלק מנקודת מבטה של מיכל בת שאול. שני הקטעים על ירבעם לא ראויים אפילו להתייחסות. מגוחכים, טיפשיים, והאם עליי להזכיר שבמקורות נכתב שלמיכל לא היה ילד עד יום מותה? מאיפה צץ פתאום נבט? אבל שוב, מעקב אחרי הפשט הוא לא שיקול בספר הזה.
ביקורת חריפה, לדעתי, לא מספיק. אם היו מציעים לי לקרוא את זה עוד פעם בשבת אחת, או במשך חודש לקרוא רק ספר אחד בלבד, אני לא בטוחה במה הייתי בוחרת.
9 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
אוה, אבל אני רגועה לגמרי...
זה לא שקמצתי אגרופים והטחתי מכות במקשי המקלדת בזמן כתיבת הביקורת.
|
|
בליץ
(לפני 13 שנים ו-6 חודשים)
המתיני, התבגרי ובעיקר הרגעי
החיים זה לא מה שהבטיחו לנו.
גם התנ"ך... |
|
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
חמדת...
איך אומרים? "בלי עין הרע", כמות העצבים שיש לי לבזבז היא לא אחת שבגללה אני צריכה לחסוך. ואני מעדיפה להוציא עצבים על זה מאשר על דברים אחרים. אפרתי - תודה.
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
מיכל, תשואות כרגיל.
יוכי ברנדס בחורה משכילה, דעתנית, חכמה, אינטליגנטית וכו' וכו', אבל סופרת? קצת קלושה. מה לעשות...
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
מיכל תשמרי את עצבייך לדברים
יותר רציניים וחשובים בחיים מאשר ספר מליגה ג'
|
|
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
זה ה שמרגיז אותי.
אני רוצה לקרוא ספר איכותי עם נשמה, לא רק רב מכר סתמי!
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
מיכל -לא קראתי אף ספר שלה
אני כן יודעת שהיא לוקחת את החומרים לכתיבה מהתנ"ך או העולם הדתי.
ותראי - היא כותבת מראש רומנים שלא אגיד "למשרתות",אבל מתחככים בשוליים ,אז למה את מצפה ?!הספר ייעודו להימכר כרומן רב מכר ולא איזה העמקה ועיסוק בפרטים . |
|
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
לא מסכימה.
היא יכלה להיצמד לסיפור התנ"ך, ולתת לנו זווית חדשה על המאורעות. לא צריך להמציא דברים, המאורעות שם מספיק מרגשים גם כך. (אב שמנסה להרוג את בנו! למה צריך להמציא משהו כשיש לך את זה?). ואפילו כרק סיפור - זה לא סיפור טוב. סיפור טיפשי, סתמי וחסר תוכן רציני.
|
|
בת-יה
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
רומן היסטורי הוא רק סיפור...
אם הסופרת היתה נצמדת לתנ"ך, הרי שאפשר היה להסתפק רק בתנ"ך. וכך גם כתובים כל הרומנים ההיסטוריים. קצת עובדות והרבה דמיון.
|
|
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
מובן שיש.
כתבתי מזמן ביקורת אוהדת מאוד על רומן היסטורי. "שירתה של טרויה", ממנו נהניתי, אבל הספר הזה תת רמה. קראתי גם את "כבשת הרש", ואני יכולה להגדיר אותו כ"נחמד" ותו לא.
|
|
Huck
(לפני 13 שנים ו-7 חודשים)
חבל להכליל - יש רומנים היסטוריים טובים
לא קראתי את הספר, אבל לדעתי יש רומנים היסטוריים מעולים, שמביאים מבט חדש על דמויות או אירועים מוכרים, גם אם אינם מבוססים באופן מלא על הידוע לנו. לפעמים מה שלא נאמר או נכתב גם אומר משהו. ממליץ לך מאד על שמשון של ז'בוטינסקי (ספר מופת), כבשת הרש (שמיר) ועוד.
|
9 הקוראים שאהבו את הביקורת