“הספר הוא גירסא, חיקוי של סדרת ה"דימדומים". עוד נערה ועוד נער זאב. מי שאהב "דימדומים", יתכן ויצא עניין, גם בספר הזה. ספר לבני נעורים, קריא, חביב.”

“"בעיני היא היתה הילדה היפה ביותר שראיתי בחיי, מלאך קטן מדמם בשלג, והם רצו להשמיד אותה. אני ראיתי את זה. ראיתי אותה, כמו שלא ראיתי דבר מעולם." אני אתחיל מזה שהספר ממש לא דומה לדמדומים. הדבר היחיד שמזכיר בו את דמדומים הוא הז'אנר, וגם הרעיון של סיפור אהבה בין יצור על טבעי לבין בת אדם. לדעתי הוא יותר טוב מדמדומים. סם הוא ממש לא אדוארד, וגרייס ממש לא מזכירה את בלה. גם שמעתי כמה טענות שהספר קיטשי, ולדעתי הוא ממש לא... רעד עלה על הציפיות שלי. אני מאוד אהבתי את העלילה, את הדמויות, את הכתיבה. גמרתי אותו תוך כמה ימים. זה ספר שנשאבים אליו בקלות. אני מאוד אהבתי את הרעיון של ההשפעה של החום ושל הקור על אנשי הזאב. לדעתי הדרך של אנשי הזאב לשנות צורה לזאבים בקור מאוד מקורי! גם הרעיון של הטמפרטורות שבכל תחילת פרק, גאוני בעיניי. אני מאוד אהבתי את המערכת יחסים של גרייס וסם, ועל איך שהם מתארים את הרגשות שלהם כלפי השני, במיוחד של סם. אהבתי את השירה שלו ועל איך שהוא מתאר את גרייס, ילדת הקיץ שלו. בכללי, יותר התעניינתי בסם, כי היה יותר מעניין לקרוא על האיש זאב, היצור העל טבעי, ועל המאבקים של סם בינו לבין הזאב שבו. אבל גם גרייס היתה מעניינת. התיאורים היו יפים. מגי סטיווטר בהחלט יודעת לכתוב. אבל הפגם הקטן של סם וגרייס הוא שיש להם תגובות מוזרות לפעמים לדברים שנאמרו, וגם פתיחות יתר. למשל, הסצנה המוזרה שבה הם החליטו להתמזמז באמצע חנות ספרים. הם לא שמו לב איפה הם נמצאים? והם גם לפעמים קצת דרמטיים מידי ויש להם תגובות מוזרות לדברים שנאמרים. זאת הסיבה שנתתי לספר ארבעה כוכבים. בנוסף העלילה מתחה אותי והסתקרנתי לדעת למה גרייס לא החליפה צורה, והאם סם וגרייס יצליחו להתגבר על החורף, ולהשאיר את סם אנושי. בקיצור, אהבתי את הספר. אני היום התחלתי את השני. אני מקווה שהוא יעמוד ברף של הראשון. היתה רומנטיקה, היה המון מתח, היה אקשן, היו קטעים מצחיקים. בקיצור, מומלץ בקור, כלומר בחום..... נ.ב גם לכם לקח זמן עד ששמתם לב לזאב שעל הכריכה?”

“המורה ללשון אומרת שצריך להיות דבק בטקסט. היא מתכוונת שהפסקאות צריכות להיות קשורות אחת לשנייה, ושהמבנה צריך להיות הגיוני, אבל בספר הזה מתקיים, בנוסף לדבק הזה, דבק אחר לגמרי. זה ספר דביק. קיטשי שמנסה לא להיות כזה ורואים את הניסיונות שלא צולחים. זה ספר שמנסה להראות את כוחה הגדול של האהבה בצורה בוגרת אבל בעצם נראה דומה יותר לתוכנית לילדים של בנות הים פיצ'י פיצ'י פיץ' - האהבה היא מעל הכול ואין שום דבר בלעדיה ואי אפשר לעשות כלום כשאהובך לא לידך בכל רגע נתון. כשגרייס היתה קטנה, הזאבים נשכו אותה. הם ערמו את עצמם עליה ולא הפסיקו. אבל הזאב עם העיניים הצהובות הציל אותה. מאז הוא "הזאב שלה" (דיברנו כבר על קיטשיות, נכון?). מאז, גרייס צופה בזאבים מחלון החדר שלה בכל חג מולד, כי זה הזמן היחיד שבו הם מופיעים בשולי היער. בקיץ רובם נעלמים למשך חודשים, עד שהשלג יורד שוב. נחשו מה, הזאבים האלו הם אנשי זאב (לא ספויילר). אז איפה הערפדים, אתם בטח רוצים לשאול? אין ערפדים! ממש מקוריות. כל הכבוד, סטיווטר. אז כן, יום אחד הזאב עם העיניים הצהובות מתגלה כסם, נער עם עיניים צהובות. ומכאן מתחיל סיפור האהבה הדביק בין גרייס, נערה רגילה בתיכון, לבין סם, איש זאב בזמנו הפנוי. זה היה ספר טוב, שלא תבינו אותי לא נכון. הסופרת הזו יודעת לכתוב, גם אם העלילה מזדחלת בשליש הראשון של הספר. היא יודעת לכתוב ולכן הספר הזה קיבל שלושה כוכבים ולא אחד וחצי. יש כמה תעלומות ששווה לקרוא בשבילן, וקטעים שבהם סטיווטר זונחת לרגע את כוחותיה של האהבה וכותבת על טראומות ילדות וריבים בין הורים לילדים. זה ספר טוב אם אתם רוצים לתת לראש לנוח מכל המתח וההרפתקאות המסעירות בספרים אחרים. זה רומן נטו, שזורם בקריאה ולא חושבים עליו יותר מדי. הוא אפילו מצחיק לפעמים, מעלה גיחוך. רואים את האהבה של מגי סטיווטר לכתיבה. יש הרבה קטעים שהם קטעים, הם לא סיפור. הם מלאים בתיאורים והם מקסימים, והם גרמו לי לחשוב שאולי היה טוב אם היתה משאירה את הרעיונות לסיפור בראש ופותחת בלוג כתיבה, הייתי נהנית לקרוא אותו אם הייתי שומעת עליו אי פעם.”

“לפני שאני מתחילה בביקורת, הרשו לי לשתף אותכם בשיחה מרתקת בשיעור מתמטיקה. שיעור מתמטיקה. אאררגג. המורה שנראית כמו נשר עם ג'ל לשיער בדיוק סיימה להסביר את הנושא, והתחילה לכתוב משימות על הלוח. ההוא שיושב לידי בטח לא יודע שכבר שיעור מתמטיקה, ולא היסטוריה, הרי הוא שקוע במשחק טמפל ראן מסעיר. אני מתבוננת באבק שקרני האור הבוקעות מן החלון חשפו, נאנחת בדרמטיות ובודקת אם יש הודעה חדשה מאנג'ל.תיבת הודעות ריקה. אני נאנחת שנית, עוד יותר בדרמטיות, ושוקלת מה אני יכולה לעשות עכשיו. האפשרויות שלי- *להסתכל על הזבוב האומלל שלכוד בכיתה, ושמוציא מריכוז את התלמידים המועטים שיש להם עניין כלשהוא בשיעור. * לבקש מההוא שיושב לידי משחק אחד בטמפל ראן. * להשעין את הראש על המחברת ולחשוב על המיטה שמחכה לי בבית. האפשרות השלישית נשמעה לי הכי סבירה. אז במהלך שהתלבטתי מה הספר הבא שאני אקרא, שמעתי פטפוטים מאחורי. ואני, כתלמידה למופת, הייתי חייבת להעיר לבנות חסרות החינוך שהעזו לפתוח את הפה במהלך השיעור המרתק הזה! - חהחה, ממש! "הראש של המורה נראה כמו דורבן, הא?" אופס, פטפוט לא נכון. "יש לי את 'רעד' ואת 'שהות'.." לחשושים לחשושים לחשושים. "אני קוראת עכשיו את 'שהות', וזה ממש מעניין.." חברה שלי אמרה. *אני מרימה את הראש במהירות על טבעית ומסובבת אותו לאחור* "ר-ע-ד?" "אה-הא." *עיניים מטורפות, התעלמות מוחלטת מהשיעור* "חייבת. לקרוא." חברה שלי מסתכלת עלי במבט מוזר, "משוגעת," היא אמרה וגילגלה עינים, "אחרי שנסיים, אני אביא לך." והיא הביאה לי. ברצינות, כמעט נדרסתי בדרך הבייתה, הייתי כל כך מאושרת. חזרתי הביתה, זרקתי את התיק על הרצפה בחדר והתחלתי לקרוא. סיפור אמיתי! *** אוי, איזה ספר! ציפיתי לגרסה, אממ, זאבית יותר ל'דמדומים', אבל הספר הזה עלה על הציפיות שלי. הספר הוא על סיפור האהבה הבלתי אפשרי בין סם לגרייס, כשהקור מאיים עליהם. הוא מסופר משתי נקודות מבט, של סם וגרייס. התאורים פשוט הדהימו אותי- כל כך יפים, מרגשים. התאורים של סם לגרייס, 'ילדת הקיץ'. ייחלתי לראות את הזאבים, להריח את הריח המנחם של היער. אני רוצה לראות מישהו שקרא את הספר ולא השתנק מהתיאור של חנות הממתקים ההיא. אחד. קל להזדהות עם הדמויות, עם גרייס, ספ, בק, איזבל ואפילו ג'ק. סם כל כך רגיש, שזה מתוק. ממש מתוק. גרייס גם דמות נחמדה, התרגזתי קצת בגללה בערך באמצע הספר, חשבתי שהיא מזניחה את החברות שלה לטובת סם, אבל התברר שגם אוליביה לא הייתה לחלוטין חברה טובה. אני לא יכולה להגיד בדיוק מה כל כך אהבתי באיזבל, אבל היא אחת הדמויות האהובות עליי בספר הזה, כך גם ג'ק, משוגע ומטומטם וכועס ככל שיהיה, הוא גם דמות אהובה פה. ספויילר ג'ק מת:'( סוף ספויילר, אבל אני מזהירה, עלולים להיות ספויילרים בהמשך העלילה לא מתרכזת רק באהבה בין סם לגרייס, וזה מה שנפלא, יש גם את הרעיון המטורף והנואש של איזבל של ה"תרופה" שתמנע מג'ק, אוליביה וסם להפוך לזאבים. כן, הספר קיטשי, אבל במובן חיובי לחלוטין, מהסוג שאוהבים לקרוא בחורף, עם פוך ושוקו חם, שמחמם את הלב. הכתיבה קולחת וזורמת, כיף לקרוא אותה. ועכשיו לחק הכי מעניין- הסוף. הסוף! סם. אנושי. איך?! אז אני ממש ממליצה על הספר הזה, ואני הולכת לסחוט את חברה שלי כדי שתביא לי את 'שהות'. חג שמח לכולם! ♥”

“הספר הוא גירסא, חיקוי של סדרת ה"דימדומים". עוד נערה ועוד נער זאב. מי שאהב "דימדומים", יתכן ויצא עניין, גם בספר הזה. ספר לבני נעורים, קריא, חביב.”

“"בעיני היא היתה הילדה היפה ביותר שראיתי בחיי, מלאך קטן מדמם בשלג, והם רצו להשמיד אותה. אני ראיתי את זה. ראיתי אותה, כמו שלא ראיתי דבר מעולם." אני אתחיל מזה שהספר ממש לא דומה לדמדומים. הדבר היחיד שמזכיר בו את דמדומים הוא הז'אנר, וגם הרעיון של סיפור אהבה בין יצור על טבעי לבין בת אדם. לדעתי הוא יותר טוב מדמדומים. סם הוא ממש לא אדוארד, וגרייס ממש לא מזכירה את בלה. גם שמעתי כמה טענות שהספר קיטשי, ולדעתי הוא ממש לא... רעד עלה על הציפיות שלי. אני מאוד אהבתי את העלילה, את הדמויות, את הכתיבה. גמרתי אותו תוך כמה ימים. זה ספר שנשאבים אליו בקלות. אני מאוד אהבתי את הרעיון של ההשפעה של החום ושל הקור על אנשי הזאב. לדעתי הדרך של אנשי הזאב לשנות צורה לזאבים בקור מאוד מקורי! גם הרעיון של הטמפרטורות שבכל תחילת פרק, גאוני בעיניי. אני מאוד אהבתי את המערכת יחסים של גרייס וסם, ועל איך שהם מתארים את הרגשות שלהם כלפי השני, במיוחד של סם. אהבתי את השירה שלו ועל איך שהוא מתאר את גרייס, ילדת הקיץ שלו. בכללי, יותר התעניינתי בסם, כי היה יותר מעניין לקרוא על האיש זאב, היצור העל טבעי, ועל המאבקים של סם בינו לבין הזאב שבו. אבל גם גרייס היתה מעניינת. התיאורים היו יפים. מגי סטיווטר בהחלט יודעת לכתוב. אבל הפגם הקטן של סם וגרייס הוא שיש להם תגובות מוזרות לפעמים לדברים שנאמרו, וגם פתיחות יתר. למשל, הסצנה המוזרה שבה הם החליטו להתמזמז באמצע חנות ספרים. הם לא שמו לב איפה הם נמצאים? והם גם לפעמים קצת דרמטיים מידי ויש להם תגובות מוזרות לדברים שנאמרים. זאת הסיבה שנתתי לספר ארבעה כוכבים. בנוסף העלילה מתחה אותי והסתקרנתי לדעת למה גרייס לא החליפה צורה, והאם סם וגרייס יצליחו להתגבר על החורף, ולהשאיר את סם אנושי. בקיצור, אהבתי את הספר. אני היום התחלתי את השני. אני מקווה שהוא יעמוד ברף של הראשון. היתה רומנטיקה, היה המון מתח, היה אקשן, היו קטעים מצחיקים. בקיצור, מומלץ בקור, כלומר בחום..... נ.ב גם לכם לקח זמן עד ששמתם לב לזאב שעל הכריכה?”

“המורה ללשון אומרת שצריך להיות דבק בטקסט. היא מתכוונת שהפסקאות צריכות להיות קשורות אחת לשנייה, ושהמבנה צריך להיות הגיוני, אבל בספר הזה מתקיים, בנוסף לדבק הזה, דבק אחר לגמרי. זה ספר דביק. קיטשי שמנסה לא להיות כזה ורואים את הניסיונות שלא צולחים. זה ספר שמנסה להראות את כוחה הגדול של האהבה בצורה בוגרת אבל בעצם נראה דומה יותר לתוכנית לילדים של בנות הים פיצ'י פיצ'י פיץ' - האהבה היא מעל הכול ואין שום דבר בלעדיה ואי אפשר לעשות כלום כשאהובך לא לידך בכל רגע נתון. כשגרייס היתה קטנה, הזאבים נשכו אותה. הם ערמו את עצמם עליה ולא הפסיקו. אבל הזאב עם העיניים הצהובות הציל אותה. מאז הוא "הזאב שלה" (דיברנו כבר על קיטשיות, נכון?). מאז, גרייס צופה בזאבים מחלון החדר שלה בכל חג מולד, כי זה הזמן היחיד שבו הם מופיעים בשולי היער. בקיץ רובם נעלמים למשך חודשים, עד שהשלג יורד שוב. נחשו מה, הזאבים האלו הם אנשי זאב (לא ספויילר). אז איפה הערפדים, אתם בטח רוצים לשאול? אין ערפדים! ממש מקוריות. כל הכבוד, סטיווטר. אז כן, יום אחד הזאב עם העיניים הצהובות מתגלה כסם, נער עם עיניים צהובות. ומכאן מתחיל סיפור האהבה הדביק בין גרייס, נערה רגילה בתיכון, לבין סם, איש זאב בזמנו הפנוי. זה היה ספר טוב, שלא תבינו אותי לא נכון. הסופרת הזו יודעת לכתוב, גם אם העלילה מזדחלת בשליש הראשון של הספר. היא יודעת לכתוב ולכן הספר הזה קיבל שלושה כוכבים ולא אחד וחצי. יש כמה תעלומות ששווה לקרוא בשבילן, וקטעים שבהם סטיווטר זונחת לרגע את כוחותיה של האהבה וכותבת על טראומות ילדות וריבים בין הורים לילדים. זה ספר טוב אם אתם רוצים לתת לראש לנוח מכל המתח וההרפתקאות המסעירות בספרים אחרים. זה רומן נטו, שזורם בקריאה ולא חושבים עליו יותר מדי. הוא אפילו מצחיק לפעמים, מעלה גיחוך. רואים את האהבה של מגי סטיווטר לכתיבה. יש הרבה קטעים שהם קטעים, הם לא סיפור. הם מלאים בתיאורים והם מקסימים, והם גרמו לי לחשוב שאולי היה טוב אם היתה משאירה את הרעיונות לסיפור בראש ופותחת בלוג כתיבה, הייתי נהנית לקרוא אותו אם הייתי שומעת עליו אי פעם.”

“לפני שאני מתחילה בביקורת, הרשו לי לשתף אותכם בשיחה מרתקת בשיעור מתמטיקה. שיעור מתמטיקה. אאררגג. המורה שנראית כמו נשר עם ג'ל לשיער בדיוק סיימה להסביר את הנושא, והתחילה לכתוב משימות על הלוח. ההוא שיושב לידי בטח לא יודע שכבר שיעור מתמטיקה, ולא היסטוריה, הרי הוא שקוע במשחק טמפל ראן מסעיר. אני מתבוננת באבק שקרני האור הבוקעות מן החלון חשפו, נאנחת בדרמטיות ובודקת אם יש הודעה חדשה מאנג'ל.תיבת הודעות ריקה. אני נאנחת שנית, עוד יותר בדרמטיות, ושוקלת מה אני יכולה לעשות עכשיו. האפשרויות שלי- *להסתכל על הזבוב האומלל שלכוד בכיתה, ושמוציא מריכוז את התלמידים המועטים שיש להם עניין כלשהוא בשיעור. * לבקש מההוא שיושב לידי משחק אחד בטמפל ראן. * להשעין את הראש על המחברת ולחשוב על המיטה שמחכה לי בבית. האפשרות השלישית נשמעה לי הכי סבירה. אז במהלך שהתלבטתי מה הספר הבא שאני אקרא, שמעתי פטפוטים מאחורי. ואני, כתלמידה למופת, הייתי חייבת להעיר לבנות חסרות החינוך שהעזו לפתוח את הפה במהלך השיעור המרתק הזה! - חהחה, ממש! "הראש של המורה נראה כמו דורבן, הא?" אופס, פטפוט לא נכון. "יש לי את 'רעד' ואת 'שהות'.." לחשושים לחשושים לחשושים. "אני קוראת עכשיו את 'שהות', וזה ממש מעניין.." חברה שלי אמרה. *אני מרימה את הראש במהירות על טבעית ומסובבת אותו לאחור* "ר-ע-ד?" "אה-הא." *עיניים מטורפות, התעלמות מוחלטת מהשיעור* "חייבת. לקרוא." חברה שלי מסתכלת עלי במבט מוזר, "משוגעת," היא אמרה וגילגלה עינים, "אחרי שנסיים, אני אביא לך." והיא הביאה לי. ברצינות, כמעט נדרסתי בדרך הבייתה, הייתי כל כך מאושרת. חזרתי הביתה, זרקתי את התיק על הרצפה בחדר והתחלתי לקרוא. סיפור אמיתי! *** אוי, איזה ספר! ציפיתי לגרסה, אממ, זאבית יותר ל'דמדומים', אבל הספר הזה עלה על הציפיות שלי. הספר הוא על סיפור האהבה הבלתי אפשרי בין סם לגרייס, כשהקור מאיים עליהם. הוא מסופר משתי נקודות מבט, של סם וגרייס. התאורים פשוט הדהימו אותי- כל כך יפים, מרגשים. התאורים של סם לגרייס, 'ילדת הקיץ'. ייחלתי לראות את הזאבים, להריח את הריח המנחם של היער. אני רוצה לראות מישהו שקרא את הספר ולא השתנק מהתיאור של חנות הממתקים ההיא. אחד. קל להזדהות עם הדמויות, עם גרייס, ספ, בק, איזבל ואפילו ג'ק. סם כל כך רגיש, שזה מתוק. ממש מתוק. גרייס גם דמות נחמדה, התרגזתי קצת בגללה בערך באמצע הספר, חשבתי שהיא מזניחה את החברות שלה לטובת סם, אבל התברר שגם אוליביה לא הייתה לחלוטין חברה טובה. אני לא יכולה להגיד בדיוק מה כל כך אהבתי באיזבל, אבל היא אחת הדמויות האהובות עליי בספר הזה, כך גם ג'ק, משוגע ומטומטם וכועס ככל שיהיה, הוא גם דמות אהובה פה. ספויילר ג'ק מת:'( סוף ספויילר, אבל אני מזהירה, עלולים להיות ספויילרים בהמשך העלילה לא מתרכזת רק באהבה בין סם לגרייס, וזה מה שנפלא, יש גם את הרעיון המטורף והנואש של איזבל של ה"תרופה" שתמנע מג'ק, אוליביה וסם להפוך לזאבים. כן, הספר קיטשי, אבל במובן חיובי לחלוטין, מהסוג שאוהבים לקרוא בחורף, עם פוך ושוקו חם, שמחמם את הלב. הכתיבה קולחת וזורמת, כיף לקרוא אותה. ועכשיו לחק הכי מעניין- הסוף. הסוף! סם. אנושי. איך?! אז אני ממש ממליצה על הספר הזה, ואני הולכת לסחוט את חברה שלי כדי שתביא לי את 'שהות'. חג שמח לכולם! ♥”