ביקורת ספרותית על לפני השינה - כתר מתח # מאת ס.ג'. ווטסון

---

לראשונה מאז הצתרפתי ל"סימנייה", אמליץ לכם לא לקרוא את הביקורת הזאת- הנוכחית שלי, אם יכולתי להמליץ גם לא לקרוא את ביקורת חברי כאן מתחת ובמעלה הדף, הייתי עושה את זה. אבל אני לא יכול, מי אני שיגיד לכם לעשות את זה? אה, אתה עדיין קורא? למרות שהמלצתי שלא. בסדר, אני מבין, לפעמים אני מסתכל על עצמי גם כאדם עקשן. כעת אמשיך: ספרי מתח תמיד היו בתחילת המדף אצלי, אתם יודעים, אלה ספרים שמעבירים משמרת. חלק מקוראי הביקורות עלולים לומר שזאת ספרות בעלת נוסחה, סוגה שתפקידה רק למכור. אבל אני חושב שכשאנחנו נפסיק להיות פה, הספרים האלה ימשיכו. נראה שבשנים האחרונות אמנזיה מעסיקה תסריטאים הוליוודים ומשם הדרך לעיסוק בנושא תחת רומנים כתובים, הופכת קצרה. זוכרים שאמרתי לכם לא לקרוא? יפה, הדמות הראשית בספר אינה זוכרת דבר מימיה ומתעוררת בתקופות שונות בחייה, בקולנוע היו משתמשים בכל הכלים האפשריים להעביר את התפיסה הזאת. ברומן, ישנה סוף סוף הזדמנות אינטלגנטית להתל בקורא, מלבד המתח לגרום לו להרגיש הוא לא זוכר דבר ממה שקרא, לגרום לו להפוך דפים כשחכן. אך במקום זה, הרומן הנפלא הזא מחופש לספרות עקרות בית, רק מה שחסר שהעלילה תתרחש בארה"ב אבל למזלו של ווטסון הוא בחר בדוברי אנגלית מהממלכה המאוחדת. בדיוק כמו שאמרתי לכם לא לקרוא את הביקורת כך גם הדמות הראשית ממשיכה להאמין בחיה למרות שהיא לא צריכה, סקרנות. טימטום..אני לא יודע..גם אני המשכתי להאמין כמוה וכן חברים, נפלתי בפח. נמתחתי כמו מסטיק, ויתרתי על בילויים, עבודה כדי לסיים עוד ועוד שורה מהספר הזה. וכשסיימתי. ידעתי שהייתי רוצה שהספר הזה יגרום ליותר הרהור, יגרום לי לשכוח גם..יהפוך את סיפור חיי לשאלה, כמו מי שרואה את "המטריקס" בגיל 12. במקום כל זה. אני רק מחכה שאקום מחר בבוקר ואשכח את כולו. נכון כבר שכחתם שביקשתי לא לקרוא את הביקורת?, למרות הכל - קראו. רק תוסיפו לכם מחשבות משל מעצמכם- הספר לא טרח לעשות כך. לילה טוב

» ביקורות נוספות של עומרי
» ביקורות נוספות על לפני השינה - כתר מתח #