ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום שני, 27 באוגוסט, 2012
ע"י חמדת
ע"י חמדת
"הסוגיה היא סוגיה קשה. קשה ביותר. וכדי כך קשה היא, עד ששופט יכול שישאל עצמו מה-טעם בחר בייעוד השפיטה ולא במקצוע אחר לענות בו. אוי לי מיוצרי אוי לי מייצרי. כל פיתרון שאבחר בו, יבואו ימים ואתחרט על בחירתי. אכן, אין כלל משפטי ברור שיורנו הדרך, ואנו – בדרכנו נכריע". "מדברי השופט חשין -בג"צ 3799/02 עדאללה נ' אלוף פיקוד מרכז בצה"ל (חוקיות "נוהל שכן"].
מהו הדבר הפתלתל ,החמקמק ,הבלתי ניתן לשים את האצבע עליו שהופך שופט מן המניין להיות למנהיג משפטי כדמות לחיקוי ? לדמות שההיסטוריה החברתית והמשפטית מסבה את מבטה אליו ואל פסיקותיו כדי למצוא שם תשובות לבעיות סבוכות של החברה והמדינה ? ,זהו שאין .
הדבר החמקמק הזה נשאר באזור הדימומים וכנראה שכך יישאר.
אבל אפשר לפרק את התהייה הזאת לגורמים,להגיע לאי אילו מסקנות שמתקרבות להגדרת ממה עשוי ומורכב-מנהיג משפטי.
ברורה האבחנה כי אין די בידע משפטי ,ביכולות הכרעה וכתיבה או במיומנויות שליטה בנעשה באולם משפטו של השופט. אלה תנאים בסיסיים, אך בוודאי שאינם מספיקים.
מנהיג משפטי הוא תוצר של מקום הולדתו,זהות משפחתו והתחנכותו כילד כנער ובוגר .מאיזו מערכת משפטית שבה למד התגבשה אישיותו -זו האנגלית השמרנית או האמריקאית -החדשנית ופורצת-גבולות ומוסכמות. על איזה רקע חברתי ושלטוני התנהלו רוב חייו כשופט ?וכיצד הם השפיעו על אופי וראיית עולם שיפוטו ?.
השופט משה לנדוי נחשב ו"מקוטלג" כמי ששייך לדור השופטים הראשון שהקימו את מערכת המשפט במדינה ,בין שנות ה-50 עד שנות ה-80 ,מה שמכונה "בית המשפט הישן" שמתייגים את תפיסותיו ואת פסקי הדין שלו כ-פורמליסטי,שמרן וצר.מערכת השפיטה בהכללה התנהלה אז על פי עקרונות המשפט האנגלי.וככזה היה לנדוי -יציר דמותה של מערכת החינוך הגרמנית/הפולנית/הפרוסית ומערכת המשפט האנגלית .{אני רוצה לסייג זאת לאור חלק מפסקי הדין הפורצים של השופטים ש.אגרנט וחיים כהן באותם שנים -שהיו מנוגדים בחלקם לתפיסה המשפטית החברתית והשלטונית שייצג לנדוי}.
בעשורים הללו הובאו בפני בתי המשפט בישראל ובתוכם בג"צ כל גישושי המדינה והחברה הישראלית המתהווה שחיפשו את זהותה ודרכה בין פערים והתנגשויות :ציונות ,יהדות, דמוקרטיה ,תיאוקרטיה ,מעמד המיעוט הערבי ,זכויות -אדם והכיבוש .
השופט לנדוי היה בצמתים הללו. ופסיקותיו היו מכריעות ומשפיעות בהתגבשות החברה והמדינה באותם שנים .
פסיקותיו נעו בין השמרנות לבין אקטיביזם נועז,ושובר - מוסכמות:
-"אילוץ הצנזורה לסרטים ולספרים" -לנדוי התווה בפסיקותיו- ליברליות וגישה חופשית כזכות הציבור לדעת ולהיחשף למראות ולהשמעת דעות שלא היו לרצון ממשלת מפא"י,ובכלל כל שלטון.
-"משפט -אייכמן"-בו שימש אב בית -הדין.הוא עשה הכל כדי שהמשפט לא התנהל כמשפט ראווה או העברת מסרים חינוכיים כפי שניתבו זאת התובע -האוזנר ורה"מ -בן גוריון .
לא תמיד לנדוי הצליח לעמוד במשימה הזאת אבל במבט היסטורי זוקפים לזכותו את ההתנהלות של המשפט עפ"י אמות המידה המחמירים המשפטיים בכל קנה מידה עולמי וציבורי.
-"בג"צ ברגמן"-שבו בפעם הראשונה העז בית המשפט בראשותו של לנדוי ,להפעיל ביקורת שיפוטית ופסל הלכה למעשה חוק של הכנסת, שנים רבות לפני הכרזת "המהפכה החוקתית" של ברק.
-בג"ץ "אל ארד"- בפסילתה של תנועת "אל-ארד" מלרוץ לכנסת כמפלגה פוליטית - תוך התמודדות עם השאלה :כיצד ניתן לאזן בין מימוש החוק לשוויון -זכויות האזרח הבסיסי לבחור ולהיבחר ,לבין תנועה פוליטית -שאינה מכירה בקיומה של המדינה כמדינה יהודית ומצעה קורא להשמדתה?!. לנדוי -דחה את העתירה של שמירת עקרון שיוון הזכויות האזרחי למול הסכנה קיומית -הפרלמנטרית שעמדה אז בפני המדינה להבנתו .
-בג"ץ "מיהו יהודי"-לנדוי היה בין השופטים שהכריעו והורו למשרד הפנים לרשום כיהודי בהגדרת הלאום גם מי שאמו אינה יהודייה ולא התגיירה וכו '.זה היה פס"ד האחרון בנושא הזה .מאז הכנסת חוקקה חוקים ושינתה את ההגדרה בקביעה לזהות "יהודי".
-בג"ץ "אלון מורה"-עד שנת 79 הבג"צ בראשות לנדוי אישר הקמת התנחלויות על קרקעות פרטיות של ערבים תחת הטיעון של מימוש בצרכים ביטחוניים כפי שהוצגו כך ע"י הממשלה והצבא בפני בג"צ .על רקע אישורי בג"צ אלו אמר בגין את המשפט המפורסם :"יש שופטים בירושלים".
במהלך מסוים בבג"צ הנוכחי כאשר הבין לנדוי כי המערכות הצבאית והממשלתית משקרותביודעין והן מפעילות על בג"צ מניפולציות בניגוד לחוקי המשפט הבינלאומיים בנושא -הוא הורה לפנות את ההתנחלות אילון -מורה שהייתה מהגרעין הקשה של גוש-אמונים בתוך 30 יום .הפינוי התבצע אבל הוא היה האחרון בהיסטוריית פינויי ההתנחלויות עד היום .אין ספק שפסיקתו זו הייתה אמיצה וכנגד משבי הרוח של החברה והשלטון באותם עשורים .
-"ועדת חקירה ממלכתית לגבי שיטות ונוהלי החקירה של השב"כ בנושא פח"ע ומתן עדות בבית משפט "- לנדוי עמד בראש הוועדה וידע כי הוא נוטל סיכון יושרתי,ציבורי וחוקתי לאור צל רוחה של וועדת "אגרנט" והביקורת שניחתה על השופט אגרנט .ואכן בממד הזמן והתקופה לנדוי יצא ניזוק קשה תדמיתית ומשפטית בעקבות קביעתו לאפשר לשב"כ שימוש ב-"מידה מתונה של לחץ פיזי " זה הציטוט המדויק שלו .קביעה זו קוממה עליו את האקדמיה המשפטית ואת העיתונות,זאת ועוד תוך שימוש מניפולטיבי של השב"כ בהמשך בניסוח המשפטי הזה בבואו לבתי המשפט להעיד בפניו.כעבור כעשור שנים לערך פסל השופט ברק כנגד שימוש בעינויים וביטל את "דו"ח לנדוי" מבחינה חוקית . לנדוי חש שעמיתיו בתחום המשפטי והביטחוני בגדו בו ועיוותו את רוח פסיקתו.
-"המהפכה החוקתית והמשפטית" -בג"צ אחרי פרישת לנדוי בשנות ה-80 -בראשותם של השופטים שמגר וברק הובילו למהפכה בתפיסת ייעודו,תפקידו ומעורבותו של בג"צ בתחומי החיים של החברה ,הרשות המבצעת ומוקדי השלטון האחרים .לנדוי ייצג את הדור שפעל עפ"י התפיסה כי מערכת השפיטה מנועה מלדון בתחומי אחריותם של הרשויות המבצעת והמחוקקת .לא כך חשבו שמגר וברק.הם רצו ,ניסו והצליחו חלקית להוביל שינויים שבהם הרשות המחוקקת תהא במעמד שווה בכוחה למול השתיים האחרות.לבנות סמכות פיקוח משפטי על רשויות הממשל והמנהל שיכבדו את שלטון החוק ולא רק להכריע בין סכסוכים בין הפרט לשלטון .הם רצו לקדם את פונקציית החקיקה של בג"צ תוך קביעת נורמות משפטיות שעל פיהן הרשויות האחרות התנהלו באין חוקה .
ל"אקטיביזם השיפוטי" הזה התנגד לנדוי עד יומו האחרון. והוא ראה בכך פוטנציאל לכרסום ציבורי וחוקתי במעמד בג"צ. כיום אנו נמצאים בתקופה שבה שתי תפיסות עולם משפטיות אלו מתמודדות אחת מול השנייה .
האם לנדוי היה שופט "ענק" ? לדעת רבים וגדולים ממני - היה שופט שהטביע חותם במשפט הישראלי ועיצב אותו.
להבנתי לתחושתיי לאחר קריאה בביוגרפיות של השופטים אגרנט וחיים כהן בני תקופתו -איני חושבת כך.לנדוי -"פרץ גבולות משפטיים"- אבל במינוריות .
לקרוא את הספר הזה היה בשבילי חוויה אינטלקטואלית והיסטורית מרתקת . הספר נקרא על ידי כמעט ברוח של ספר שאי אפשר היה להניחו מהיד.גם כשלא קראתי בו-מחשבותיי נדדו אליו .הספר הצליח לעצב את דמותו המיוחדת של לנדוי, באופן שהוא גם עמוק, מורכב ,מדויק וגם קריא באופן יוצא מן הכלל.
עטיפת הספר תואמת לרוח הספר ולדמותו של לנדוי.על רקע הצבע השחור מצויינות כל צמתי פסיקותיו של לנדוי.וכפי שדמותו האנושית שמאחורי גלימת השופט מצטיירת כאיש מאופק,שהתרחק מאור הזרקורים,ששמר מרחק בין הציבור לשופטיו -ישנה רק תמונת דיוקן אחת שלו -מאופקת ומכובדת בכל הספר.ללא כל הצצה לחייו הפרטיים והמשפחתיים ,בשונה מספרי ביוגרפיה שקראתי אודות שופטים במעמדו .
ספר שהוא חווית קריאה אחרת .
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלי
(לפני 13 שנים)
בוודאי
משפט זה לא לוליינות ואקרובטיקה פרשנית
המשפט חייב לתת יציבות שכאשר האדם עושה פעולה על סמך ייעוץ משפטי אז ברורר לו שהוא עושה נכון. בתקופת ברק שום דבר לא היה ברור, לא בתחום פרשנות הצוואות ולא בדיני חוזים. ולעניין הזכויות, זאת שאלה כיצד מתייחסים לזכויות? למשל ברק העצים עד מאוד את הזכות לחירות ובשמה הוא שיחרר עבריינים, ואנו רואים בימינו שעבריינים בכירים נלקחים לחקירה ומיד יוצאים מחייכים שמחים וטובי לב. אם כן השאלה היא: מה זה זכויות? של מי של הפושע או של החברה והציבור הראויים להגנה? דוגמה נוספת היא מחופש הביטוי. אין ספק שחופש הביטוי מקום של כוד שמור, אבל ההרחבה הפרשנית היתירה שהעניק ברק לחופש הביטוי יצרה טישטוש גדול וחוסר הבחנה בין חופש הביטוי לבין חופש הביזוי. אדם שעוד לא הוכחה אשמתו מוצא את עצמו מוכפש בעיתונות והנזק לו ולמשפחתו אין מי שם לב, והטעם פשוט חופש הביטוי לכתוב ככל העולה על המחשבה. אם כן בנקודה זו השאלה: מה טיבה של הזכות? ודומני שהגיעה העת לתת לדברים פרופרציות מאוזנות, ולפי הנראה שגרוניס יחזיר מעט את היציבות המשפטית הזו. ושוב אין זה אומר ששמרנות פירושה וויתור על זכויות, בוודאי שלא, אלא שמרנות פירושה שמירה על הגבולות השפויים של הזכויות ולא מתיחתם באופן לא מבוקר כאשר הן פועלות כלפי צד אחד ובה בעת מתעלמות מהצד השני |
|
חמדת
(לפני 13 שנים)
אז מה ?הכי בטוח ללכת על השמרנות ?
בגישה הזאת האנושות לא הייתה מגיעה רחוק .אני מסכימה עמך שגם באקטיביזם שיפוטי צריך להיות מידה של שימוש בסבירות ובמידתיות . הוויכוח -היכן עובר הקו ?! בוויכוח הזה אני בצד של ברק ושמגר .
|
|
אלי
(לפני 13 שנים)
נכון
שלנדוי וגרוניס נוטים לעמדה שמרנית. אך עמדה זו מטרתה להקנות יציבות משפטית. גישה זו לא מתעלמת מזכויות אדם, אלא באה למקם את הזכויות במקום הראוי לה תוך בחינה של ערכים מתנגשים אחרים. לעיתים ההרחבה הפרשנית לזכויות האדם מביאה עימה טישטוש של הגבולות בין מותר לאסור, והחוק הופך להיות חסר משמעות אם בשמה של פרשנות מרחיבה הוא ניתן לתמורה ושינוי.
איך אין בשמרנות הזו צימצום של זכויות אדם וגם השיח על ז |
|
חמדת
(לפני 13 שנים)
תגובתי מופנית ל-אלי -.מתנצלת .
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים)
לדעת - מסכימה עמך שלנדוי
כתב פס"ד בהירים ,קצרים ותכליתיים ,וכן שהוא היה אחד מהשופטים שהתבלט בהגנה על זכויות האזרח הקטן שזה לא דבר מובן מאליו בשנים מול שלטון מפא"י וההסתדרות. ולמרות זאת - הוא היה שמרן בראייתו את תפקיד בג"צ בחברה . דעתי -איפה שנוצר ואקום ,תמיד יש גורם שממלא אותו . הממשלות לכל דורותיהם התחמקו מכתיבת חוקה שבעצם הייתה כורתת את הענף של המפלגות הדתיות ומכאן של אפשריות כינון הרכבי קואליציוניים שונים ומשונים שכלל אזרחי ישראל משלמים עליהם במטבע קשה .שמגר וברק ,חשין בינייש, ניסו לבצע מהלכים בנדון בחלקם הצליחו ובחלקם -לא . כיום הבג"צ ברשות גרוניס משמר שמרנות ,אי פריצת גבולות ,ואי -מימוש שיווין -זכויות אזרחיות לכלל הציבורים במדינה .
|
|
אלי
(לפני 13 שנים)
לנדוי
לנדוי הצטיין בכתיבת פסקי דין בהירים ומעמיקים
ורוח של חכמה והגגנת זכויות האדם ריחפה מעל לשורות כתיבתו. |
|
חמדת
(לפני 13 שנים)
לקוראת הכל- תודה על מילותייך והתייחסותך
לעולם - אני מסכימה עימך לחלוטין שאיכות השופטים ברמות ביתי המשפט השלום והמחוזי בימינו הם לפעמיים ויותר מכך שערורייה ואיכות אנושית וחוקתית ירודה .והסדרי טיעון זה נושא מבייש ואינו מביא לתחושת צדק אצל הנפגע .אני רק מקווה שהרדידות הזאת או שמה השבלוניות, המרובעות,והשמרנות לא יחלחלו לבג"צ .אם כי כשאני מסתכלת מי ה"מאורות" שם - האור הוא אפרורי להחריד .
|
|
עולם
(לפני 13 שנים)
לחמדת - גם בדורנו ישנם שופטים מצויינים, אין ספק.
הבעייה היא שיש גם שופטים רבים שנראה כי איבדו את השכל הישר. דוגמא קיצונית לכך היא גזר הדין הקל-להחריד שניתן לדורס של שחר גרינשפן, שנשארה משותקת, בהסדר טיעון מעל ראשה של המשפחה. שופט עם שכל ישר לא היה מאשר הסדר כזה, וזו דוגמא אחת בלבד מני רבות מאד, רבות מדי.
|
|
קוראת הכל
(לפני 13 שנים)
ביקורת מעמיקה ומרתקת
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים)
לעולם -אנימסכימה עימך שדור המייסדים
של השופטים היה ברמת ערכים גבוהה מאוד בכל קנה מידה .אבל גם בדור הנוכחי ישנם מאורות גדולים: שמגר,חשין , ברק ובייניש.
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים)
מתוקה ,בלול-בלו -שמחה להביא לפה גם
זוויות אחרות של נושאים והם מוציאים עניין אצלכן ובכלל באתר .
|
|
מתוקה
(לפני 13 שנים)
ביקורת נהדרת חמדת
|
|
עולם
(לפני 13 שנים)
ביקורת מצויינת.
ולואי וירבו שופטים מעולים כמותו. אבל, באופן טבעי, הירידה הכללית ברמה האנושית שחלה בחברה הישראלית בהשוואה לתקופת כהונתו של לנדוי באה לידי ביטוי גם ברמת השופטים.
|
|
חלבי
(לפני 13 שנים)
התוכן בבקורת שלך מעניין בפני עצמו
בלי לבחון ולשאול הספר מסקרן אותי ...תודה לחמדת
|
|
בלו-בלו
(לפני 13 שנים)
ביקורת איכותית ומרתקת.
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים)
א.ב.ש.- חן חן על תשומת לבך
ואיני מקבלת את התירוץ של עייפות ,לשנן בתלמוד כל יום זה יותר קשה ומעייף .קטן עלייך!!!
|
|
אברהם
(לפני 13 שנים)
כרגיל, ביקורת מצוינת. לעומקם של דברים.
אני לא יודע אם אקרא את הספר בעתיד הקרוב. ספרים מסוג זה תמיד עייפו אותי ( אם כי קראתי ספר על השופט חיים כהן). לפחות קבלתי התרשמות מיד ראשונה, בצורה רחבה ומעמיקה, וגם קווים לדמותו של השופט המכובד.
תודה לך. |
|
חמדת
(לפני 13 שנים)
אפרתי -חן חן על תגובתך.תודה
ותודה גם ל-Hill
|
|
אפרתי
(לפני 13 שנים)
הו, הו, חמדת, מרשים ביותר!
כל הכבוד.
|
|
חמדת
(לפני 13 שנים)
לרונית, קליש אנקה ושין שין ולכל
שאר המחמיאים- תודה תודה על תשומת ליבם/ן .
|
|
אנקה
(לפני 13 שנים)
בקורת מרשימה יסודית ומוקפדת ביותר.
|
|
שין שין
(לפני 13 שנים)
עוד ביקורת מרתקת מפרי עטך. כל הכבוד על הסקרנות האינטלקטואלית.
תכונה שהיא ממש לא מובנת מאליה.
|
|
י. קליש
(לפני 13 שנים)
היי חמדת,
כנראה שנוסיף גם את זה ל"דלתיים פתוחות"... תודה.
|
|
רונית
(לפני 13 שנים)
ביקורת מעולה
לא בטוח שהייתי קוראת את הספר אבל לאחר הביקורת שלך שתמיד איכותית בעיני גורמת לי לרצות לעיין בו.
|
22 הקוראים שאהבו את הביקורת