ביקורת ספרותית על החצי השני של הלילה מאת שפרה קורנפלד
ספר לא משהו

---

חבל!!
יכול להיות שמסתתר פה סיפור, אבל מסגנון הכתיבה, הרדידות, האנטי לחברה החרדית (למרות שהקהילה המתוארת בספר ממש לא מייצגת את הציבור החרדי), ומהרעשים שמסביב קשה למצוא את הסיפור.
הספר מנסה לתאר קהילה דתית-חרדית, בראשה רב שמגיע לארץ, משתלט על כפר או הר שהיה ערבי ונכבש במלחמת ששת הימים ומתחיל לנסות לאסוף תחת כנפיו אנשים שונים אותם הוא אוסף מהכותל. התיאורים בספר מציגים קהילה עבריינית, צרכנית סמים כבדה לכל משתתפיה ובראשם הרב ראש הקהילה, וגם אנשים מופקרים מינית או אולי סתם סוטים. גם ביגמיה בחסות הרב היא משהו מותר. אם תיאורים כאלו או אפילו פחותים מכך היו נכתבים על רוסים או ערבים המחברת היתה מואשמת בגזענות והסתה, אבל כנראה שאנטישמיות נגד יהודים (מסויימים) מותרת במקומותנו.
לעצם הסיפור, השפה מעניינת משולבת בעברית-יידיש-אנגלית כדי לייצג את עולמה של הקהילה החרדית אמריקאית וחייה בישראל. הדמויות חלקן מעניינות יותר וחלקן פחות, עם חלק מהן קל להזדהות ועם אחרות קל לדחות ולהתנער. הקהילה עצמה עם מספר דמויות דומיננטיות ועם מנהגים וקבוצות שונות כיאה לקהילה חרדית סגורה שפותרת את כל בעיותיה בפנים. ואיך אפשר גם בלי נציג משרד הדתות שביחד עם ראש הקהילה (והישיבה) מרמים את המדינה וגובים כספים רבים מעל לכמות התלמידים האמיתית.
שיא החובבנות מבחינתי היה לגלות כי המחברת לא טרחה כלל, לא לבדוק מעט, לא לבצע תחקיר בסיסי, ולא לתת סיפור אמין - כך יוצא שהמחברת ממציאה מנהגים ומבלבלת דברים די בסיסיים, לפעמים דברים שכל מי שחי שנה/שנתיים בבית דתי או שהיה ב- 2-3 חתונות יהודיות, לא היה כושל בהם.
והנה שתי דוגמאות בולטות מהספר:
1. "מסדר הקידושין מלמל את כל שבע הברכות בעצמו...החתן לגם מהיין והגיש את הכוס לאם הכלה שהגישה את הכוס לכלה... טבעת הושחלה על האצבע, 'מקוּדֶשֶס' היה מי שאמר. ושוב נשלח היין אל מאחורי המסך הלבן שכיסה את פני הכלה" (עמ' 9) - אולי בחתונה האזרחית של הכותבת היה משהו כזה, בחתונה יהודית אחרי שבע הברכות החתן נותן לאשתו את כוס היין (החלק בו אם הכלה מגישה לבתה את הכוס הוא אחרי ברכת האירוסין, חלק שנעשה לפני כן - ולא כפי שמופיע בהמשך הקטע לגבי הפעם הנוספת שהכוס מוגשת לכלה)
2. בתיאור של ערב יום טוב ולפני סעודת החג: "הוא פצח בשירת שלומעליכם איטית.... מלאכי השלום יצאו לשלום ופינו את מקומם לאשתחיל מיימצא" (עמ' 141) - אולי נחמד לצרף ככה מילים ולכתוב בשפה מבולגנת אבל ביום טוב שאינו שבת (כפי שמתואר בספר) לא שרים לא אשת חיל ולא שלום עליכם, זה חלק מהזמירות שלפני סעודת שבת.
ההרגשה האישית שלי היא שהכותבת מזלזלת בקוראים אם לא טרחה לבדוק מינימלית ולהתאים את הנתונים למציאות.

» ביקורות נוספות של אבי
» ביקורות נוספות על החצי השני של הלילה