ביקורת ספרותית על החצי השני של הלילה מאת שפרה קורנפלד
ספר בסדר

---

אתחיל בווידוי. איני חרדי, גם לא דתי .
אני אוהב ומזדהה עם היהדות.
לכן , כשנקלעתי לספר הזה , נזרקתי לתערובת של רגשות, כעסים בושה ואכזבה.
בעיקר על המחברת.
הסיפור הוא על חיי החרדים.
שליח מטעם עצמו , גובה כספים שמשלשל את מרביתם לכיסו, "מגוייס" לארץ ישרואל להקים מרכז, התנחלות, בכפר ערבי נטוש, הצופה על ירושלים.
אל המקום מתאספים אנשים שונים ומגוונים.
החיים הם בקהילה, כאשר הגבולות פרוצים.
- מותר לעשן סמים (לא בשבת), כדי להגדיל "שימחה".
- מובן כי יש צורך גם בדילר מקומי.
-מותר ורצוי לרמות את המדינה לגבי מספר התלמידים בישיבה.
-מותר לפלוש לכל מקום ולהתרחב.
-אם נערה גדלה והתפתחה מוקדם מדי, מותר לרופא למשש אותה כדי לקבוע את גודל שדיה.
- אם אישה תומכת בבן של שכנה לא מתפקדת, כמעשה הומני, עליה מיד לטלפן לכל השכנים כדי להציג את מיסכנותו והזנחתו ולהרוויח נקודות "חסד" אצלם.
- בישוב היתה "ועדת קבלה" לנערות/נשים זרות שהגיעו במגמה להתקבל אליו. ממש כמו הקיבוצניקים והמיתנדבות. רק כאן זה נעשה בצינעה כיאה לחברה חרדית.
בקיצור אלו פרפראות קטנות, בכל מסכת כתיבה שאנטישמי מתוחכם היה מתברך בה אם היה כותב כך.
אני בטוח כי הכותבת לא התכוונה לכך ובסך הכל ניסתה להעביר כעס פרטי וחוויה שלה כלפי קהילה שגדלה בה.
השילוב של אידיש ואנגלית בכתיבה , מענין ומצביע על ידע אמיתי באורחות החיים בקהילה חרדית כזאת.
עד כאן היה צריך לסגור את הספר, לתת ציון גרוע ולאמר שלום.
אולם, בחלק השני, הנושא מתחלף ומתחיל לעניין והוא התבגרותה של דבורה, מילדה לנערה ולאישה כשרה.
דבורה נלחמת על מקומה בחברה גברית, כוחנית, פטריארכלית קלריקית.
אין היא רוצה לשבור את הקהילה והמסורת, אלא, לשנות ולעדן אותה.
החלק הזה טוב, יפה ובעל עוצמה.
ולכן התלבטתי רבות מהו הציון הראוי לספר זה.
שמו של הספר מתאים גם לכתיבתו. יש בו שני חצאים אסימטריים ושונים.
ובשולי הספר מספר מחשבות על " אנו והחרדים".
יש לנו נטיה , במיוחד בחיים המודרניים( אולם לא רק בתקופת הטלוויזיה), לצבוע את עולמנו בשחור ולבן.
אם חרדי זה דבר רע הרי מכלול הדימויים האנטישמיים עולה בצורה כזו או אחרת. אין בו מרכיבים של עזרה הדדית, תמיכה משפחתית, סיוע לזולת וחיים בקהילה. כמו ערכים תרבותיים אחרים.
המאבק של דבורה הוא יכול להיות מאבק של כל אישה למצוא מקומה. כמובן עם הקישוטים ,התוספות והטיקסיות החברתית החרדית.
אנחנו צריכים מינון נכון. יש לבקר , חייבים לדרוש תיקונים ולמנוע עוולות כלפי המדינה ומוסדותיה. כל זה בכיבוד הזולת, ובמבט פנימה.
נ.ב אני מכיר הרבה מקרים (יותר מאחד) שאפשר לחיות חיים חרדים ודתיים מבלי להיות " מצוייד" בתכונות המתוארות בספר גם גברים וגם נשים.
על הקורא לבחור איזה חצי של הלילה ברצותו להזדהות איתו.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על החצי השני של הלילה