לאורך השנים העבדות הייתה דבר חי וקיים. דבר של מה בכך. דרך שגרה. דרך קבע. בעלי האחוזות בארצות הברית נולדו לתוך עולם שבבסיסו עבדות. כבר בהיותם בחיתוליהם הם צפו כיצד סם הכושי מאכיל את הסוסים חציר טרי. הם צפו כיצד גלוריה הכושית מכבסת ומשפשפת את הכביסה מדי יום ביומו, משפשפת ומשפשפת עד שידיה השחורות נעשות אדומות ממאמץ, אצבעותיה מתקשות ומתקלפות משטיפה בלתי פוסקת, מיובלות עד זוב דם מעבודה סזיפית מאומצת ששכרה אינו בצידה.
כאשר הפעוט הקטן החל לצעוד את צעדיו הראשונים והוא חש ביכולתו לפסוע בחופשיות בחצר הבית, עיניו הקטנות והסקרניות הבוחנות את העולם הרחב הידיים, עיני פעוט קטנטן חזו באביו מפשיל את חולצתו של סם, מותירו עירום למחצה, לאחר שגרר אותו ללא רחמים החצרה והטילו שם, על אדמה נוקשה ורווית בוץ. דמות מטילת מורא, כמו אלוהים שאין להמרות את פיו שמא זוועות עולם יונחתו על פדחתו. סם העבד מביט באימה באדוניו הלוקח את שוטו ומצליף בגבו מספר הצלפות שחונקות את גרונו, הוא נושך את שפתיו, נלחם בדחף לפרוץ בבכי. אסור לו להראות לאדונו שהוא מבקש להתייפח את נפשו. אסור לו להראות לאדונו האכזר את כאבו אחרת היחס יחריף שבעתיים והנמר המשתולל יהפוך חברברותיו וישנה עורו לשד שהאדמה לא ראתה כדוגמתו. כשהאדון נתון בשיגעון, עניו שטופות הדם, רושפות מכעס, ידיו לופתות בחוזקה וביד ברזל את השוט, יש לשקוט עד יעבור זעם. ועיניי הילד המצחקים מביטים במחזה בסקרנות ובתמיהה, מה זאת?
שנות ה-30. גרמניה. עליית השלטון הנאצי בעיצומה ברחבי אירופה וכך גם הגזענות כנגד השחורים בארצות הברית. חוקי נירנברג נכנסים לתוקפם, חלים איסורים שונים ומגוונים האוסרים על יהודים לקנות בחנויות של גרמנים, של בני הגזע הארי, הגזע הנאור.
במקביל, בשנים חופפות כמעט, חלים איסורים בחלקו האחר של העולם, איסורים החלים על שחורים מפאת היותם שחורים ותו לא. איסורים האוסרים עליהם לשבת יחדיו עם לבנים באוטובוסים, איסורים האוסרים עליהם לקנות בחנויות לבנים ולרכוש השכלה. מרביתם [ אם לא כולם] עוסקים בעבודות כפיים, עבוודות משק בית. הלבנים תוחמים אותם אל משלח יד מסוים מאוד. בד בבד, נוצרים בתי מגורים מאוד מקובעים המורים על הפרדה מוחלטת בין לבנים לשחורים: שכונות כושים אל מול שכונות לבנים.
בעתיד, בעוד כ- 8 שנים לערך, היהודים יחוו תופת דומה. תופת זו תהיה נקודת השיא של העם היהודי אשר יתעורר מתוך חלום מסויט שאדישותו כפתה עליו במשך רבבות שנים ובמקומו חלום המדינה ירקום עור וגידים, יראה מציאותי מאי-פעם. רק אז תחול ההבנה הסופית שעל היהודים למצוא לעצמם נישה משלהם, להתאגד ולהקים מדינה, מדינת היהודים, ולהגשים את חזונו של הרצל, גם אם באופן חלקי.
לאורך אלפי שנים העם היהודי היה נרדף. רדפו אותנו המצרים, רדפו הרומאים, רדפו הגרמנים ועוד רדיפות כאלה ואחרות שהידיים קצרות מלהכיל. רדיפות על סמך היותנו יהודים, על סמך היותנו עם שישב בגולה, מפוזר, ללא מדינה משלו. וירושלימה בלבבו, כמיהתו הרבה וערגתו מופנים אל א"י.
כל הסצנות הללו שתיארתי בפניכם אינן מקריות. לאורך קריאת הספר חשתי מערבולת רגשות מאין כמותה. משהו בליבי בער וגרם לי לחרוק שיניים. לחרוק שיניים על האטימות של החברה כנגד השפלתו של האחר, כנגד כאבו של צלם מצלמך. הרי כולנו נולדנו מאותו אב קדמון, כולנו מאמינים באותו אל. אז מדוע לפגוע באחר? מדוע לשימו ללעג ולמחוק את אנושיותו? להפכו לתת אנוש בכוח? למרות שהספר מספק לאורך קריאתו קרן אור בדמותן של דמויות כגון אטיקוס, ג'ים וסקאוט, הרגשתי שהאכזריות שהתקופה העצובה הזאת בראה היא חזקה יותר מכול ומצליחה לחדור מתחת לפני השטח.
אומנם אין מוזכרים היהודים בספר אבל כשקראתי את הספר לא יכולתי לא להיזכר בתלאותיו של העם היהודי, העם שלי אשר עבר מסכת ייסורים משלו. דווקא בשל כך עלינו להיות אמפטיים ורגישים כלפי האחר, האחר שעבר כאבים דומים. אנו יודעים טעמו של עצב ורדיפה ולכן אנו צריכים להבין לליבו של הזולת ולא להפנות לו עורף.
סקאוט, גיבורת הסיפור, היא ילדה החיה בארצות הברית של שנות ה-30 והסיפור בעצם מאפשר לנו הצצה אל תקופה חשוכה, גזענית ושיפוטית מבעד לעיני ילדה קטנה, ילדה קטנה וזכה שאין בה טיפת רשעות. היא מנסה לפלס לעצמה דרך בתקופה שאינה פשוטה כלל וכלל. הרי לא פשוט להתבגר בצל גזענות ושנאת חינם. לילדה בגילה, למרות פיקחותה, קשה להבין את עוצמת הרוע האנושי ואת מניעי האדם. מדוע האדם נוהג כפי שהוא נוהג? האם באמת ישנה סיבה להכול? אולי ישנם מעשים שלשם שינוי אין להם שום הסבר המניח את הדעת?
לצד סקאוט אנחנו פוגשים בדמויות נוספות כמו אחיה הגדול ג'ים, ואביהם אטיקוס. אביהם של סקאוט וג'ים הוא עורך דין ואף הוא מביא את עולמו הייחודי ואת השקפת עולמו המיוחדת והאנושית כנגד התופעה הבזויה: גזענות. אטיקוס הוא דמות נערצת על ידי ילדיו. הוא מעין אלוהים שני עבורם. הוא כל מה שהילדים כמהים להיות. מבחינתם אביהם הוא הכול, ובצדק, אטיקוס ניחן בחוש צדק ברור ומפותח. חוש אשר מקבל משנה חשיבות בהמשכו של הסיפור כאשר הוא נבחר לייצג את תום, גבר שחור המאושם בפשע על לא עוול בכפו.
זהו ספר נפלא, מפעים ביופיו, בשפתו המליצית והענוגה, מכווץ בעצבותו המחוררת את נפש האדם, לבב אנוש. ספר נפלא אודות נושאים מהפכי קרביים שגם ברבות השנים מקשים על הקורא המודרני לקוראם. קשה לקורא המודרני לעכל מימדי רוע, אכזריות ופאשיסטיות שכאלה וכאשר הקורא קורא ספר המאפשר הצצה אל עולמה של ילדה קטנה, הצצה הגורמת להתעצמותה של ההתקוממת כנגד הרוע האנושי בלב הקורא. הבחירה בתיאור הסיפור דווקא דרך עיניים צעירות ותמימות אשר רק פקחו לפני זמן לא רב את עפעפיהן וכל חייהן לפניהן, מחדדת עוד יותר את נכונותו של הציטוט הידוע: האדם הוא החיה האכזרית ביותר שקיימת.
הרי, הגידו לי, איזה עוול גרמה סקאוט שהיא אמורה להיחשף אל חוסר אנושיות בגיל כה צעיר במקום להזין את עיניה בפרחים, עליצות ואושר?
כאשר נרשמתי לסימניה לפני כשלוש שנים, נרשמתי בכינוי סתמי שלא השביע את רצוני ולכן חיפשתי אחר כינוי הגון, כינוי שיסב בי גאווה לשאת אותו. לבסוף פור הגורל נפל ובחרתי לי את הכינוי סקאוט, על שם הדמות הראשית בספר זה ,ג'ין לואיז. אינני מתחרטת. אדרבא, עם אימוץ כינוי החדש חשתי כאילו נולדתי אני מחדש.
