קראתי את הספר ובדקתי שוב בכריכה הפנימית - אכן זה ספר חדש ולא קראתי אותו בעבר. בכל זאת, חלקים בספר עוררו בי תחושת דה ז'וו - שוב אישה חרדית, כבולה בנישואים שלא הסבו לה נחת לגבר אטום וערל לב. שוב אישה המתענה בתלאות דיני טהרת המשפחה המחמירים והגבריים.
מוזר. ראיתי סביבי במשך השנים הרבה זוגות שלא הסתדרו ביניהם, זוגות שנפרדו והתגרשו - למרבה הפלא לא כולם היו חרדים או דתיים, ואני מעזה לשער שרובם לא הכירו כלל את דיני הטהרה, אז איך זה קרה להם?
יהודית רותם משכתבת שוב ושוב את אותם נישואים טראומטיים מזווית הראייה שלה. חבל - כי נראה לי שהיא מיצתה כבר את הסיפור הזה עד תום, ואף הפכה אותו מגיהינום פרטי של זוג לא מתאים לתיאור של נישואין בחברה החרדית כולה.
יהודית רותם כותבת היטב כשהיא לא מגויסת לאג'נדה שלה. אני מצפה לקרוא סוף סוף ספר באמת חדש משלה.
